הספר הנמכר ביותר בשפה העיברית ולדעתי חובה לקריאה לכל ישראלי, במיוחד לצעירים לפני הגיוס לצה"ל כדי להמחיש על מה נלחמת המדינה ומה יקרה אם לא נעמוד על המשמר כמו שלא עמדנו ב- 07.10 בדרום. דווקא עכשיו כשנראה שהמלחמה הסתיימה הספר מעניק נקודת מבט שלא מועברת בתקשורת ואפילו לא בראיונות של החוזרים מהשבי, זה פשוט לא אפשרי להסביר זאת בזמן מועט. הספר מכניס אותנו לתוך עולמו של אלי שרעבי, גם אם בצורה מאוד מצומצמת למה שקרה בזמן החטיפה ובשבי, לאיך זה לחיות בתוך מנהרות טרור עם מחבלים, לאיך ניתן לשרוד בתנאי רעב קשה ובחוסר ידיעה על מה שקורה בחוץ והאם הקרובים אליך בכלל בחיים. אלי שרעבי הוא אדם מאוד אינטלגנטי ורהוט וזכיתי לפגוש אותו בחתימה על הספר ביחד עם אחיו ולראות בעצמי כיצד נראה גיבור. בספר מגלים כיצד הוא פעל בחוכמה מול המחבלים וכיצד עזר לחברים שהיו ביחד עמו לשרוד את התופת. התחלתי וסיימתי לקרוא את הספר תוך שעות בודדות ואני בטוח שאקרא אותו שוב בעתיד כאשר החלק שהשפיע עלי ביותר הוא ההבנה שלו שאשתו ובנותיו נרצחו מיד לאחר שנלקח, שורות בודדות עם מספר מילים מועט ועם מסר כל כך חזק שהרגשתי שהייתי עם אלי בחדר כאשר הבין את הבשורה הקשה מכל. רציתי לצטט חלק אחר שהתרחש זמן קצר לפני כן (וממש עמוד קודם לכן) על הנסיעה של אלי ואוהד בן עמי ברכב של הצלב האדום: "אוהד שואל את פליסיטי [מהצלב האדום] בקול סדוק: תגידי איפה הייתם? היא שותקת. גם הנהג שותק. שנה וארבעה חודשים, ממשיך אוהד, שנה וארבעה חודשים לא ראינו אתכם, לא שמענו מכם, לא דאגתם לנו, לא הגעתם לבקר. איפה הייתם?... לא נתנו לנו להגיע אליכם היא אומרת בשקט."

פעם ראשונה שאני שם לב לשוני הקיצוני בשם הספר בין הגרסה באנגלית: Ike's Gamble- America's Rise to Dominance in the Middle East לגרסה בעברית: צומת סואץ- מבצע קדש והתפנית האמריקנית במזרח התיכון. שני השמות אינם מתאימים לספר שכן הספר אינו מתאר את הדומיננטיות של ארה"ב במזרח התיכון אלא להפך, הוא מתאר את הכישלון המהדהד של מדיניות החוץ של הנשיא אייזנהאואר והוא גם לא באמת מתאר את מבצע קדש כמו שמצופה, למעשה משבר סואץ מתואר בקצרה רק בפרק הלפני האחרון בספר. גם הכריכה של הספר עצמו מטעה שכן למרות שבן גוריון מופיע עליה, הוא אינו דמות דומיננטית בספרו של מייקל דוראן, הרבה יותר הגיוני היה להציג את וינסטון צ'רצ'יל או את אנטוני איידן.

