הביקורת האהובה של דן
זיכרונות מרושעים של ילד רחוב
עבור רובנו סודאן היא אותה ארץ מוכת קרבות ועוני בצפון אפריקה שממנה מגיעים פליטים ועובדים זרים. יש משהו מסעיר ומסקרן בספרו של מנס'ור אל-ס'וויים, "זכרונות מרושעים של ילד רחוב" אשר פותח לנו צוהר למציאות של המדינה הזו ולעלובי החיים שלה. הוא מאיר באור עז את עולמם של הילדים שחיים ומתבגרים בשולי החברה ושמתפרנסים מקיבוץ נדבות ומנהלים מאבק הישרדות יומיומי, ואת החברה שבה הם חיים.
החיים לא האירו פנים לגיבור הסיפור, אדם כָּסַחִי, קטוע הרגליים הקרוי כך בשל רגליו המכוסחות. אימו מתה עליו כשהיה עולל וקבצניות גידלו אותו ברחובות ח'רטום בירת סודאן. החיים ברחוב אכזריים – מאבק יומיומי של הישרדות, מחלות ואלימות. אלא שכסחי למרות נקודת הפתיחה הנמוכה שלו ונכותו מצליח לשרוד בזכות תבונתו, אישיותו וכישורים אחרים. הוא הופך מקבצן עלוב הפושט יד בכבישים סואנים לשיח' מרפא ועושה ניסים שהמונים, מחפשי מזור לכאביהם הגופניים והנפשיים, צובאים על מפתנו.
המחבר, א-ס'ווים, מסיר ביצירתו את כל הפילטרים. הוא מצליח לשקף את הריחות, הצלילים והמראות בצורה חיה ומדויקת. דווקא בשולי החברה מתגלעים גילויים מרגשים של אנושיות, סולידריות, רעות וחוכמת חיים. מעניינת במיוחד מקומה של האמונה העממית בחיי היום יום בסודאן - מרכיב מעצב בחייו של גיבור הסיפור. האמונה העממית בסודאן מאד נפוצה ומושרשת – אסלאם, מיסטיקה צופית, נצרות ועבודת אלילים – משמשים בעירבוביה. הכל – עניים ועשירים - מנסים להיאחז בתקווה, באמונה אך בסופו של דבר הם נופלים לידיהם של מאחזי עיניים בשם הדת.
שיטת הכתיבה והנרטיב של א-ס'ווים מיוחדים. העלילה מתקדמת על ציר הזמן מילדות ועד בחרות, ושזורים בה זיכרונותיו של גיבור הסיפור, על מנת להעניק לעלילה פרספקטיבה של התבוננות של אדם בוגר על חייו. הזיכרונות הם לא באמת מרושעים ואולי בשם התואר הזה ביקש המחבר להעניק ממד אירוני לגיבורו. בחיים שלו יש רגעי אכזריות , אך לצידם גם רגעי חמלה, אושר ותקווה.
ועוד מילה טובה על התרגום האיכותי של אילנה המרמן והעריכה של רים ע'נאיים וכן אחרית הדבר שנכתבה על ידם שמעניקה עומק נוסף ליצירה הספרותית הזו. העובדה כי הסופר עצמו ליווה את מלאכת התרגום לעברית היא עוד נדבך בשבירת החסמים התרבותיים ביננו לבין העולם הערבי דווקא במציאות הנוכחית הסוערת.
7 אהבו
