כואב אך מרפא.

ספרו החדש של אשכול נבו שרכשתי בשבוע הספר בשרונה לא אכזב אותי. ולמרות שלא תכננתי באופן אקטיבי לרכוש אותו, לא יכולתי להתעלם מהעמדה העמוסה של ההוצאה ומספרו של נבו שכפות ידיים לא הפסיקו לגעת בו.

אין ספק שאשכול נבו יודע לכתוב מצוין. היכולת האדירה שלו להצליח לכתוב למספר גדול של קהלים, להישען על פרטים קטנים וספציפיים ולגרום לקורא לראות גם את עצמו בסיטואציה שעל הדף, היא יכולת מופלאה. כתיבתו פשוטה אך מרגשת בעצם היותה נטולת מניירות או ניסיונות סחיטה רגשית. היא פשוט מה שהיא. ככה.

זהו קובץ של סיפורים שכולם קשורים לימים שלאחר המלחמה ולהתמודדות של הדמויות איתה. לכל דמות סיפור משלה שהוא עולם ומלואו וישנן נקודות משיקות או מפגשים אקראיים (פיזיים או רוחניים) של הדמויות השונות בכל סיפור.

קשה לספר על מה הספר מכיוון שעלילתו, או יותר נכון לומר- אמירתו, היא רחבה ונוגעת בפצע הכי עמוק שלנו כחברה. נבו כותב על פוסט טראומה ומביא אותה בצורה "אגבית" אך חדה כחלק מחיינו הבלתי נסבלים בעת המלחמה ובלתי נסבלים אף יותר בעתות שאחריה.

ספר מיוחד שנקרא במהירות ובנשימה עצורה. לפעמים לא מספק תשובות חד משמעיות ומשאיר את הקורא בתהיות. זה גם חלק מהקסם שלו.

התרגשתי והתעצבתי ובעיקר הרגשתי כמה לא פשוט לכתוב ספר על נושא ותקופה שעדיין לא החלמנו ממנה. כמה אומץ יש בעבודת תחקיר שכזו ובנגיעה בפצע המדמם.

תודה לאשכול נבו שנתן הרבה מעצמו ובכך הצליח לתת הרבה לכל אחד מקוראיו.

בשבוע שעבר טסתי לסופ"ש ארוך ברודוס ומה יותר טוב מאשר ספר טיסה קליל שילווה אותי בטיסה עצמה ובעיקר בין קוקטייל לקוקטייל בריזורט המבודד שכה חלמתי עליו.

אדם כמעט בן 30 ולאחר זוגיות של כמה שנים מוצא את עצמו שוב רווק. ירדן חברתו הטובה שעובדת כעורכת בעיתון נחשב, מציעה לו להיכנס לפרויקט ייחודי. אדם צריך למצוא כלה תוך 30 יום ולהתחתן איתה. הכתבה תפורסם בעיתון וילוו אותה גם צוותי צילום בינלאומיים. תוך כדי החיפושים אדם יפגוש כל מיני נשים אך אחת תהיה ייחודית ותצליח לשבות את ליבו. האם יצליח להתחתן איתה?

הספר כתוב בצורה נגישה ביותר. הטון שלו מאוד טלוויזיוני, יכולתי לדמיין אותו כסדרת טלוויזיה קומית. הדיאלוגים טובים ולעיתים אפילו הצליחו לעורר בי גיחוך. מה שכן, הספר לדעתי סובל מעודף תיאורים ופירוט לא מאוד חשוב של סיטואציות שוליות.

אני לא מצאתי אותו עובר את מבחן הזמן. בימינו, כשרואים אנשים מתחתנים ומכירים בטלוויזיה ויש פורמט כמו "חתונמי" או "אהבה חדשה", זה מרגיש מאוד לא מרגש או חדשני להתחתן בכתבה בעיתון. מי מהצעירים בימינו אפילו קורא עיתונים? העלילה הגדולה שלשמה התכנסנו לא הרגישה כמו איזה סיפור גדול או מטורף מלבד רגעי טוויסט קטנים ומפתיעים.