הספר מתאר את המדיניות העיוורת של משרד החוץ האמריקאי כלפי המזרח התיכון בשנות ה- 50 כאשר הם ממש העריצו את גמאל נאצר, רודן אכזר שהיו לו תכונות דומות מאוד לאדולף היטלר, מתוך התקווה שיתמוך במערב ופעלו בכל דרך אפשרית כנגד בעלות בריתם הגדולות בריטניה וצרפת. הם התעלמו מרטוריקה אנטי מערבית במשך שנים, מחלו לו על כך שקנה נשק מהסובייטים ופירק את ברית ההגנה של "הנדבך הצפוני" אותה בריטניה וארה"ב בנו במאמץ רב. האמריקאים הכריחו את בריטניה לסגת מבסיסיהם בתעלת סואץ ואיפשרו למצרים לבצע הלאמה בכוח של התעלה ולחסום אותה למסחר בפני ישראל, ואף פעלו אקטיבית לניצחון מצרים במלחמה. בנוגע לישראל נראה שממש הדיפלומטים האמריקאים חשו עוינות הגובלת באנטישמיות וראו במדינה היהודית מכשול בדרך לתמיכת מדינות ערב בברית נאט"ו כנגד ברה"מ. הסוף המר שבו לברית המועצות השפעה רבה במזרח התיכון, הממשלות הפרו מערביות קורסות ונאצר הוא גיבור העולם הערבי היא תוצאה ישירה של המדיניות האמריקאית, יש ללמוד ממנה כדי שלעולם לא תחזור על עצמה.

כיצד אנשים זוכרים אימפריה? כמעצמה עולמית מתקדמת או כמערכת אלימה שדיכאה עמים כבושים? זו שאלה מורכבת והתשובה כנראה שזוכרים אימפריה לפי העמדה שלנו כיום, כאשר אנו נוטים לשכוח שמה שמקובל ולא מקובל כיום שונה מאוד ממה שהיה מקובל בעבר. הסופר ניל פרגוסון מציג את האימפריה הבריטית מראשיתה ועד (כמעט) סופה ולא חוסך בביקורת עליה, על אף תרומתה הרבה לעולם. הוא מתחיל בשאלה הפשוטה למה דווקא בריטניה הפכה לשליטת הימים, אימפריה שהשמש לא שוקעת בה ומתפרסת על כל היבשות. יש לכך תשובות מגוונות אבל מה שחוזר בקרב רבים מהחוקרים הוא האמונה הבריטית בחירות ובזכות לקניין אישי, התמיכה בשוק חופשי ודמוקרטיה, פיתוח המדע והטכנולוגיה, האמונה הדתית והשפה האנגלית אותן הם הפיצו בעולם וברצון להרפתקה שגרמה לבריטים רבים לעבור לעולם החדש.

הוא ממשיך בלנתח את היחסים של בריטניה עם המושבות השונות שלה: ארה"ב, הודו, קנדה, אוסטרליה ואפריקה וכיצד מיליוני בריטים מיישבים את המושבות החדשות תוך בניית ערים ויבוא התרבות, הכלכלה, שיטת הממשל והדת האירופית לתושבים הילידים. צריך לציין כמובן את העובדה שלעיתים קרובות הדבר היה קטלני למקומיים שגורשו, נהרגו ואף נמכרו לעבדות תוך ניצול המשאבים המקומיים לטובת בריטניה, אך הדבר רווח בכל האימפריות כאשר הבריטים עוד היו המתונים ביותר מבין האירופאים. הבריטים גם היו אלו אשר ביטלו את העבדות בזכות כוחם הצבאי וממניעים דתיים. האימפריה הייתה גוף שהכיל עמים רבים והם שיתפו פעולה כנגד יריבים אכזריים בשני מלחמות עולם ובסכסוכים רבים אחרים. למרות מה שחושבים כיום, האימפריה לא התפרקה בגלל מאבקי עצמאות של עמים ילידים, אלא כי בריטניה נתנה את כל מאמציה על מנת להביס את הנאצים והפשיסטים, במחיר הכלכלי והצבאי של האימפריה שלה. יש הרואים את סופה המוחלט של האימפריה עם משבר סואץ (מבצע קדש) אבל לדעתי לפחות, בריטניה החזירה את כבודה האבוד עם מלחמת פוקלנד, ולאחר עשור עמדה בגאווה ביחד עם ארה"ב כאשר נפלה חומת ברלין והעולם הקומוניסטי התפרק.

עזבו הכל וקראו את הספר הזה, לא כי מדובר בספרות משובחת אלא כי מדובר על העתיד הכלכלי שלנו, שאף אחד לא לימד אותנו עליו. ההבדל בין אדם שמשקיע בשוק ההון לאדם שאינו משקיע הוא שהאדם שלא משקיע משלם על האדם שכן משקיע. הספר לא מציע פתרון קסם, הוא מלמד להבין את שוק ההון ואת הדרך הפשוטה ביותר להרוויח לטווח הרחוק, מינימום מאמץ וסיכון עם הסבר פשוט שכל אחד יצליח להבין. לא משנה באיזה גיל תקראו אותו, אתם תצטערו שלא קראתם אותו קודם לכן והתחלתם לדאוג לעתיד שלכם מוקדם יותר בחיים.

