ספינת מלחמה, המאחרת 600 כלות, מפליגה מאוסטרליה לבריטניה, לאחר שנישאו לחיילים בריטיים. הספר מספר על חמישה שבועות של הפלגה. הוא מתרכז ב- 4 נשים, המתגוררות בתא אחד. החלק הראשון של הספר די משעמם, אבל לאחר מכן מתחיל קצת להיות יותר מעניין. אפשר לקרוא.

עוד ספר די סתמי מבית ג'וג'ו מוייס.
הבנתי שזה לא הספר האחרון שכתבה אלא פשוט האחרון שתורגם. אני באמת רוצה להאמין שבאמת את הטובים שלה (יחסית) היא כתבה בהמשך דרכה ולא ההפך.
אז למה הספר הזה סתמי?
כי הוא נמשך על פני יותר מידי עמודים והעלילה שלו די דלה.
סיפורה של ספינה המפליגה מאוסטרליה לאנגליה כאשר על סיפונה 650 כלות שנישאו לחיילים בריטים והן עכשיו מפליגות אליהם לאחר סיום המלחמה על מנת להתאחד איתם.
הספר כמובן מספר על 4 כלות במיוחד ומנסה להכניס אותנו לחיים שלהן.
ישנה בעיה קריטית באופן הכתיבה של הספר ואיך שהוא ערוך והדבר גורם לבעיה בהבנת העלילה לעיתים קרובות: כאשר יש פסקה חדשה בהרבה מהפעמים כבר מדובר במישהו אחר בסיטואציה אחרת ואין מספיק הבהרה על כך. מצאתי את עצמי הרבה פעמים קוראת את אותו עמוד פעמיים על מנת להבין על מה מדובר.
זה מאוד מעצבן לקרוא דברים ,שגם ככה לא הכי מעניינים, פעמיים!
צורת הכתיבה הזאת מתישה ואולי היא נועדה על מנת להכניס קצת מתח ודרמה אבל לטעמי זה לא צלח כי בחלק מהפעמים פשוט לא הבנתי מי מדבר ועל מה!

אז שורה תחתונה : ספר ארוך מידי וכתוב מסורבל בלי באמת סיבה!! עלילה שיטחית לחלוטין שלא מצריכה משחקים כאלה והם באמת לא מחפים עליה.

קראתי את הספר כספר אלקטרוני וטוב שכך, שכן לא שווה להשקיע בו יותר מידי, אם בכסף או בהמתנה בספריה.
המחברת אמנם "תפסה" נושא מעניין ואפשר היה לצור עלילה מורכבת ומרתקת, למרות שהרקע מתואר היטב, חיים
בים, אכן נשמעים אותנטים מן הדפים האלקטרונים, בתור אחת שחוותה אני יכולה לאמר במאת האחוזים שאכן
התאורים הולמים את המציאות.
מתוך שש מאות ומשהו כלות היא מביאה את סיפורן של ארבע כלות, ורק שתיים מתוכן זוכות לסיקור מעמיק,
כך שלדעתי נוצר מעין "חור", אולי חלל תהא מילה יותר הולמת...

לבסוף קצת הלכתי לאיבוד, האם הם אכן איבדו אחד את השניה? גם זה לא הכי חשוב כאשר העלילה היא דלילה
כלשהי, אפשר היה להוציא יותר.

חובבי גו'גו' מויס אולי יאהבו אותה גם הפעם, לא אקח מהם את הנאה, עבורי זה לא עבד...

וואלה התקציר נשמע ממש טוב, וזאת גוגו מויס מה יכול להיות רע.
זה רעיון מאוד טוב לעלילה, ביצוע שונה לגמרי משחשבתי. אולי בזבוז של רעיון? לויועת.
אני גם לא יודעת איך אותו בן אדם כתב את את זה ואת ללכת בדרכך. כמו שאנשים ציינו כבר, הספר משעמם. לפחות בהתחלה.
בגלל שאני רוצה להיות נחמדה לספרים, המשכתי לקרוא בכח. יש לספר קסם שקט ואיטי, כזה שמשעמם בהתחלה ואז לקראת האמצע שמים לב שהוא עומד להיגמר ורוצים שזה ימשך עוד. לא כולם ישרדו, אבל אפשרי.

