התעלומה לא כל כך עניינה אותי. לא היה אכפת לי כשאנשים נרצחו אחד אחרי השני. לא התחברתי לאף דמות. העלילה הייתה די בנאלית ומשעממת.
אני תוהה אם כל הספרים של אגתה כריסטי הם כאלה או שמא חלק מהם יותר טובים מהספר הספציפי הזה. לא אהבתי אותו בכלל. במהלך הקריאה חיכיתי אולי בכל זאת יגיע משהו מעניין וזה אף פעם לא בא אז קראתי סתם אפשר לומר. סתם ככה קראתי 277 עמודים.
לא מומלץ בעליל, מאכזב ביותר.

לא התרשמתי מהספר הזה. הוא היה די משעמם ובנאלי, לא היה שום דבר מיוחד בעלילה או בדמויות. גם נורא עצבן אותי שהפרקים היו ממש קצרים, באורך של עמוד או שתיים, ולא ברור בשביל מה הייתה החלוקה הזאת.
הגיבור הראשי, כרמל, יהיר מדי ואי אפשר להזדהות איתו. הוא משוכנע שהוא יודע הכול או לפחות זה מה שהוא משדר לכל העולם מסביבו.
חוץ מזה, אין ממש פואנטה ואין מוסר השכל. או אולי פספסתי משהו, לא יודע. אולי לא הבנתי את הסיפור עד הסוף, אבל ככה זה הרגיש לי.
בכל מקרה, אני לא ממליץ על הספר הזה. חבל על הזמן.

חייב להודות שהספר הזה היה לי די מוזר. יש ספירה לאחור בתחילת כל פרק ולא כל כך ברור בשביל מה הספירה הזאת. אולי לא הבנתי עד הסוף את הכוונה של הסופר. אולי זה נועד להיות מסתורי.
העלילה ככל הנראה מתרחשת בעתיד כי יש שם מכוניות מעופפות ומשהו שנקרא "מסחינמי" שזאת כנראה סוג של טלוויזיה. העלילה מתמקדת בדמות הראשית בן ריצ'רדס אשר בתו הקטנה חלתה בשפעת וזקוקה לטיפול רפואי ומאחר והוא לא עובד הוא החליט להשתתף במשחק טלוויזיוני בשם "הנרדף" שבו הוא יכול לקבל סכומים מכובדים על כל זמן שהוא שורד במשחק. ומפה מתחיל כל האקשן. ויש הרבה אקשן.
בן ריצ'רדס הוא לא הגיבור הטיפוסי-הוא משתמש בשפה בוטה והוא לא מפחד להגיד את האמת ומה הוא באמת חושב. יש לו הרבה תושייה וכריזמה. קל להתחבר אליו ולהזדהות עם המצב שהוא נקלע לתוכו. לאורך כל הספר מצאתי את עצמי מעודד אותו ומקווה שהוא ישרוד ושיוכל לזכות ולממן את הטיפול הרפואי של בתו.
הכול כתוב ממש טוב ומעניין ומותח, וקל להישאב להרפתקה של בן ריצ'רדס. למרות שלקח לי קצת זמן לקרוא אותו (שבוע בערך), הקריאה די זרמה לי בקלילות. אולי זה בגלל שהפרקים קצרים- באורך של 2, 3 עמודים כל פרק. היו פרקים שהיו קצת יותר מזה אבל עדיין היו קצרים למדי.
למרות המוזרות שלו, זה היה בסך הכל ספר ממש טוב ומעניין. אם כי הסוף שלו קצת מעלה שאלות ונראה כאילו זה לא באמת הסוף. די קיוויתי שיהיו עוד עמודים אבל לא היו. אבל בכל מקרה אני ממליץ עליו בחום. רוצו לקרוא.

בתור אחד שעולם המדעים הוא זר לו לחלוטין, מצאתי את הספר הנ"ל קשה לקריאה. הוא יוצא מנקודת הנחה שיש לך רקע במדעים כלשהם. אחרת אין לי הסבר למה לא הבנתי כמעט כלום. הייתי צריך גם לפנות לגוגל מדי פעם כי בספר זה אין הסברים לכל מיני מונחים מעולם המדעים. כן יש הסברים פה ושם אבל הרוב לא מוסבר בצורה פשטנית. הייתי צריך לקרוא כמה פעמים אבל אפילו אז לא באמת הבנתי את הכתוב. אולי אני סתם טיפש ובור. זאת גם אפשרות.
מה שכן- אני מסכים עם מה שנכתב בסוף הספר- שאנחנו בתור בני אדם צריכים להשקיע יותר בחקר היקום. אני לגמרי בעד.
הייתי רוצה להבין יותר את הספר הזה אבל לצערי כרגע זה לא מתאפשר לי. אולי מתישהו בעתיד אם אחליט ללמוד אסטרופיזיקה אולי אז אני אחזור לקרוא את הספר הזה.
בקיצור, בגלל שלא הבנתי כמעט כלום, אני לצערי נותן לו דירוג של 3 מתוך 5. אם הוא היה יותר מובן לי הייתי מדרג אותו יותר.