סך הכול, ספר קליל שמבחינתי היווה בחירה נכונה לחופשה ברודוס אבל מעבר לזה לצערי לא מצאתי אותו סוחף או מרתק.

את דורית רביניאן אני מכירה היכרות קצרה. כשהייתי נערה קראתי את ספרה "גדר חיה" עוד לפני שהוא יצא מתוכנית הלימודים וזכור לי שנפעמתי עד מאוד. ספרה היה אחד מאותם הספרים שאנחנו קוראים בצעירותנו כאשר אישיותנו עדיין לא מעוצבת דיה והם משאירים בה חותם עמוק.

מאז לא יצא לי לקרוא אותה אבל בהמלצתו של אבי חזרתי לאותה רביניאן מסקרנת. זו שבדרך מסוימת פתחה לי צוהר אל עולם הקריאה ולימדה אותי מהי ספרות טובה. ומה אני אגיד, היא בהחלט טובה.

דורית רביניאן מספרת את סיפור חייה ומתמקדת בקשריה המשפחתיים ובקשר המיוחד עם אביה. הספר נפתח כסיפור המסופר בגוף שלישי על אח ואחות ויחסיהם אך עד מהרה הספר משנה נקודת מבט ומתפתח לכיוונים אישיים וככל הנראה אמיתיים על חייה של רביניאן.

החוכמה של סופר טוב היא לגרום לקוראיו להזדהות עם סיפורו או עם דמויותיו. ואף על פי שדורית חיה חיים אחרים ממני הרגשתי נקודות השקה רבות בין שתינו. בתיאוריה על משפחתה הצליחה להזכיר לי את אבי ואת אימי, את הקשרים המורכבים שישנם במשפחות ואת הרגש העמוק והעז של חווית חיים. דורית בסיפורה, ריגשה אותי עד דמעות והצליחה להזכיר לי מהי ספרות טובה. ספרות מיוחדת במינה שנכתבת מדם ליבו של סופר תמיד תצליח לגעת בלבבותיהם של קוראיו. כמה טוב לדעת שיש סופרות כמוה במדינתנו הקטנטנה.

מרתק היה לקרוא על כפר סבא, עיר הולדתי שהכרתי אותה שוב אך הפעם מנקודת מבטו של אחר. מרתק עוד יותר היה להיסחף אחר רביניאן כאשר היא כותבת בתשוקה מרגשת על אהבתה לאמנות הכתיבה, לספרות ולעולם הספרים. באחד מפרקיה הזכירה את הספרייה של כפר סבא שבה לראשונה שאלה ספרים תחת השם של אימה. אותה ספרייה שאבי לקח אותי אליה בילדותי וכך חשף אותי לעולם עשיר שלא ידעתי שקיים לפני.

"כמה מופלא הוא הלא-מודע, כמה חסר שחר הוא הניסיון להערים עליו, והרי את מה שנחרת בנפש אי אפשר שנגנוז".

אתחיל ואומר שאף על פי שמדובר בעיניי בספר בעייתי, מאוד נהניתי לקרוא אותו. אני חושבת שראוי לציין את הכתיבה הקולחת של הסופרת וגם את עצם הבאת הרעיון על הדף ועבודת התחקיר שנעשתה בנושא. נהניתי מהמסרים הלא מאוד חד משמעיים ואני יכולה גם להגיד שהספר משאיר מקום למחשבה ולא חורץ גורלות בצורה אבסולוטית. יש בו המון יופי ועומק מצד אחד ומהצד השני זילות והשטחה. וזה גם מה שמעניק לו רבדים.

מרגו היא בחורה צעירה בת 19 שנכנסת בטעות להריון מהמרצה שלה באוניברסיטה. היא מחליטה ללדת את הילד ולגדל אותו לבדה בדירת השותפות שלה. הוריה גרושים, אמה לא מאוד מתפקדת כהורה ואביה עזב אותן כשהייתה קטנה. אך לפתע ,אחרי שנים הוא חוזר אל חייה ומקבל אותה ואת הילד שלה- בודהי. מרגו, כאם חד הורית ובחורה צעירה מבינה שהיא חייבת כסף כדי להתקיים והיא מוצאת את עצמה מעלה תכנים אירוטיים לאפליקציית אונליפאנס המיועדת למבוגרים בלבד. שם, היא תגלה דברים מפתיעים על האפליקציה ועל האנשים שמשתמשים בה. מסע חייה מתגלגל בין ניסיון להישרדות ומוסר.

