אז אני באתי קצת לצנן את האווירה על הספר הזה.
נכון שכריסטין האנה יודעת לכתוב. במיוחד על נשים חזקות וגיבורות מול מצבי משבר או אסונות. מהבחינה הזאת הספר הזה הוא לא שונה מקודמיו:
פרנקי היא בחורה צעירה, ילדה טובה מבית טוב, שמחליטה בעקבות אחיה להתגייס לצבא ולשרת כאחות במלחמת וויטנאם.
חלקו הראשון של הספר הוא קריסטין האנה קלאסי: קושי, אסונות, משברים, התעלות מעל הקושי, עוצמה נשית וצמיחה.
בחלקו השני הוא עוסק יותר בהתמודדות של פרנקי לאחר שיחרורה מהצבא. המלחמה עדיין נמשכת והמחלוקות לגביה מתגברים וכך נחשף הכאב העצום שמלחמה הזאת עוררה:
מחדלים, אובדן חיילים בלתי נתפס ובעיקר תחושה של אובדן שליטה וחוסר אמון.
קשה שלא יתעוררו מחשבות על המלחמה שפה אצלנו. על המחלקות ועל התחושות שגם פה חלק מהציבור משמיע בביקורת שלו.
הרבה דברים בספר מזכירים הקרע שלנו פה: מלחמה ארוכה כשעוד ועוד קולות של ביקורת נשמעים על חוסר חתירה לסיומה וכל זה תחת משבר אמון גדול של חלק מהעם מול מנהיגיו.
גם כל נושא החזרת השבויים עולה בספר באופן חזק ואפילו יש גם סמל של סרט צהוב לחיזוק המודעות בכל מה שקשור אליהם.
אז איפה הספר בכל זאת נכשל?
לטעמי הוא מעט ארוך מידי. אפשר לקצר 100 עמודים.
קו עלילה אחד בו נקטה הסופרת לטעמי היה מעט לא אמין והלך למקומות הזויים. זה בהחלט גרם לי להוריד לו כוכב ברגע האחרון.
אני לא אספר מהו כי זה יהיה ממש לחשוף את העלילה אבל הוא בהחלט היה מיותר.
הספר לא שומר על רמה אחידה לכל אורכו. ישנם עמודים מיותרים רבים ואז לקראת סופו יש 100 עמודים שבו היא דחסה עלילה מפותלת עם קצת דרמה מוגזמת שלא מתחברת לקו הגיוני של שאר הספר.
בסוף לא התחברתי ריגשית לגיבורה. דווקא ברוב ספריה של כריסטין האנה אני כן מתחברת ומאוד נקשרת. כאן זה לא קרה אולי בגלל העודף עלילה הלא הגיונית בחלקו האחרון של הספר.
אז זה לא הספר הכי גרוע שלה אבל בהחלט גם לא הכי טוב (גם לא טופ 3...)
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
