בספר זה שתי נובלות הראשונה שנה מעוברת מתארת אישה בהריון אשר אוהבת עד כלות הנשמה גבר אשר פעם נמצא אתה ופעם לא. היא אבודה ונואשת הולכת למתקשרת כדי לקבל תקווה. עמוק בלב היא נושאת טראומה קשה הקשורה לאביה הלום קרב ממלחמת יום הכיפורים אשר נשארה במוחו ובגופו זמן רב לאחר שנגמרה. אימא מזניחה אותה ולמעשה היא מרגישה שהיא מפריעה לאימא בקריירת המשחק הכושלת שלה. היא גרה בירושלים התקופה היא שנות 2002 תקופת הפיגועים הקשים בירושלים ולמעשה בכל המדינה. אוטובוסים מתפוצצים על בסיס קבוע מחבלים נכנסים למסעדות ומתפוצצים על אנשים בעודם אוכלים. תקופה קשה ירי מגילה וגיבורת הנובלה נוסעת באוטובוסים בירושלים וכל ערבי שעולה לאוטובוס היא רואה בו מחבל פוטנציאלי. באותה תקופה בה התרחשה האינתיפאדה השנייה אריאל שרון היה ראש הממשלה ואני זוכר היטב את אווירת הייאוש ששררה בארץ את חוסר התקווה ואת ההרגשה שכל רגע אפשר למות. למזלי לא גרתי אז בירושלים.
לדעתי הנובלה הראשונה מתארת היטב את חייה של אישה בודדה נוטה לדיכאון שלא מבינה מה היא עושה בעולם ובחיים. היא מציירת תמונת נפש של אישה שלא מוצאת את מקומה בחיים.
הנובלה השנייה רוח שנייה היא כבר סיפור אחר. בנובלה זו אישה שמתה עולה לשמיים ונהפכת לרוח. כאשר היא רואה מלמעלה כאשר היא משוחררת ממגבלות הגוף את אהובה חי עם אישה אחרת. נובלה זו כבר נוגעת בשמימי ובשאלה מה קורה לנו לאחר המוות. האישה המתה שהיא רוח רפאים רואה כמה קשה למי שהיה בעלה לחיות היא מתארת את חיי המין של בעלה לשעבר עם אשתו הראשונה ונזכרת בחיי המין שהיו לה אתו. וכן היא מאוד מקנאת באישה החדשה שבעלה אוהב.
נובלה זו קצרה וחושפת רובד נוסף מנפשה של הסופרת אסתי הלפרין-מימון שהיא פסיכולוגית קלינית וזהו הספר השני שלה. ספרה הראשון היה "שמיטה".
לסיכום זה לא ספר מסובך הוא קריא, זורם כתוב היטב וגורם למחשבות חדשות על החיים ועל אהבה ועל יחסי הכוחות בין גברים לנשים.
ספר מומלץ.


















