• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
רחשי תודה

רחשי תודה

מאת דלפין דה ויגאן

הביקורת של אסתר

תמונה של אסתר
דירוגדירוג
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2022
סדרה:הסדרה הקטנה
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
ראובן
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני שנה•1 דקות קריאה

ספר המספר ברגישות רבה,על תהליך איבוד הזיכרון למילים. מישקה שהשפה היתה כלי העבודה שלה כעורכת עיתון, מאבדת את יכולת הביטוי. מישקה ילדה שננטשה בשואה ונשמרה עי זוג שויצרים, עד בו בת משפחתה לקחת אותה. לה אין משפחה וילדים והנסיבות מביאות לביתה ילדה של שכנה שאימה אינה מסוגלת לגדל אותה.
הספר כתוב נפלא שמעביר לקורא את חוית ההזדקנות והמחלה ואת מעגלי החיים שהיא חווה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של yaelhar
yaelhar
תמונה של rea
rea
תמונה של מירית
מירית
תמונה של dina
dina
תמונה של מורי
מורי
6קוראים|גיל ממוצע56|67%נשים

על המבקרת

תמונה של אסתר

אסתר

ותיקה
חברה מזה 10 שנים
221 ביקורות•1 נבחרות•1,681 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של אסתר
אסתר
ותיקה
חברה באתר מזה 10 שנים
ביקורות221
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה1,681
דירוג ממוצע3.5 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת125ספרות מקורית68מתח ריגול והרפתקאות7

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של אסתר

בובות על חוט

בובות על חוט

מריו ורגס יוסה

ספר מצוין הנושא הוא גיוס של העיתונות בכדי לחזק ולתחזק את המשטר באמצעים מגוונים ואלימים.
כתוב מאד מענין, למרות ההוא מספר על פרו בזמן שילטון פוגימורו, הוא משקף בצורה ברורה וחד משמעית את המתרחש כיום בעולם העיתונות בישראל ובארהב.
כאשר המשטר מנסה להשתלט על העיתונות ולגייס אותה לטובתו. ומה תפקיד העיתונאי בעולמינו.
הסקס אינו נושא הספר אלא סיפור נלוה. כנראה כותב התקציר לא קרא את הספר.

לפני חודש•
★★★★★
•אסתר
ירושה שקטה

ירושה שקטה

רונית ולגרין

כנראה שציפיתי לסיפור אחר. הספר מספר זיכרונות מפורטים של משפחה מטרנסילבניה בזמן השואה ובמקביל הבת אימה ודודתה שורדות השואה חיות בתל אביב.
מכין שנאמר שזה ספר על דור שני ציפיתי הרבה יותר סיפור על מערכת היחסים הבין דורית על הצפיות של האם ובתה על הצפיות של האם מהבת וההפך. על הילדות בצל זכרונות האם.
במקום זה מצאתי יומן המתעד עובדות.

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•אסתר
המוסינזונים

המוסינזונים

ורד מוסנזון

סיפור משפחת מוסינזון מענין כתוב היטב ונראה שגם בת המשפחה ירשה את כישרון הכתיבה מהסב.
אמנם זה סיפור משפחתי פרטי אבל נושא בתוכו תובנות על החיים של חלוצי העליה השניה. אנחנו מיפים ומהדרים את הדור החלוצי הזה אבל המציאות היתה מאד אפורה קשה ומלאה מאבקים פוליטיים. בתוך האוכלוסיה הזעירה שהיתה פה היה מאבק בין הותיקים לחדשים בין אנשי העיר לאנשי המושבות בין הסוחרים לחקלאים שבקושי התפרנסו. מסתבר ששיוויון אף פעם לא היה פה.

לפני 3 חודשים•אסתר
איפה את, ברנדט

איפה את, ברנדט

מריה סמפל

ספר המתאר את חיי משפחה בפרבר של סיאטל. האב עובד בכיר במיקרוסופט האם עקרת בית ולהם בת בתיכון. הסיפור מתאר באופן מאד ראלי את בעיות המשפחה החיה בקהילה מאד תחרותית שחבריה קשורים למיקרוסופט. הרכילות הקינאה השינאה שמלוה אותם.
כתוב בצורת חלופת מכתבים סגנון קצת מבלבל לעיתים

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•אסתר
יש אנשים שמדברים ככה

יש אנשים שמדברים ככה

יונתן שגיב

ספר קטן ממדים אבל גדול במסר. מומלץ ביותר. בכדי שלא לקלקל ולעשות ספוילר רק אומר שהסיפור מאד אישי מאד נוגע ללב וכתוב נפלא.

