וואו קשה לי לכתוב ביקורת על ספר כזה. אני חושבת שכל אחד יבין ממנו משהו אחר. זה ספר על שום דבר ועל הכל. על אהבה ועל פרידה, על תקווה ועל אכזבה, על התמודדות והישרדות, על זוגיות ויחסי הורות, על דתות ועל עמים, על ביחד ולחוד, על לבד בביחד ועל יחד בלבד. על משיכה למוכר ועל רצון להשתלב בחיים החדשים. על אדם שהוא השתקפות של הנסיבות, על אדם שהוא ארעי ומקרי בזמן ובמקום, על כך שגם אם הוא כל חייו נשאר באותו מקום הוא בעצם משתנה.
כל כך הרבה זוויות לספר שככל שאני חושבת יותר כך אני מגלה אלגוריות שונות ומשונות ששזורות בספר שלא באמת יש לו עלילה, עד כדי כך שחשבתי שנדיה וסעיד הם לא באמת זוג, אלא תזה ואנטיתזה של אותו אדם, ואותו אדם יכול להיות כל אחד. לא בכדי שהסופר לא נוקב בשם של עיר שלהם או במדינה ממנה באו.
נתתי ציון 4 רק כי היה לי קצת קשה לקרוא בגלל הסגנון. ובכל זאת לא יכולתי להפסיק, כי גם הסגנון ככל שהוא מוזר הוא דוחה ומושך בו בזמן.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