הבעיה היא- לא הייתי רוצה שנערות צעירות יקראו את הספר הזה. בצורה זו או אחרת הוא נותן לגיטימציה לאפליקציית האונליפאנס המיועדת למבוגרים וחושף סיפור אישי ומרגש של מישהי שבסך הכל רצתה לחיות את חייה. ונכון, מאחורי אותן בחורות מסתתרת אישה שהיא עולם ומלואה ובזה הספר בהחלט מצליח לגעת בצורה רגישה ויפה. ועם זאת, יש פה בעייתיות במסר. בעולם שכולו רשתות חברתיות וניכור, היכן עובר הגבול?

בכל זאת, ספר שמעלה הרבה שאלות וריבוי דעות ומביא בפנינו קונפליקט מוסרי שבימינו, אין ספק שראוי שיהיה מדובר.

"יש תעלומות שלא נועדו להיפתר"- משפט שנכתב לקראת סופו של הספר.

הכל טוב ויפה גברת סופרת אבל אם ישנן תעלומות שלא נועדו להיפתר מדוע כתבת את הספר הזה? אם לא פתרת לנו את התעלומה אז למה אני צריכה לקרוא 340 עמודים על כלום ושום דבר?

ספר מכעיס בחיי. מבולגן, מלא בדברים לא פתורים, שאלות שאין להן תשובות ובעיקר תחושת החמצה שיכול היה להיות פה סיפור ממש טוב.

את שני הכוכבים שלי אני מעניקה בזכות השליש הראשון של הספר שהתחיל באופן מסתורי ומסקרן. הוא פתח לקוראים צוהר אל עולם הים ואל עולמם של שומרי המגדלורים. ישנו משהו מסתורי ואפל ביותר בלהיות תקוע במגדל מרוחק קילומטרים מהיבשה ללא יכולת לברוח לשום מקום.

זהו סיפורם של שלושה שומרים אשר יום אחד נעלמים מהמגדלור ואף אחד לא יודע מה עלה בגורלם. הסופרת לקחה השראה מסיפור אמיתי שקרה בשנת 1900 מה שמעניק רובד עוד יותר מסקרן לסיפור כולו למרות שהוא בדיה.

לצערי היא לא מצליחה לסחוף והספר מדרדר מרגע לרגע, נהיה מעיק ועלילתו מסתבכת בתוך עצמה. חבל. שוב סיפור עם פוטנציאל גדול, פתיחה מסקרנת וסופרת שלגמרי הלכה לאיבוד.

ארבעה אנשים, כל אחד עם סיפורו שלו אך לכולם חיבור עמוק אל עולם המוזיקה וכך גם זה אל זו. הם מקימים קבוצה חובבנית של רביעיית מיתרים בה הם מצליחים לרגע לשכוח מטרדות היום והחיים ולהתמסר לצלילים.

לכל דמות יש סיפור עמוק ומורכב והסופרת מצליחה להעביר עולם שלם אצל כל אחד מחברי הקבוצה. אהבתי גם מאוד את היכולת לכתוב על המוזיקה בכזו תשוקה ובכך להעביר את הקוראים קשת של רגשות בכל הנוגע לסוג זה של אמנות.

הספר מתורגם מהולנדית ויש בו ביקורת נוקבת וחריפה על המשטר ועל תמורות שהשלטון מחולל בעיר ובמדינה. מסוג הספרים שהקורא יכול לקרוא בכל מדינה ולהגיד "זה כל כך רלוונטי גם לכאן". שלטון מושחת, דחיקת התרבות לפינה, מערכת בריאות מעורערת ותקשורת שמסלפת את המציאות.

