#
אני אוהבת לקרוא את גרישם. דרכו לספר סיפור מעניינת בעיני וגישתו הליברלית על רגישותו למיעוטים וחלשים מקובלת עלי. אני מוכנה ללכת איתו ולשקוע בסיפורו. סיפורי המשנה שהוא מספר לא משעממים אותי ואני תמיד שמחה להיות אנתרופולוגית של כורסה וללמוד על חייהם של אנשי הפריפרייה האמריקאית, שאם נוציא ממנה מספר ערים גדולות עם אוכלוסייה מפותחת, היא באמת דוגמה לחיים בעולם השלישי, אם כי באנגלית אמריקאית ועם קולה והמבורגר.

הספר הזה מתנהל בעולם של ספרו הראשון המצויין של גרישם "עת להרוג" ומתאר את חייו של עורך הדין שהיה גיבור הסיפור. עורך הדין הזה ממשיך לחיות באותה עיירה, נשוי לאותה אישה ומתקשה להגיע להישגים כלכליים ראויים לשמם כפרקליט החי בעיירה קטנה שתושביה רחוקים מאמידות.
הסיפור עוסק במשפחה של "זבל לבן". אם חד-הורית, המנסה לפרנס את שני ילדיה מעבודות מזדמנות. היא חיה עם בן זוג מתעלל שבמקרה או שלא הוא שוטר, שמשתכר, מתעלל ומכה אותה ואת ילדיה באופן קבוע. יום אחד הוא עבר איזה גבול ומצא עצמו ז"ל. עורך הדין מנסה להגן על הנער שרצח אותו לכאורה, כאשר הלך הרוחות בעיירה הוא נקמה, עונש מוות, בלי התייחסות לגילו הצעיר של הרוצח או להתנהגותו של הנרצח.

גרישם מתאר את הפרובינציה האמריקאית בעיירה בדרום ארה"ב. אנשים מבלים את חצי מיום ראשון בכנסייה, הם רוצים "חוק וסדר", אפס סובלנות לחריגה מהכללים, אבל לא יעצרו מישהו מלהתעלל בילד בתוך ביתו, שהוא מבצרו. הפלות לא מתקבלות על הדעת, גם אם ההריון הוא תוצאה של אונס, גם אם ההריונית היא ילדה. הפרדה נשמרת בין שחורים ללבנים כדרך חיים. "רווחה" היא מילה גסה ששמורה לעלובי החיים. הדרך ממעמד בינוני נמוך להידרדרות כלכלית וחיים במכונית יכולה להיות מהירה מאד.

אין כמו גרישם לתאר מהלכי בית משפט. הסיפורים הדרמטיים, השפנים ששולף הפרקליט מהכובע, הניסיון לגבור על הצד השני באמצעות מניפולציות, הכוח שיש לשופט לכפות את דעתו על הצדדים המתדיינים – כל אלה הם סיפורים מרתקים. בספר הזה אירועי בית המשפט התחילו בעמוד 380 (מתוך 550 עמודים!) ועד אז הוא נראה כתוב ברישול מסויים, כמעט בעצלנות. לגרישם היו כבר ספרים טובים יותר מהספר עב הכרס הזה. הוא היה כמעט מעניין בחלקו הראשון, מעניין בחלקו השני, מתאר באופן אמין, נראה לי, את אורחות החיים של אותו פלח באוכלוסייה שאינו מפורסם ומוכר כ"אמריקאי" ואף אחד, נראה לי, אינו שואף להידמות לו.

יש זמנים בהם כל מה שאני מבקשת מספר שיהיה מספיק מעניין ולא ידרוש יותר תאי מוח מאלה שאני מוכנה לנדב לו באותו זמן. אלה זמנים כאלה וזה ספר כזה.

1/2

ווי, ווי, ווי, איזו התרגשות ואיזה כבוד - להיות הראשונה שכותבת סקירה על ספר באתר. באמת מרגש מאוד, גם אם לא מפתיע כי הספר הזה חדש. מה שיש כאן הוא מה שמצפים שיהיה כאן - מותחן משפטי שמתרחש בארצות הברית.

אז אם משפט, שיהיה משפט עד הסוף.
מצד ההגנה -
יש כאן ספר חדש חדיש, אמנם הגיע מהספריה, אבל ישירות מהניילונים, עדיין עם הריח של בית הדפוס והטריות של הדפים שלא עברו התעללות של ידיים, של אוזני חמור, של פתיחה וסגירה ושל אכילה תוך כדי קריאה.

מצד התביעה -
הספר בעובי בלתי אפשרי. וכשאני אומרת בלתי אפשרי הכוונה שלי היא שהוא מונה יותר מ-500 עמודים בעברית, 553 למען דיוק, שזה הרבה יותר מדי עבור מותחן, ובטח עבור מותחן משפטי.

