הספר מציג תאוריה על הפלסטיות של המוח, במסגרתה גם אפשר לטענת דוידג' לטפל בהפרעות חרדה.
סוגייה חשובה לאור ההימצאות התכופה בממ"ד והמתחים שזה עשוי לגרום.
המחבר נחשף לפסיכיאטר והחוקר אריק קנדל, כשהתמחה בפסיכיאטריה. המסקנה שיצאה ממחקריו של קנדל הייתה מרעישה:
כשאנו לומדים משתנה המבנה של המוח שלנו!
הוכחת נכונות הטענה עשויה לשנות את הדרך שבה אנחנו מטפלים בהפרעות פסיכיאטריות, כי בעצם כל מה שצריך הוא ליצור זיכרונות לטווח ארוך. יצירת הזיכרונות גורמת לתאי עצב לשנות את צורתם, ולהתחבר עם תאי עצב אחרים.
הוא ערך ניסויים על חלזונות ים, על ידי מכות חשמל שהם היו צריכים להימנע מהן - הוא גרם להם לפתח חרדה.
החילזון למד שגם אם מכת החשמל לא מגיעה בסוף - עצם הקישור בין מכת החשמל למגע אחר גרם לכך שהחילזון יפחד מהמגע האחר כמו ממכת חשמל.
אחר כך הוא מצא שיטות לפתור את הפרעת החרדה שיצר אצל החלזונות.
עבודתו של קנדל קשורה לעברו. הזיכרונות הטראומטיים כילד יהודי מליל הבדולח זכורים לו במשך כל העשורים האלה כאילו זה היה אתמול.
ישנן דמויות חשובות נוספות בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה שנלמדות בספר:
גם הרעיון הנוירופלסטי של פרויד עוסק בהעלאת הזיכרונות הטראומטיים למודע.
הוא טען שאנשים שמגיעים לטיפול נתקלים במתחים משום שהם "מעבירים" באופן בלתי מודע את החוויה הטראומטית לשאר הדמויות בחייהם, ומטרת המטפל היא לשפר את מערכות היחסים על ידי התערבות מודעת והפניית האצבע לכך שהמטופל רואה בזיכרונותיו דמות מהעבר ולא את קשריו הנוכחיים.
הסופר מביא שלל מחקרים ושיטות לגבי שינויים אפשריים במוח שאמורים לתת לנו את הכיוון להבין ולטפל במגבלות והפרעות שונות.
הנושא די מעניין אותי, אך גם חתרני - הספר משוכנע גם במדעיות של חקר תופעת החלום. החוקרים המוזכרים מאמינים שחלומות עשויים להעיד על מה שקורה במוח - הם "מכילים שברי טראומות".
אם כך, מחבר הספר מביא גם תיאוריות שפחות שומעים עליהן בפסיכולוגיה, וכנראה לא מקובלות על כלל החוקרים ואנשי המקצוע.
זו עיקר ההסתייגות שיש לי מהספר המקיף והכתוב בצורה מעניינת: הוא בסופו של דבר מסביר את ההתנהגות האנושית במושגים כמו "רפלקסים" או "התנהגויות לא מודעות".
אני חושבת שיש הבדל בין המערכת העצבית של חילזון ים לאדם - ברמת ההכרה והרצון לשלוט על פעולותיו.
אני אישית מאמינה בשיטה הפסיכולוגית שעובדת יחד עם מודעות והחלטת המטופל, ולאו דווקא אתרשם מאנשי טיפול שיוצאים למסע לחפש תמיד את הלא מודע, גם אם המטופל אינו מעוניין לצאת להרפתקה הזו איתם.

