פעם ראשונה שהשתתפתי בפרויקט מימון המונים- ועוד לספר מצויין מאת שלום בוגוסלבקי, אותו הכרתי בזכות הכתיבה המרתקת שלו בטווייטר על מלחמת רוסיה-אוקראינה. המסקנה העיקרית שלי מהקריאה היא שאנחנו כמעט ולא יודעים דבר על ההיסטוריה היהודית, וזאת באופן מכוון על ידי היהודים עצמם, בין אם מדובר בתנועה הציונית שרצתה להציג רק את ההיסטוריה המתאימה לגישת "היהודי החדש" של ארץ ישראל ובין אם זה בקהילות הדתיות, שלדעת רבים מהן, בין חורבן בית המקדש השני ובין בוא המשיח בעתיד אין באמת היסטוריה יהודית, כמה שזה לא נכון! למעשה כל ההיסטוריה של העם שלנו שאנחנו מכירים היא של היהדות של עד תחילת תקופת הגלות, ומסוף המאה ה- 19 ועד להיום. לאור זאת הספר לא עוסק במדינת ישראל, לא בציונות (פרט לחובבי ציון), לא בשואה ובאופן כללי לא בהיסטוריה היהודית שכבר מוכרת לכולנו.

במה כן הספר עוסק? ובכן התשובה היא בשם הארוך מאוד של הספר: בסיפור הבלתי סביר והלא מספיק זכור של מזרח אירופה היהודית. למה דווקא מזרח אירופה? כי שלושה רבעים מהעם היהודי התגורר שם, היא הייתה המרכז היהודי מהמאה ה-15 ועד אמצע המאה ה-20. יהדות העיר וורשה הייתה גדולה יותר מכל יהדות צרפת, יהדות העיר אודסה הייתה בסדר גודל של כל יהדות צפון אפריקה, מקורם של יהדות יבשת אמריקה והמדינות דוברות האנגלית הוא מהגירה ממזרח אירופה. למעשה הסיבה העיקרית להגירה יהודית ממקום למקום היא חוסר סובלנות מצד השלטון והעם שבו חיו היהודים, הם גורשו מספרד, פורטוגל, צרפת ואנגליה, ולאחר מספר מאות שנים גורשו מכל מדינות האיסלם, האחרים ברחו מאירופה, והאחרונים (בתקווה שלא יהיו עוד הגירות) נמלטו מהגוש הסובייטי כשהוא התפרק סופית. אבל דווקא במזרח אירופה הם נשארו במשך מאות שנים, על אף האלימות נגדם (כמו שהייתה בכל מקום) ואף שגשגו בשטחי ממלכה בשם "האיחוד הפולני-ליטאי" שכיום מחולק בין פולין, אוקראינה, בלארוס, ליטא, לטביה ואחרות. היהודים הצליחו להתפרנס ולהתקדם כלכלית דווקא במקומות הפחות מפותחים, וזאת שגם בערים הם הוגבלו לאזורים מאוד ספציפיים, ומשם הוקמו העיירות היהודיות שלימים יקראו "שטעטל". לימים כאשר רוסיה, אוסטריה ופרוסיה יחלקו את פולין-ליטא ביניהם יווצר אזור "תחום המושב" שרק בו הרוסים יאפשרו להיהודים לחיות.