היה לי קשה להיפרד מהספר הזה, הוא היה כל כך טוב וכתוב בצורה מדהימה וסוחפת. רציתי עוד אבל מה לעשות, העלילה נגמרה ואין לאן להתקדם יותר.
מדובר בבחורה צעירה בשם מילי אשר עוברת לגור אצל משפחה עשירה ומתברר שזאת משפחה בעייתית מאוד. למרות שהיא סובלת, מילי לא מסוגלת להתפטר מסיבות כאלה ואחרות והיא נשארת לגור שם לתקופה די ארוכה.
קורים לה דברים ממש מוזרים ומפחידים בבית של המשפחה העשירה. הצורה שבה היא מתמודדת עם זה היא לגיטימית לחלוטין ואי אפשר שלא להזדהות איתה ולחוות יחד איתה את הסבל שהיא עוברת.
העלילה מתקדמת די מהר ויש אקשן. לא משעמם לרגע אחד.
לאט לאט מתגלים עוד ועוד פרטים על המשפחה העשירה וגם על מילי הבחורה הצעירה.
ככל שהעלילה מתקדמת, כך גם הטירוף והשיגעון נחשפים ואנחנו לומדים שלא הכל כל כך פשוט ולא הכל שחור ולבן.
אם אכתוב עוד, אני עלול להרוס את החוויה של הספר הנ"ל.
לכן, אסכם ואומר שזה פשוט ספר נהדר, כתוב נהדר והכל פשוט סוחף ואי אפשר להפסיק לקרוא.
מומלץ בחום.

"חמישה מחבלים נכנסים אל הממ"ד בנשקים שלופים. אנחנו בפיג'מות, הם במדים, רובי קלאצ'ניקוב ומסכות פנים."- כך מתחיל סיפור האימה המטלטל של אלי שרעבי באותו יום ארור בשבעה באוקטובר 2023. דרך עיניו של אלי אנחנו חווים את ימי התסכול, הפחד והתקווה שיום אחד כל זה ייגמר והוא ישוחרר הביתה בחזרה למשפחתו.
תנאי השבי מזעזעים, נוראיים ובלתי אנושיים. אלי מפגין קור רוח ניכר ומעורר השראה. הוא שורד את השבי כמו גדול ושומר על עצמו ועל חבריו הישראליים החדשים שהכיר.
הכתיבה עצמה ממש טובה, זורמת ויוצרת עניין לאורך כל הדרך. אי אפשר להניח את הספר מהיד.
אהבתי הכול. החל מהמילים הראשונות ועד האחרונות. הכול היה כתוב יפה.
כל הכבוד לאלי שבחר לחשוף ככה את עצמו, זה לא מובן מאליו.
הספר מומלץ בחום, הוא אולי אחד מהספרים הכי חשובים בתולדות ישראל ולא פלא שהוא נהיה רב מכר תוך זמן קצר.
שווה את הזמן והכסף, לא תצטערו אם תקראו אותו והאמת שחשוב שתקראו אותו כי זה חלק מההיסטוריה של עם ישראל והוא מסופר בצורה כל כך מעמיקה.
לסיכום, מומלץ, מומלץ ומומלץ.

כשהתחלתי לקרוא ציפיתי לעלילת מתח ולא לדרמה מסורבלת ומשעממת. זה התחיל מעניין, לקראת האמצע היו סימני אזהרה אבל בגלל שאני קצת חלוד בקריאה לאחרונה אז לא התייחסתי אליהם. המשכתי לקרוא. באיזשהו שלב איבדתי את עצמי בין כל הדמויות הבנאליות שנדמו לי כאילו הן דמות אחת שמדברת עם עצמה. יכול להיות שהגעתי עם ציפיות גבוהות מדי לספר הזה. באמת שאני מעריך את הכוונה ואת המסר שעומד מאחורי העלילה, אבל זה פשוט לא היה מספיק מותח ומרתק כדי שאמצא עניין בתעלומת הרצח שהוצגה. היה פן מסתורי בהתחלה אבל לאט לאט התחלתי לחשוב לעצמי "כבר לא אכפת לי מי באמת ביצע את הרצח, רק שיפסיקו עם כל התיאורים והפרטים המשעממים שאין להם שום תרומה לעלילה עצמה."
משהו כמו 20 עמודים לפני הסוף הבנתי שבזבזתי את הזמן שלי. הספר הזה אכזב אותי קשות.

ספר טוב לקרוא בשירותים.

לא מזמן סיימתי לקרוא. זה לא השאיר עליי רושם מסוים. לקראת הסוף דילגתי על כל כך הרבה שורות, רק רציתי לדעת אם יש פואנטה בכל העניין הזה.
זה ספר נחמד בסך הכל, רק שהוא נמרח יותר מדי.