לעתים הספר מצליח לגעת בנקודות עדינות ורגישות בנפשו של האדם ובעיקר בנפשם של אוהבי האמנות אשר חיים למענה. אך לעיתים, הספר סוטה קצת למחוזות שבעיני היו פחות רלוונטיים ויצרו ניתוק מהתחושה הרגשית. פחות התחברתי לסוף, הרגיש שהוא לא התכתב באותה השפה עם שאר הסיפור וחשתי שאמירתה האחרונה של הסופרת התפספסה לי. ובמחשבה שניה, אולי דווקא משום שהייתה בסופו של הסיפור חריגה מוזרה מהעלילה מצאתי את עצמי חושבת עליו הרבה לאחר הקריאה.

בסופו של דבר, ספר טוב שנקרא במהירות ובעניין. יוצר אצל הקורא הזדהות עם רוב הדמויות ונותן במה לנושא חשוב ולסיפור שראוי שיסופר.

"כשהחיים עוברים עליך בפחד מפני העתיד, אתה לומד לקבל בברכה כל עיכוב".

אין מילה שתתאים באופן מדויק יותר לתיאורו של הספר הזה מאשר המילה קסום. מדובר בספר שהוא סוג של אגדה, סוג של מסע הרפתקאות דמיוני שלוקח אותנו אל מחוזות מרוחקים ויפים בסמטה אחת שנמצאת ליד חנות ראמן ביפן.

לא חושבת שמעולם קראתי ספר בסגנון הזה, בדרך כלל אני קוראת ספרים ריאליסטיים מאוד והפעם בהמלצת חברה נתתי צ'אנס והאמת? איזה מזל שנתתי. באמת קשה לתאר את הספר הזה הוא כל כך מיוחד ופיוטי, הדמיון שלי עבד שעות נוספות. ביקרתי ביחד עם הדמויות באינספור מקומות קסומים ורחוקים והצלחתי לצייר אל מול עיני כל פרט ופרט.

האנה גרה עם אביה בחנות משכונות. על פניו כל מי שמגיע אל החנות בכלל תכנן לקנות ראמן אך מצא את עצמו בצד השני של דלת חנות מסתורית וסודית מבלי יכולת לדעת איך הוא הגיע לשם. החנות היא אינה חנות רגילה והדברים שמוסרים ומקבלים שם אינם פיזיים כי אם רוחניים. דברים שקשורים לנפשו של האדם אותם היה רוצה להחליף או לשנות. ביום פרישתו של אביה מוצאת עצמה האנה בעיצומו של מסע לחיפוש הוריה שנעלמו, אליה מצטרף איש מסתורי שהופיע באותו הבוקר בפתח החנות.

הספר עוסק בבחירות שלנו בחיים, בגורל, בשביל אחר שיכול היה להיות לנו אם רק היינו פונים מעט ימינה או שמאלה. האם עדיפים חיים ידועים מראש או חיים של הרפתקאות וחוסר וודאות? האדם תמיד ימשיך לחפש יותר, לרצות יותר ולמצוא יותר וזהו טבעו. הספר מעלה שאלות רבות בנוגע לחיינו כאן ולכך שיש המון אפשרויות בחירה אם רק נרצה. היכולת של האדם לקחת את חייו בידיו היא הזמנה לגלות עולמות אחרים שטרם חווינו.

זהו ספר הרפתקאות למבוגרים, יכול להתאים לגמרי למי שמעוניין שעולמו הפנימי והדמיוני יפעל שעות נוספות וגם למי שחובב את תרבות יפן אשר מובאת כאן בצורה יוצאת דופן ומפורטת.

"לימודים. נישואים. ילדים. אלה ההחלטות הגדולות שאנשים מייחסים להם חשיבות. הם טועים, כמובן. למעשה, דווקא הבחירות שאנשים בוחרים מבלי לתת עליהן את הדעת הן אלה שקובעות את מסלול חייהם. השינויים קטנים, אפילו זעירים, אבל הם מכוונים את האדם בזווית הקטנטנה ביותר אל מה שעומד לקרות."

"אנחנו הולכים ושוקעים, לא נשרוד את זה כאן, זה כבר מוחלט. שום דבר לא יכול לשנות את זה. אבל אנחנו יכולים לבחור אם נרד למצולות בצרחות ובפניקה או אם נהיה המוזיקאים שממשיכים לנגן באומץ, בחרדת קודש, אפילו כשהספינה שוקעת".

