הספר נעדר כמה מרכיבים האופיניים לכתיבה של סופר גדול: אירוניה, סרקזם, ציניות - לא נמצאים בו. אך יש בו משהו שהרגשתי שאין בספרים אחרים - מהין חברתיות, הוויה, רצון של הגיבור (ובעקבותו הקורא) ליצור קשר גם עם דמויות משניות בעלילה. אנחנו מלווים פה את כסחי במסע התבגרות פתלתל. מה לא עבר עליו? התיתמות מהוריו. ניצול לזנות בגיל צעיר, ישיבה בכלא, וכל זאת בהיותו נכה רגליים בסודן של פעם, בה לא היה כיסא גלגלים, ומשמעות נכותו - זחילה על הרצפה כשרץ. אך אף על פי כן ניתן לראות נקודות אור בכל פרק ופרק, וזה לא ספר עטור סבל דוגמת "רודף העפיפונים". זאת משום שכאשר אתה רואה סבל בכל כך הרבה מקומות סביבך, ברחוב ובסביבה, הדמות לא מרגישה שונה מהשאר, ובקורא לא מתעוררים רגשות אשם.
*כדאי לציין גם שהספר מאוד פתוח מבחינת תיאוריו המיניים יחסית לספר שנכתב בחברה מוסלמית והמקוטלג כספרות ערבית. התרגום של כותרת הספר לעברית סוטה מהמקור ללא צורך. השם האמיתי של הספר הוא "זכרונות רעים של ילד רחוב". אני נותן 3 כוכבים רק בגלל שאני מאמין ואוהב יותר כתיבה פיוטית לירית.
