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•אסתר
הלביאות מטהראן

הלביאות מטהראן

מרג'אן כמאלי

ספר מענין על ידידות ואכזבה בין שתי נערות על רקע התרבות והמצב הפוליטי המשתנה בפרס. הסיפור מתרחש לאורך תקופת ילדותן עד היותן נשים בוגרות. מושפע מהמצב הפוליטי והדתי של תושבי טהרן. הרבה תאורי ארועים תרבותיים, אוכל, שוקים הכל אפוף בריחות ותאורי טעמים מאד מוחשי לחך.

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•אסתר
כיכר היהלום

כיכר היהלום

מרסה רודורדה

סיפור חיי אישה בשם קולומטה בברצלונה. העליות והירידות. לפני ובזמן מלחמת האזרחים בספרד. אישה צעירה מהמעמד הבינוני נמוך, נישאת לגבר לא יציב קנאי בתחילת דרכו הוא עובד כנגר ועושה רושם של חרוץ ועם הזמן נוטש את מקצועו ומתחיל לגדל בבית יונים. קולומטה נאלצת לשרוד בכדי להגן על ילדיה. היא עושה את כל הויתורים מתאימה עצמה לשגיונות בעלה, עובדת מאד קשה בעבודות נקיון ובקושי חיה. בעלה יוצא למלחמה והיא נשארת לרעוב עם שני ילדיה. הספר מדגיש את ההבדל בין המעמדות ,החזקים שורדים העניים מתים.
הסיפור מסופר בשפה מאד פשוטה ושטחית, הכל מסופר בזמן הוה על אף שחלקו הוא בעברה. הרגשת הקורא היא שהוא שומע את הסיפור מפיה.
מזכיר מאד את "זוליכה פוקחת עיניים" אמנם זמן אחר מקום אחר אבל הסיפור של האם העושה הכל ומותרת על חייה בכדי להציל את ילדיה מהמלחמה מהרעב מהמצוקה בכדי לנסות לתת להם עתיד טוב יותר, משותף לשני הספרים .

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•אסתר
כביסה

כביסה

סוזן אדם

הפסקתי באמצע. דבר מאד נדיר אצלי. הספר גרוע בעיני לא אוסיף עוד.

לפני 8 חודשים•אסתר
בנו של הסַפָּר

בנו של הסַפָּר

חרברנד באקר

ספר כתוב בצורה מוזרה. מאד מפוזר ולפעמים קשה למצוא את הקשר. אולי משקף את נפשו המבולבלת של הגיבור.
אדם צעיר הבעלים של מספרה,אותה ירש מסבו, ובן לאם יחידנית מחפש את עצמו, את אביו ואת מיניותו. חי חיים מאד מונוטוניים באמסטרדם, כאשר ברקע סיפור העלמותו של אביו עוד בהיות אימו בהריון. הסיפור של אבין מתחיל להטריד אותו רק בהיותו אדם מבוגר ולמרות נסיונותיו לדובב את אימו ואת סבו הם תמיד חוזרים לאותו סיפור, שאביו נהרג בתאונת מטוס, ואינם יודעים מדוע עלה על הטיסה בהיות גם הוא ספר במספרה של אביו.
המון שאלות עולות לו ומכיון שהגיע עידן האינטרנט הוא מוצא חומרים שמעולם לא נחשף להם והשאלות רק הולכות ומתרבות.

לפני 9 חודשים•
★★★★★
•אסתר

ביקורות נוספות על "רחשי תודה"

רחשי תודה

רחשי תודה

דלפין דה ויגאן

מחיקה

היום רעייתי לקחת את אמא שלה, לבית אבות סעודי, לאחר שטיפלה בה מעל לשנה, בה היא הולכת ודועכת...

הרגע בו, דלת ביתה של אימה נסגרה, הוא רגע פרידה לחיים שהיו ... ולשנה של כאב, בה האישה שהייתה ידועה בחוזקה, הולכת ונמחקת מעצמה...

כשהחל תהליך הדעיכה, אחיה של רעייתי העניק לה ספר קטן. בניסיון לנחמה, הוא כתב בו הקדשה:

"רגעי שקיעה מבאים עמם רגעי חסד
מבט
מגע
מחשבה
זיכרון שמוחק את עצמו, לא מותיר דף ריק.
יש כתמים שחלקם עדין ניתן לקרוא
ויש גם נחמה."

הספר בו נכתבו דברי הנחמה הוא: רחשי תודה של דלפין דה ויגאן, סופרת צרפתיה.

הספר נפתח בפרולוג, מעורר עניין, על האופן בו אנחנו צרכים להיות אסרי תודה לדברים שנראים לנו כמובנים מאליו, אך הם ממש לא כך, כמו לעובדה שיש לנו לחם ומלח על שולחננו, או לחברה שלנו לחים שהייתה אתנו ברגעים הקשים, וגם לחיים עצמם?