בעוד אנחנו חושבים שהיהודי לרוב היה רופא, בנקאי או משפטן, בפועל התפקיד הנפוץ של היהודים היה ברמן, שהיה אחראי על האלכוהול של האצילים המקומיים. למעשה העיסוק העקרי של היהודים הייתה חכירה של עסקי האצילים ולמעשה היו ביניהם יחסים כלכליים רחבים מאוד לאורך מאות שנים. הם סחרו עם כל תושבי האזור וניהלו שרשראות אספקה דרך הקהילות היהודיות בכל אירופה ושטחי האימפריה העות'מאנית. היהודים ניהלו בכל עיר מעיין מועצת עיר יהודיות אוטונומית וקיבלו החלטות בקנה מידה שלא יתואר למי שלא הכיר את התקופה ההיסטורית. תפקד אף סוג של פרלמנט יהודי, "ועד ארבעת הארצות" שהוא ככל הנראה הגוף השלטוני היהודי הכי משמעותי מתקופת הסנהדרין ועד הקמת מוסדות התנועה הציונית. הם היו אחראים לאיסוף ותשלום המיסים למדינה ועם השנים לקחו על עצמם מגוון תפקידים. היהודים השתתפו באופן פעיל במלחמות השונות באזור ואף התלבשו באופן מהודר בהתאם למעמד שהצליחו להידמות לו, שונים לגמרי מהתפיסה של היהודי החלש והעני שרווחה במאה ה-20. גם מסתבר שהתנועות העיקריות ביהדות שאנחנו מכירים היום: חילונים, ציונים, חרדים, רפורמים ועוד הן כולן קבוצות מודרניות של היהדות שהחלו להופיע באותו הזמן לקראת המאה ה-19. בעצם היהודים היום הם תוצאה של מה שקרה איתם ולהם במזרח אירופה לאורך כל אותם שנים, וראוי בהחלט שנדע ונלמד על כך.

ללא ספק ספר עם שם מאיים מאוד איך מי שלא ירתע ממנו צפוי לזכות בידע חיוני שכמעט ולא ימצא באף מקור אחר. נתחיל במה שאולי מתבקש- המחבר הוא פעיל סביבה לשעבר שאינו מכחיש שינויי אקלים ואת השפעת האדם על הסביבה. יחד עם זאת הוא מציג את הטעויות הרבות של פעילי האקלים ואת הפגיעה הקשה שלהם בהתפתחויות החברה האנושית כאשר ההשפעה שלהם על שימור הסביבה היא אפסית. הספר מתחיל בביטול הטענה שלעולם יש עוד זמן מוגבל שבו ניתן למנוע את ההתחממות הגלובלית- לאורך עשרות השנים האחרונות התבשרנו על מאות נבואות זעם על "סוף העולם" והמשותף לכולן- אף אחת לא התגשמה עד כה, תמיד ימצאו מדענים חדשים שיתנו תחזית חדשה אשר אינה מבוססת על ראיות מוצקות, שאם לא נשנה את אורח חיינו במיידית אסון כזה או אחר יפגע בנו. הוא נותן המון דוגמאות על אסונות טבע למיניהם שהתרחשו עוד לפני המהפכה התעשייתית והטכנולוגית ומוכיחה שאינן תוצאה משימוש מואץ במשאבי כדור הארץ.

חלק משמעותי מוקדש לדלקים ואנרגיה- הירוקים שקוראים למעבר לאנרגיה מתחדשת מתעלמים מהעובדה שמדובר בתהליך יקר באופן קיצוני עם תפוקת אנרגיה נמוכה ולא אמינה בעוד הם מתעלמים ואף מתנגדים לשימוש באנרגיה גרעינית שהיא בטוחה, זולה יותר בטווח הארוך ונקייה לחלוטין. הדרישה לעבור לאנרגיה ירוקה היא מכלל העולם, גם ממדינות מפותחות אשר מבוססות על דלקי מאובנים וגם ממדינות מתפתחות אשר מבוססות על דלק מזהם מאוד של שריפת עצים (רוב אפריקה אשר תשמור על הסביבה יותר במעבר לדלקי מאובנים מאשר בהשקעה לא ריאלית בבניית אנרגיה מתחדשת). הסביבתנים מונעים מהמדינות החלשות לעבור את ההליך התיעוש הנחוץ כל כך לחיזוק כלכלת המדינה לרמה שבה תוכל לשקול ולהרשות לעצמה מעבר לאנרגיה חלופית. עוד דנים בנושא הפלסטיק שמואשם במוות של המון בעלי חיים, אכן קיימת פגיעה בעולם החי אך חשוב לזכור שהפלסטיק החליף את השימוש של האדם במוצרים מן עולם החי שלא למטרות מזון. אנחנו כבר לא צדים בעלי חיים על מנת להשתמש בהם ליצירת מוצרים, ביגוד ומכשירים שונים כאשר אלו מיוצרים מפלסטיק וחמרים סינטטים, כמות הרג בעלי החיים ירדה דרסטית בזכות התחליפים הזולים שהחברה מייצרת.

