מי שמכיר את סיפור חייו של וולט ויטמן יודע שהמשורר האמריקאי שחתום על האמירה "אני שומע את אמריקה שרה" שיכתב בחייו אין ספור פעמים את ספר שיריו "עלי עשב". מה שמקובל אולי אצל משוררים אחרים להוציא בכמה ספרי שירה המשורר הנכבד הזה (ובאמת שיש כבוד) הוציא כאותו ספר במהדורות שונות.
בעברית הספר מוכר בתרגום הארכאי של לא אחר משמעון הלקין שידוע כמי שכתב שירה קשה ואינטלקטואלית, שהייתה רחוקה מהשירה העברית הארצישראלית של אותם ימים. מי שמחפש את השירים של המשורר האמריקאי ברוח רעננה יותר יכול למצוא פרט לספר הזה גם ספר אחר ובו חטיבה אחת מ-"עלי עשב" בשם "שירת עצמי" שתורגמה על ידי עודד פלד, המוכר יותר כמתרגם של תנועת הביט לעברית, במיוחד בזכות הספרים הנפלאים של ג'ק קרואק, מי שכתב את "בדרכים" ועמד בראש התנועה.
הספר הספציפי הזה שנחשב לאוטוביוגרפיה מפתיע, ודווקא לא בגלל שנאמר שבקריאה הזאת אפשר למצוא כמה טיפוסים מוכרים. אני מוכרח להודות בכנות שאני לא הצלחתי לזהות אף אחד אבל בכל זאת הספר הזה בשעה שקראתי אותו הצליח להלך עליי קסם, במיוחד מכיוון שבזכותה אפשר למצוא את הקריצה של וולט ויטמן גם לזרם הכתיבה העיתונאית.
אם פתחתי באמירה שלו על אמריקה, אני זוכר שבאסון התאומים במנהטן, הרגשתי איך כפי שכתבתי בספר שיריי השני, "אמריקה של וולט ויטמן חדלה לשיר".


















