ספר שונה ומיוחד על שומרת בית הקברות והסובבים אותה. עד כמעט חצי מהספר לא הבנתי מה רוצים ממני, אבל לא ויתרתי אודות לביקורות הטובות ואכן לא התאכזבתי.
ברגע שהעלילה מקבלת תפנית (והאמת על התפנית הזאת אפשר לנחש בין השורות לאורך החצי הראשון של הספר), הוא הופך להיות מרתק. הקצוות סגורים היטב כמו פאזל טוב, העלילה מעניינת ומפתיעה. בגדול מומלץ.

הכתיבה נהדרת, הסיפורים לא מעניינים. יש איזה שהוא ניסיון כנראה לזעזע את הקורא על ידי עלילות לא שגרתיות או לעורר בקורא עניין אבל זה לא קרה.
יותר מזה, לאורך הסיפורים חוץ מהאחרון הייתה לי תחושה מוזרה של דז'ה וו, למרות שבוודאות לא קראתי את הספר אף פעם.
סיימתי לקרוא עד הסוף אבל חוץ מהכתיבה הבאמת משובחת לא התרשמתי.

ספר קסום בעיניי. הרגשתי שאני נמצאת עם רחל, כואבת את כאבה ואת בדידותה. סיפורה שקרה לפני כמאה שנה שזור בעדינות ב-4 סיפורים כביכול לא קשורים שמתרחשים היום, כמסר שבא ללמד שאין אנו פוגשים אנשים במקרה וכל דבר מוביל לדבר אחר. אהבתי מאוד וממליצה מאוד גם בגלל הסיפור על רחל וגם כי הוא פשוט ספר טוב.

מעטים הספרים שמשאירים אותי נפעמת. במיוחד ספרים אופטימיים בצורה מוגזמת, אבל הספר הזה שבה אותי. זהו סיפורה של רוני, שמתחיל במות אמה כשהייתה בת 7 ונגמר אי שם בשנות ה-20 שלה לאחר כיברת דרך לא פשוטה בתור ילדה יתומה ותהליך מדהים שעברה עם עצמה. לאורך כל הדרך חשבתי מי קהל היעד של הספר. אני חושבת בכל זאת שהוא מתאים לקהל צעיר יותר - נערות ונשים צעירות, כי יש בו תובנות, אופטימיות ודמיון פורה - תהליכים שנשים בוגרות לדעתי כבר עברו עם עצמן. ובכל זאת נהייתי מכל מילה.
זהו ספר בעיקר על אנושיות, על חברות, אמהות (לאו דווקא ביולוגית), חלומות וגישה מאוד מיוחדת לחיים .

האמת כשסגרתי את הספר לא ידעתי מה לחשוב עליו, לא ידעתי למקד את הרגשות שלי והמסקנות ובפעם הראשונה כדי לגבש את הדעה שלי פניתי לביקורות שעשו קצת סדר ועזרו לי לתת שמות למחשבות שלי. אולי ההרגשה שלי היא באמת בגלל שקהל היעד של הספר הוא נוער. הרבה מאוד אלמנטים בעלילה מוקצנים עד כדי לא אמינים, "אמריקאים" מידי, וכנראה זה מה שמפריע בהתרשמות הכללית של הסיפור. מצד שני הספר עוסק בנושאים עמוקים ורגישים כמו מה זה אהבה, סוגי אהבה, קנאה, הגדרה עצמית, איך אני רואה את הקשרים שלי עם אחרים לעומת איך אחרים רואים אותם, יחסים בתוך המשפחה ועוד.אני חושבת שמה שיפה בספר שאולי הוא לא הכי עמוק ואמין, אבל כל אחד יכול להשלים את התמונה ולתת לו נפח על פי ראות עיניו, בדיוק כמו שהדמויות עשו עם הדיוקן.

