אפתח בעובדה שמדובר בספר העשירי(!!!!) בסדרה, ועייפות החומר בהחלט מורגשת. העלילה מובאת לסירוגין מפיהן של אוואן ושל טומי, שזה כשלעצמו שינוי מרענן. אהבתי שהפעם גרג בחר לשים את שניהם בפרונט. גם מערכת היחסים המתפתחת בין אוואן וג'ואי סיפקה עניין ונהניתי מאוד גם מהופעת האורח של קנדי מקלור. עם זאת, מיה ופיטר היו חסרים לי מאוד, כבר ספר שני ברצף. לתשומת ליבך גרג :)
גם עלילת המשנה בנושא המתחים הבין גזעיים הייתה מעניינת. כך שלמרות ההתחלה הצולעת והמייגעת, קרוב לשמונים עמודים מתחילת הספר אני עוד מחכה לאיזשהו אלמנט של מתח ומקבל במקום זה מלא סצנות אקשן ובלבולי מוח, שיצרה ספר כאורך הגלות שלא לצורך, עד כדי כך שלפעמים הייתי צריך להכריח את עצמי להמשיך לקרוא ושהייתי מקצר בחצי, מדובר בסה"כ בספר טוב. למרות שבספרים הראשונים גרג ידע לשלב אקשן עם מתח אמיתי ולצערי היכולת הזו כבר אבדה בספרים האחרונים. בנוסף, יש תחושה שהסדרה קצת מיצתה את עצמה וגרג פשוט לא יודע מתי לעצור, אבל כמובן שגם הספר הזה נגמר בקליף האנגר עם ציפייה להמשך.
לסיכום, אני אמביוולנטי. בגדול מדובר בספר טוב. גרג הרי יודע לכתוב :) אבל קצת מיציתי.. ועדיין, אני סקרן בנוגע לעלילה הבאה של האיש משומקום שהוא ישלוף מהכובע.
נחכה ונראה (אם כי לא בכיליון עיניים..)