מצד ההגנה -
זה לא סתם מותחן משפטי. זה ג'ון גרישם שדי המציא את הסוגה, והוציא בה כבר עשרות ספרים שהפכו כולם לרבי מכר. ג'ון גרישם לא צריך את העדות של אחת נצחיה מישראל, ובכל זאת אומר כאן שהוא כותב היטב. הכתיבה שלו ממש טובה, וכך גם בניית העלילה.

בחקירה הנגדית -
לא כזה פשוט, הוא אמנם כותב היטב, אבל בספר הזה העלילה מקבלת כמה תפניות לא קשורות, ויש הרבה כפילויות בתיאור סצנות, פעם כאשר הן מתרחשות ואחר כך כאשר מספרים עליהן לאחר מעשה למישהו אחר.

מצד ההגנה -
יהעלילה מעניינת מאוד, יש נאמנויות כפולות וסותרות, דמויות שאפשר להזדהות איתן וסוגיות אתיות לא פשוטות. במרכז עומד נער בן שש עשרה שעומד לדין על רצח בכוונה תחילה של החבר של אמא שלו ועל כן אמור להיות נדון למוות, בעיקר בשל העובדה שהחבר הזה היה שוטר בעיירה. ויש פרקליט חרוץ ונחוש שבא להראות כי האיש שהיה מוכר בקהילה כשוטר תורם ומועיל, היה גם שיכור מועד ואלים כלפי החברה שלו וילדיה. וכל זה בתוך עיירה דרומית קטנה שבה כולם מכירים את כולם, ואף אחד לא שוכח שום דבר.

מצד התביעה -
הנושא הוא עונש מוות, ודעותיו של גרישם (נגד) כבר ידועות ונכתבו לאורך ולרוחב בספרים קודמים שלו, כך שהרעיון העקרוני קצת לעוס.

מצד ההגנה -
הוא יודע לכתוב. זהו. ולא היו בבית ספרים מעניינים אחרים.

החלטת חבר המושבעים:
כאמור, לא היו בבית ספרים מעניינים אחרים. גרישם כותב היטב, גם אם קצת ארכני ותוך גלישה לעלילות משנה לא רלוונטיות, וגם אם המשפט עצמו מגיע בעמוד 392 אחרי שהנשמה כבר יוצאת, כי ככה זה גלגלי הצדק. נפתולי החוק האמריקאי שונים מהחוק הישראלי ולא תמיד ברורים לקורא הישראלי. אישית הייתי מעורבת פעם במשפט אמריקאי בשלב שנקרא כאן בספר "עדויות מקדימות", וזה באמת מעניין גם אם מוזר, כי זה כמו עדות בבית משפט רק בלי בית משפט. אין לזה מקבילה אצלנו, וזו רק דוגמה אחת. עניין המושבעים זה עניין נוסף אבל אותו כבר ראינו באלפי סרטים וסדרות והתרגלנו. גם נושא עונש המוות קצת זר כאן בארץ. זו סקירה ראשונה ולכן אני לא רוצה להיכנס לקלקלנים אבל אגיש שיש כאן כמה החלטות של עורך הדין שאולי מסייעות לנאשם במשפט ומקדמות את העלילה אבל הן מסריחות עד השמיים מבחינה אתית ומוסרית. כמו כן נותרו הרבה חוטים פרומים שלא נקשרו עד הסוף. עם זאת היה מעניין ומספיק שווה לבזבז עליו גם חצי מהמוצש לאחר שהשבת עצמה לא הספיקה לקריאה.

גרישם במיטבו...אבל עם כל הכבוד זה ממש דומה לשאר ספריו. מצד שני אי אפשר שלא להתפעל ממש מיכולת הכתיבה, השטף, המתח שהוא מחזיק בכל שלב ושלב של הסיפור. אורכו של הספר ממש לא הפריע לי - כל עוד הכתיבה טובה, מושכת, מותחת - מצידי אפשר היה להוסיף עוד התפתחויות - ככה זה כשנהנים מספר טוב. אין מה לעשות - אני גרופי שלו ואמשיך לקרוא עוד משלו. אם לצטט מתוך הספר "אם אהיה פעם בבעיה אשמח אם ג'יק בריגנס יהיה העורך דין שלי".

שלום יקירי מה שלומך? שמי שרון ארנט, תענוג גדול עבורי לפגוש אותך, אנא צור איתי קשר ישירות למייל הפרטי שלי בכתובת ( sharonarnett23@gmail.com ) יש לי משהו הגיוני לדון איתך רק במייל ואני גם אשלח לך התמונות שלי, תודה
( sharonarnett23@gmail.com )