הספר עוד מתאר את הצביעות של המפורסמים אשר לכאורה דואגים לאקלים, הפוליטיקאים הסביבתנים והרווחים שלהם ממשבר האקלים, האם צימחונות מועילה לשמירה על בעלי החיים (היא לא), שריפת יערות ושטחי החקלאות ועתיד האנושות והסביבה. מומלץ מאוד לבוא בראש פתוח!

כאשר עולם הכלכלה מבוסס על נוסחאות מתמטיות וסטטיסטיקה מגיעה האסכולה האוסטרית הטוענת שכלכלה היא לא מדע מדויק אלא תחום המושפע מאנשים ולכן לא ניתן לחישוב. הם דוגלים בשוק החופשי שמשתנה ומתפתח כל הזמן כאשר מי שלא מספיק להתאים את עצמו בזמן לשינויים נשאר מאחור. הם מתנגדים נחרצות להתערבות ממשלתית נרחבת וטוענים שתגרום לנזקים כלכליים ולא תועיל למה שהממשלה מנסה לקדם. בעוד תיאוריות כלכליות רבות הופיעו ונעלמו האסכולה האוסטרית מחזיקה מעמד כבר 120 שנה ולא נראה שהיא תיעלם בקרוב, ברבות מן הטענות של הוגי האסכולה צודקים בעוד שאר הכלכלנים טעו או לא דייקו. למי שמלומד כלכלה מומלץ מאוד לקרוא את הספר אשר מציג בצורה קלה את הנושא ויחד עם זאת לא מוותר על כתיבה אקדמית רהוטה.

כולנו מתלוננים על מערכת הבריאות בישראל ושומעים עד כמה "מרעיבים" אותה עם התקציבים אבל יחד עם זאת היא נחשבת לרופאה בין הטובות בעולם עם רופאים מעולים ותיירות הרפואה משגשגת, איך זה אפשרי? ד"ר אודי פרישמן, בין מקימי בית החולים הפרטי המצליח אסותא מספר על איך המדינה היא המכשול העיקרי לרפואה יעילה, זמינה וזולה בארץ- החתירה התמידית לערך השיויון הלא קיים שגורם לעידוד בינוניות, לא יכולים להעניק טיפול לחולה א' אז נגביל גם את חולה ב' שכן היה ניתן לטפל בו. הוא מתאר בפירוט רב עד כמה מגבילים את הרפואה הפרטית בישראל שהיא מנוע הדחיפה של כלל הרפואה קדימה, למה שלא נאפשר לאלו שרוצים לקבל טיפול רפואי פרטי טוב ומהיר יותר מלקבל זאת? הדבר יפחית מהעומס על בתי החולים הציבוריים שעוזרים לאלו שאין להם אמצעים לכך. מדוע לא מקימים מרכזי רפואה קהילתית ובמקום זאת מציפים את חדרי המיון על מקרה בין קטן לגדול? למה שנגביל את לימודי הרפואה בארץ ונקשה מאוד על אל שלמדו בחו"ל? למה שנתקע את תחום ביטוחי הבריאות הפרטיים ונחייב את כולם בביטוחים ציבוריים בלבד? למה עובדי משרד הבריאות שונאים חדשנות והרגולציה חונקת כל יוזמה פרטית שעשויה להצליח? כשנענה על השאלות האלה ניתן יהיה להתחיל לפתור את בעיותיה של מערכת הבריאות.

המציאות הישראלית היא שרופאים עובדים "בשחור" ויש תורים ארוכים שכן המדינה מונעת מאיתנו לרכוש מכשירי רפואה נוספים ללא כל סיבה מוצדקת. התקשורת ברבות הפעמים מטעה את הציבור ובעלי פרוטקציות מקבלים קדימות ורופאים בכירים אף מתגאים בכך! הנהלת משרד הבריאות מתחלפת כל הזמן ולגורמים הממונים אין אינטרס לעשות את השינויים הנדרשים ולהתמודד מול ארגוני העובדים שפוגעים באיכות הרפואה בארץ. הספר ממולץ מאוד להבנת המצב הנוכחי ויתחיל את תהליך התיקון הכו נדרש בתחום הרפואי בארץ.