הספר הזה כל כך פיוטי ויש בו כל כך הרבה משפטים יפים ומעוררי השראה. זהו ספר מאותם הספרים העצובים אך שבסופם יש תקווה גדולה והתעוררות מחודשת לחיים.

שלושה אחים מתייתמים מהוריהם בגיל צעיר וממשיכים את חייהם בפנימייה. כל אחד חווה את האבל בצורה שונה ופונה אל נתיבים אחרים בחיים. למרות הריחוק שנוצר ביניהם במהלך השנים בסופו של דבר, הם תמיד חוזרים אחד אל השני מתוך מקום של שייכות ובית. הסיפור מסופר מנקודת מבטו של ז'יל, האח הצעיר והתמודדותו עם ההבנה שהחיים הם לא תמיד מה שחשבנו שיהיו.

זהו סיפור על אבל, על אובדן, אך בו זמנית גם על קבלה והישג. על מה שניתן להשלים למרות החוסר ועל חיים לצד בדידות עמוקה ובלתי מוסברת.

ישנם רגעים כל כך עדינים ויפים בהם אנו עוברים יחד עם המספר תהליך של קבלה עצמית אך גם תהליך עמוק יותר של קבלת החיים ומה שהם מזמנים לך בדרך. הסופר כמו מבקש מאיתנו לא להתייסר על אף הקשיים ולנסות להמשיך לחיות. הרי בסוף אנו כאן רק לרגע אחד.

קראתי כבר ספרים בסגנון, זהו לא ספר פורץ דרך מבחינתי אך יש בו משהו רגיש ונגיש שנשאר בלב גם הרבה אחרי הקריאה.

"זמן אתה בורח,
קח אותי איתך".

אין שום סיכוי בעולם שהייתי קוראת את הספר הזה אלמלא חברת מועדון קריאה קטן שאני חברה בו הייתה מתעקשת. נו... בסדר.. האמת שלי זה דווקא די התאים, כי אני בתקופה עמוסה מאוד שמלווה במחסום קריאה קל ועל כן, לא הייתי מצליחה להתרכז בספר שהוא לא נטו בידור וקלילות.

אין הרבה מה לומר בחיי שאין הרבה מה לומר. הספר הזה הוא כנראה בדיוק מה שאתם חושבים שהוא. שלוש חברות אמריקאיות יוצאות לסוג של מסע רוחני, כל אחת בדרכה שלה כדי למצוא את מה שחסר לה. אמי, היא בחורה זוגית להפליא שאחרי שבן זוגה בוגד בה מנסה למצוא קלילות והנאה בהיכרות קצת יותר שטחית עם בחורים. אדריאנה, בדיוק ההפך ממנה. לא מצליחה להתמסד ומתפרפרת כל חייה ללא יכולת למצוא יציבות. החברה השלישית, לי, נמצאת בזוגיות עם אדם שהיא מנסה לאהוב מכיוון שכך מבחינתה נראית תבנית היחסים. כל השלוש נמצאות בפתחו של גיל שלושים ("האיום!") ומנסות לתקן התנהגות קלוקלת מן העבר והרגלים מגונים של ההווה.

שתי נקודות אור קטנות בספר. הוא קריא מאוד והדפים נהפכים בקצב מהיר. אין סיכוי שהייתי ממשיכה לקרוא אם לא מועדון הקריאה ודווקא הופתעתי לגלות שישנם כמה פרקים מפתיעים לקראת סופו. שנית, פרק מצחיק שמוקדש כולו לבחור הישראלי שפגשה אמי בתל אביב הלוא הוא יאיר, שהגיע אליה למלון דן פנורמה אך היה צריך לחזור במהרה לדרום. זו הנאה לא קטנה לקרוא על מדינתנו הקטנטנה בספר אמריקאי.

שורה תחתונה, קומדיה אמריקאית חביבה ולא בהכרח מעניינת. על הכריכה מצוין: "מחברת רב המכר של השטן לובשת פראדה", לא יודעת אפילו איזו קונוטציה זה נותן לי אך בעקבות זאת צפיתי בסרט הראשון והשיממון היה קשה לתיאור.