לא יכולתי שלא להיתקל במבול הביקורות השליליות כאן על הספר.
אני יכולה להבין את ההפתעה של נוער שקרא את הספר וכתב כאן ביקורת נסערת על ספר ש(בניגוד לספרים דומים) לא מתחנף לקורא. ובכלל יש כאן רתיעה מסדרת הספרים הזו שיש בה משהו אחר - ולכן אולי לא זכתה להצלחה מסחררת כמו שאר סדרות הספרים של גלילה.
אני דווקא מתפעלת בכל ספר נוסף שאני קוראת בסדרה, אולי כי כסופרת בעצמי אני יודעת כמה מורכב לבנות עולם שלם של עשרות ספרים כשכל ספר מתכתב עם הספרים האחרים בצורה מדויקת...
הספר להיות בת יחידה בעצם מדבר על נושא הפינוק של הנוער, ולא על השאלה כמה אחים יש לך. ואם הייתי קוראת אותו כנערה - אולי גם אני הייתי מגיבה כמו האחרים בסימניה. אבל זו בדיוק החוכמה של גלילה, לחשוף גם את הצדדים הלא מושלמים בנוער שהיינו: שמקבל כל מה שהוא רוצה, שעסוק כל הזמן במראה החיצוני וברומנטיקה בשקל ושחושב שכוכבי הטלנובלות הארגנטינאיות הם אנשים מושלמים... אבל להסתכל על זה בחמלה כסופרת גם כשאת הרבה אחרי השלב הזה בחיים - זה לא פשוט.
היות שכבר חשפו פה את קווי העלילה אפשר להגיד שגל שרביט מתמודדת עם בולמיה, גלילה ממש לא מנרמלת את זה וגם לא הופכת את זה לסיפור דיסני אלא מראה שלפעמים הפרעות כאלה מתפתחות כשהסביבה אלימה ורעילה, ויכולות להתמתן בלי "סיפור הצלחה מרגש על איך יצאתי מהפרעות אכילה למרות שאני עדיין הכוכבת הכי גדולה בארץ! קנו את הספר שכתבתי ויש גם דיסק".
לגל יש דמיון עשיר, והיא מדמיינת תמונה רומנטית עם פאבלו מהטלנובלה, תמונה שתכה בהלם את כל הבנות המקובלות שהיא שונאת. בניגוד לתשעים ותשע אחוז מהמתבגרות שזה נשאר אצלן בדמיון - לגל יש הורים שמקושרים חזק בתעשיית הבידור ויכולים להגשים לה את הדמיונות האלה, ויחד עם היותה בת יחידה זה הופך אותם קלים למניפולציות שלה.
ובעצם - זה גם סיפור על דור ההורים של המילניאל: הורים שעובדים קשה מדי, ועם הילדים הם זורמים מדי ועסוקים בלפצות. חלק מההפרעות של גל נבעו מכך שהיא מפצה את עצמה בגלידה, ושהיא בעצם מעולם לא למדה דרך אחרת לנחם את עצמה, כי ההורים שלה מרעיפים מתנות ויודעים כל פרט ופרט בבית הספר, וחושבים שזה מפצה על לבלות שעות ביחד עם הילדה שלהם.
דווקא ההיכרות עם ירון, ילד שבאמת סובל ומתמודד עם מחלה קשה - מכניס את גל לפרופורציות. זה אחד הדברים שמשכיחים ממנה את הפרעות האכילה ואת הצורך להיות בשליטה על כל מה שקורה בשכבה, ואת האובססיה שיהיה חיזור תמידי של בנים שווים אחריה.
מה שכן נכון בביקורות האחרות בסימניה הוא שגל לא מתנהגת כמו נערה בת 15-16 מה שהיא אמורה להיות, אלא יש בה משהו שאינו מפותח רגשית - אולי בגלל פינוק היתר: הדמיון והמציאות פעמים רבות מתערבבים אצלה. היא לא כל כך מבינה את ההבדל בין לפגוש את כוכבי הטלנובלה ליום אחד לבין להיות דמות משמעותית בחיים שלהם, היא גם לא מבינה שאנשים בשכבה בכלל לא מתעניינים בעצות שלה לחיים, ובנאומי ההעצמה שלה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