את סיפורי המלך ארתור שהם חלק בולט מאוד בפולקלור האנגלי כולנו מכירים (אבירי השולחן העגול, מרלין הקוסם, החרב אקסקליבר שתקועה באבן, החיפושים אחר הגביע הקדוש) ויחד עם זאת אני וכנראה גם רוב האנשים לא יודעים את סיפורו המלא של ארתור מלידתו ועד מותו והאנשים הסובבים את שלטונו. הספר מביא את הסיפור בצורה מעמיקה ונתן לי ידע רב בנושא ולפי בדיקה שערכתי גם רובו של הסיפור מדוייק לספרות המקור, מאמין שכל אחד שרוצה ללמוד על התחום יכול לעשות זאת בקלות בזכות הספר וממש "לחיות" את התקופה של אנגליה של ימי הבניים. בסיפור הארוך שכאן (832 עמודים) מוצגת נקודת המבט הנשית- של איגרין אמו של ארתור, מורגיין לה פיי אחותו הכוהנת, דודתו מורגאוס, גבירת האגם הקסום ויויאן וכמובן אשתו המלכה גווינביר. על אף שמציגים את הספר כפמיניסיטי לא הרגשתי זאת בכלל בזכות כתיבה טובה ושכן הדמויות הנשיות אכן היו הכוח המניע מאחורי מרבית העלילה, כלל לא הורגש שמאלצים את הקורא להתמקד בדמויות הנשיות באופן מאולץ וכן היה מקום מכובד ודומיננתי לדמויות הגבריות בסיפור כמו של ארתור, אותר, לנסלוט, גלהאד, מורדרד, המרלין ומלכי בריטניה.

הספר עוסק בהרחבה רבה בנושאי המלכות של אנגליה ומי יעלה לכס המלך, ראשית מתואר מסעו הארוך של ארתור אל השלטון וברגע שהוא הופך למלך משימתו החשובה ביותר היא להעמיד יורש שיחליף אותו לאחר מותו. לאורך כל הספר מתנהל קונפליקט דתי עמוק בין הנצרות שמתבססת כדת המרכזית באירופה לבין דתות עובדי האלילים ששלטו באנגליה לאורך מאות שנים. הסוגייה שאיתה הדמויות נתקלו היא מהי הדרך הנכונה ללכת בה, מהו חטא, האם יש לתת לדתות אחרות להתקיים ולאל של מי יש להתפלל. ארתור צריך להכריע למי מבין יועציו הוא מקשיב, לכמרים הקיצוניים שרוב הממלכה תומכת בהם או לכוהנות והדרואידים שעזרו לו לעלות לשלטון. האי אבלון שמשמש כמרכז הדתי לאותם עובדי אלילים מתואר כמקום קסום ועתיר ידע ובאופן כללי היחס לקסם בסיפור הוא מורכב: הוא נמצא בלב אגם שניתן להגיע אליו רק באמצעות ספינה שנעה בערפילים, תחילה מתואר השימוש רק "בראות", סוג של חיזיונות העתיד אותן הדמויות מקבלות ובהמשך אנו גם נחשפים לפיות, דרקון, מלאכים, שיקויים וכלים קסומים כמו החרב והגביע הקדוש.

היחסים הבין אישים שבחצר המלוכה תופסים חלק נכבד מהעלילה; ארתור אינו מצליח להעמיד יורש חוקי עם המלכה והנוצרית האדוקה גווינביר שמאוהבת בחברו ואבירו של המלך, לנסלוט, והמלך אף מאשר את הרומן ביניהם (ואף נרמז שהמלך עצמו אוהב את לנסלוט!) בעוד הבן הממזר של ארתור מורדרד מאחותו מורגיין (שדומה מאוד ללנסלוט וכולם חושבים שהוא בנו ממורגיין ולא של ארתור) זומם להפילו מהשלטון בשם אבלון ביחד עם מורגיין שהיא אחת מהדמויות הקרובות ביותר לארתור. זמן מלכותו של ארתור מאופיין בניצחונות על האויבים של אנגליה מבחוץ ותקופת שלום ממושכת שכתוצאה מכך תביא גם למפלתו של ארתור לאור זאת שאבירים מתפזרים ואף נלחמים אחד בשני לאחר סכסוכים פנימיים בינם לבין עצמם.