"היום מתה אישה זקנה שאהבתי" ממשיכה האישה להרהר, על כך שהיא בעצם חייבת לה המון. ממתי הבנתי במפגשים שלנו עם אותו אישה, כי למעשה זמננו קצוב? שואלת האישה הנפרדת את עצמה.

זהו ספר אנושי ורגיש בצורה יוצאת דופן וגם פילוסופי, על חברות ועל החיים והמוות ומה שביניהם, המבטא רעיונות גדולים בשפה פשוטה ורגישה, הגורמת לנו להרהר על חיינו, על רגעי השפל וגם על רגעי החסד שלהם.

האישה הנמוגה, היא מישקה, שזהותה הייתה השפה, כמי שהייתה מגיהה בעיתון, כעת המילים הולכות וחומקות ממנה, או משתבשות ומשפטיה מתבלבלים.

יש לה חברת נפש מפתיעה, מארי, שלא נוטשת את מישקה, גם ברגעיה הקשים, היא הקול הראשון המספר את הסיפור.

יש לה גם את ז'רום, מרפא בעיסוק, העובד איתה עם משחקי זיכרון, במטרה של הקטנת ההידרדרות, אומנם זאת מלחמה אבודה מראש, אך מתקיימים בה רגעי חסד, באופן שהצעיר והקשישה משוחחים על חייהם. ז'רום, מבין שהוא לא רק מנסה להועיל למישקה, להפיג לרגעים את בדידותה, הוא גם מקבל ממנה כוחות נפש ועידוד לנפשו המיוסרת והחומלת. ז'רום הוא הקול השני של הספר.

הספר הזה גאוני ומופלא, באופן שבו הוא מציג בשפה תמציתית ופיוטית ההולכת ומשתבשת, את הנפש הדועכת, ובמקביל לה, הוא מציג את החמלה והחסד, ככוחות הבונים ומחזקים את מי שמעניק אותם.

לפני שנתיים•רץ
רחשי תודה

רחשי תודה

דלפין דה ויגאן

נוגע ללב.
מישקָה (מישל) סֶלְד אינה צעירה. הזִקנה נותנת את אותותיה. התפקוד אינו מה שהיה.
דיבורה לוקה בחסר בשל אפאזיה, פגם הגורם לבלבול במילים הנאמרות. 'בסדר' הופך ל'בחדר' ומילה 'נרדפת' ל'נרדמת'. עם זאת היא זוכרת ומודעת. אוהבת לרקוד מדי פעם בחדרה.
למישקה אין ילדים ושכנתה הצעירה מארי הקוראת לה בחיבה 'מישְק' היא האדם הקרוב ביותר לבת. מארי שם בשבילה, תמיד מוכנה להושיט יד לשכנתה הקשישה. כשמישקה מתקשה לתפקד ואינה יכולה לגור עם מארי שתתקשה להשגיח עליה כיאות ומתגוררת בקומה ששית בלי מעלית היא עוברת לבית אבות ומארי ממשיכה לבקרה. ז'רום הוא קלינאי תקשורת המסייע למישקה בהגייה נכונה באמצעות תרגילים.
שני הצעירים אוהבים את מישקה ללא תנאים כשם שהיא אוהבת אותם.
לכל אחד מהם סיפור עצוב. מישקה עם זכרונות קשים כילדה במלחמת העולם השנייה, ז'רום שהקשר עם אביו ניתק ומארי שאביה נעלם, בת לאם לא מתפקדת שטיילה כילדה עם אמא ביום קר ללא מעיל ומישקה נתנה לה את הסוודר שלה והזמינה אותה אליה כל אימת שתרצה לבוא.
כעת תקוותה של מישקה היא שכשיבוא יומה תעזוב את העולם ללא סבל.
מארי ומישקה אסירות תודה זו לזו על הכל.
ז'רום מוצא בה דמות קרובה שאפשר לחלוק איתה הכל. הוא לוקח על עצמו משימה הקשורה בעברה ומישקה אסירת תודה.
'שאלתם את עצמכם כמה ביום אתם אומרים תודה אוטומטית על המלח, העודף, הלחם והסיגריה כמוסכמה חברתית וכמה פעמים בחיים אמרתם תודה מכל הלב? תודה אמיתית'.
ספר קצר, אנושי ויפה על קשר אמיתי ואהבה המתעלה על גיל ומגבלות.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•ראובן
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
רחשי תודה

רחשי תודה

מאת דלפין דה ויגאן

הביקורת של אסתר

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של אסתר
דירוג
4.0
לפני 3 שנים

“נוגע ללב. מישקָה (מישל) סֶלְד אינה צעירה. הזִקנה נותנת את אותותיה. התפקוד אינו מה שהיה. דיבורה לוק”

3/3
ביקורות על רחשי תודה
הבאה
אין ביקורת הבאה