זה ממש לא רומן מתח פסיכולוגי. אין בו מתח ולא פסיכולוגיה ולפי מבנה, כמות הדמויות ואורך הספר זה לא ממש רומן.
העלילה לא מותחת ואפילו די מונוטונית והסוף ידוע מראש, אבל זה ספר נפלא שמתאר בצורה מדוייקת להפליא את המתרחש ב"אמא רוסיה" אחרי נפילת הקומוניזם.עלייתם כל הכוחות האפלים, השחיתות, ההפקרות, הכאוס, שלמזלי למדתי עליהם בזמנו רק מהטלויזיה ומהעיתונות כי להורים שלי היה שכל להוציא אותי משם בתחילת שנות ה-90. בסה"כ אנשים ניסו לשרוד, ואיבדו בדרך את המוסר, ועשו דברים פשוט כי יכולים.הספר מאוד הזכיר לי את "המוות והפינגווין" של אנדריי קורקוב, רק שבמקום עלילה קצת בדיונית של כתיבת הספדים לאנשים חיים, כאן העלילה מאוד ריאליסטית, ולמעשה אולי אפילו קרתה ולא פעם אחת במציאות המעוותת של התקופה.
ממליצה למי שמעוניין ומסוגל להתחבר לתקופה.

הגר, ילדה חרדית, שקיבלה את שמה המיוחד והמקולל ע"י סבה השנוי במחלוקת - חרדי שלחם בפלמ"ח, עומד בצפירה ולא ככ מתחשב בדעת "הציבור". הוא משכנע את הגר ששמה כלל לא מקולל, ואכן היא נישאת לבחיר ליבה.. ולא אמשיך כדי להימנע מספוילרים.
הדמויות בסיפור עוברות מהפכות בעיניי הסופרת (והקורא), לעיתים לא ממש אמינות, אבל זה לא העיקר, ולדעתי ע"י מהלך כזה הסופרת דווקא באה להדגיש את הדברים החשובים.
העלילה מיטלטלת בין החרדי לחילוני לציוני ומה שביניהם. ערכים, מוסר, רגשות, אהבות, סיפורי תנ"ך, החכמים ושירת רחל, הכל מתערבל בסיפור מרגש, מטלטל, קורע לב, בלתי נשכח ורלוונטי היום כמו שהיה רלוונטי לפני עשרות שנים בקום המדינה.

פשוט לא. אלא אם כן מתאים לכם ספר קליל (מידי) עם עלילה שמנסה להיות מעניינת (אבל היא לא). היצירה כתובה בצורה של מכתבים, אני אישיתי לא אהבתי, הפריע לי לזרימה של הסיפור ועשה רושם שהסגנון הזה נבחר כדי להרשים, ללא ערך כלשהו אחר.העלילה עצמה גם לא עניינה אותי. מישהי מוצאת ספר במגירת השידה בחדר במלון. שולחת את הספר לכתובת כלשהי שהיא מוצאת בתוך הספר ומגלה שהספר נכתב ע"י 2 אנשים בעצם. מאז היא בקדחתנות מנסה למצוא את הסופר השני. אותה זה מעניין, אותי משום מה לא. לא מעניין מי כתב, לא מעניין מי השאיר את הספר במלון ולמה. זה כל כך לא חשוב שעזבתי באמצע. מצטערת.

"מבריק ומקורי, מצחיק ועצוב" ("הארץ") - רשום על הכריכה. מסכימה עם שלושה, מצחיק זה לא. אפילו לא קצת. מזכיר סרט שרובו מתנהל באפלה. אם הייתי צריכה לתאר את הספר בצבע הייתי בוחרת אפור. כאלה הם חייו של ויקטור, או בעצם של כולם, לפחות שם באוקראינה של שנות ה-90. בורג קטן במערכת שלאף אחד אין מושג מי באמת עומד מאחוריה, שקוע בבדידותו אף שהחיים מזמנים לו אנשים קרובים כביכול, כל אחד בודד בבדידותו והם בודדים יחד. אכן מבריק, מקורי, מאוד מאוד שונה ומאוד מאוד עצוב. ממליצה בחום!