אני אוהבת לקרוא את אורלי קראוס ויינר. הכתיבה שלה זורמת, הדמויות שלה מציאותיות , אנושיות ויומיומיות. כל אחד.ת יכול.ה למצוא משהו בעצמו בהן.
ואחרי שאמרתי את כל זה, התאכזבתי מאוד מהספר 'מה שצריך לקרות'.
העלילה במשפט- סופרת מצליחה נזקקת לעזרתו של חבר נעורים, ותוך כדי מגלה שהוא והיא נועדו להיות ביחד.
עזבו את הקטע של גלגול נשמות, או שאתם מאמינים או שלא. וגם את הקטע ההזוי לגמרי של החלומות שמתגשמים עד כדי הרמזור בפינה...
אני מדברת על הקטעים ההיסטוריים שנדחפו באופן ממש לא מוצלח ותקועים כמו סוכריית טופי בשיניים. שלא כמו ב'שחקניות' המוצלח שמביא את סיפור השואה באופן המשתלב היטב בעלילה, פה הכל מרגיש מאולץ, נדחף...
כאילו הסופרת אמרה לעצמה, בא לי לכתוב למה אני ומה שמו נועדנו להיות
, אז אני אכניס גם את סיפור המהפכה ברוסיה על הדרך...
בקיצור, בצער רב אני אומרת, תקראו רק אם אין לכם ספר טוב אחר לקרוא.

















