קוראת את הביקורות ולא כ"כ מבינה למה מעקמים את האף. סיימתי לקרוא אותו היום ואני נפעמת. כן, אולי העלילה צפויה (באופן מסויים, לפעמים היא דווקא די מפתיעה)
אני דור שלישי לשואה ולכל סיפור או אזכור אני מתייחסת ביראת כבוד. גם לי במשפחה יש תעלומה שלא נפתרה וכבר מאוחר מידי. הסיטואציות הבין דוריות שקושרות ולא קשורות לשואה, אלא גם ליחסים, לפתיחות, למסורת משפחית נגעו בנקודות מאוד רגישות וחבויות של ליבי.
הספר נקרא מאוד בקלילות, ואני סולחת על כך שהוא לא סחט דמעות. יצאתי עם תובנות מסויימות לגבי ראיה שלי את בני משפחתי וזה מספיק לי, ועל כך אני מודה.
הייתי אומרת על הספר - יש יפים ממך, אבל אין יפה כמוך. אה, והכנתי עוגיות שקדים לפי אחד המתכונים של הספר, והן דומות להפליא לעוגיות שסבתא שלי הייתה עושה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
