ספר מצוין, שהוא כולו כמו מונולוג או דיון פנימי של הגיבורה עם עצמה, אבל בכל זאת מצליח ליצור עלילה ואפילו רמה מסויימת של מתח, או סקרנות לאן זה הולך.
יש כמו סתירה פנימית שמתקיימת כמעט לאורך כל הספר, כשמצד אחד הגיבורה מאוד פתוחה לגבי מי שהיא, מודעת לעצמה, מגדירה את עצמה ומתנצלת אבל לא באמת מתנצלת על החולשות שלה. אבל דווקא המודעות הזאת יוצרת אצלה איזה עיוורון למקומות נוספים בנפש שלה ובהתנהגות שלה וזה יפה מאוד, בדיוק כמו העיוורון שבגב הספר, על הדיון הפנימי לגבי קיומו ורצונו של אלוהים ממנה.
ובמשפט אחד - ציניות ותמימות משמשות בערבוביה, וזה סוד הקסם.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