חיפשתי ספר קל ונעים לקריאה, גוגו מויס מומחית בסגנון זה. אבל לאכזבתי הספר כתוב גרוע, אינו מושך לקריאה, רמת הכתיבה לאורך הספר אינה אחידה. יתכן שלסופרת יש כותבי צללים, כי אחרת אינני מבינה את הפער בכתיבה בין ספר זה לקודמיו. הסיפור מענין הכתיבה מאכזבת.

ספינה מלאה בכלות נרגשות המשתוקקות לפגוש את הגברים שאליהם נישאו והן מוכנות לחצות חצי עולם בכדי לראות אותם שוב.
מאוסטרליה לאנגליה מדינה שלא פשגו מעולם. אדמה זרה. חוץ מהגברים שלהן אף אחד לא יחכה להן בנמל כאשר יעגנו.
האם יחכו להן? האם התחרטו? מצאו נשים אחרות שימלאו את החלל שהשאירו כאשר נשארו מאחור באוסטרליה?

זהו סיכון ש-600 כלות היו מוכנות לקחת בכדי לשוב ולהתאחד עם מושא אהבתם. משאירות את הכל מאחור, ארץ, בית, משפחה, חברויות לטובת הסיכוי מלא התקווה שהגבר שלהם עדיין רוצה אותן - אוהב אותן.

הספר מתמקד ב-3 דמויות עיקריות אבל מספר את סיפורם של הרבה דמויות נספות.
כל אחד וסיפורו האישי. כיצד חיילים ונשים מתנהלים יחד על ספינה אדירת מימדים.

ספר נחמד. הוא השאיר בי טעם של עוד.
הייתי רוצה לדעת עוד קצת על הדמויות לאחר שירדו מין האוניה.
היתי רוצה שיהיו קצת יותר סצינות רומנטיות.
הספר כתוב בצורה קצת שונה ממה שאני רגילה וזה היה שינוי מרענן.
ג'וג'ו מויס היא סופרת נהדרת ולמרות שזה לא בדיוק סוג הסיפורים שאני אוהבת לקרוא זה היה נחמד ולעיתים מרגש.

בזכות הספר נחשפתי לפרק בהסטוריה העולמית שעליו לא ידעתי לפני כן. הספר מתמקד בסוף מלחמת העולם השניה ובפרט בשנת 1946, תקופה שבה כלות התאחדו עם בעליהן ששבו הביתה. בספר מדובר בספינה ספציפית, הויקטוריה עליה הפליגו כ 600 כלות אוסטרליות שהתחתנו עם גברים בריטיים וכעת נמצאות בדרכם אליהם ואל ארץ חדשה ולא מרכרת להן, אנגליה. לספר 4 גיבורות, אותן 4 בחורות נפגשות כאשר הן חולקות את אותו תא מגורים בספינה. 4 הבנות מאד שונות זו מזו וכל אחת מהן נושאת סיפור סבוך על גבה ובליבה.
פרט לסיפור של כל אחת מהבנות, הספר מתאר את הוואי החיים על הספינה באופן די אוטנטי. את הספינה מוביל קפטן ותיק ומנוסה שבתחילה מתנגד למשימה, אך עם הזמן מבין את החשיבות שבה. על הספינה כמובן נמצאים גם חיילים והקפטן נדרש ליצירתיות כדי לשמור על האיזון בין החיילים לכלות, מה שלעיתים מצליח ולעיתים לא. הספר שם במרכז את אומץ ליבן של הנשים המוכנות לעזוב הכל ולהפליג בעקבות האהבה אל הלא נודע אך ככל שזה נשמע רומן רומנטי יש בו הרבה מעבר לכך. לדוגמא: נושא מרכזי וחשוב שבו נוגעת הסופרת במהלך הספר, הוא מעמד האישה, איך נושא זה בא לידי ביטוי? קראו וגלו בעצמכם. ספר טיפה ארוך, אך לעיתים הסבלנות משתלמת.

הפעם התאכזבתי...
את הספר מייד קניתי שראיתי שהוא של ג'וג'ו מוייס, אפילו מבלי לקרוא על מה מסופר.
לא הצלחתי לסיימו... עוסק במסע של כלות מאוסטרליה לאנגליה. הרגשתי שהספר הוא מסע שלא נגמר. חבל :(

רומן שגרתי ביותר, נמתח כמסטיק כדי למלא ששה שבועות מסע באוניה.
משעמם.
נטשתי את האוניה הזו אחרי 150 עמוד.