הספר הזה שוכב אצלי על המדף כבר כמה שנים טובות והחלטתי לקרוא אותו כעת בעקבות מוות של חבר לפני מספר שבועות שטילטל והעציב אותי מאוד. קיוויתי למצוא בו סוג של נחמה ובעיקר הכותרת והשאלה הגדולה שבתוכה משכה אותי מאוד כי באותם רגעים הרגשתי עד כמה החיים קצרים ויכולים להסתיים ברגע לא עלינו..
ועכשיו לביקורת: וואו איזו אישה מיוחדת ומעוררת השראה! במיוחד עם כל הקשיים שעברה בחייה. ובעיקר איזו אבידה גדולה!!! כמה חוכמת חיים, ערכיות, אמת, תעוזה ויושרה פנימית היו בה שממש בולטים לאורך הספר. בד"כ אני קורא ספר רק פעם אחת ולא חוזר אליו שוב, אבל בע"ה בלי נדר לספר המיוחד הזה עוד אחזור שוב ושוב כדי להזכיר לעצמי, לשנן ולהפנים את המסרים לחיים שבו. וכמובן, שאפו גדול ליפעת ארליך שכתבה את הספר ושזרה את מילותיה ברגישות ותוך עניין רב, בתוך מילותיה היקרות של דפנה מאיר ז"ל.
תנוח על משכבה בשלום
ת.נ.צ.ב.ה
אמן
















