![רחוב המדרגות [מהדורת 2011]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers93/936412.jpg)
לב ליבו של הספר היא פרשיית אוהבים. פרשיית אוהבים שזוג האוהבים בה יעבור מהמורות רבות. בעת הקריאה ננעץ בחזי חץ מכיוון שהרגשתי שאני מזדהה באופן מסוים עם הכתוב.
גם אני אהבתי בחור שהכרתי שנים אך באבחה אחת נאלצנו לקטוע את הקשר עקב משפחתו. משפחתו לא רצתה בי בגלל מעמדי הפחות מהם. לצערי הרב, הם לא הסתכלו מעבר למסגרת המקובעת של מעמדות וכסף, על האדם שהייתי, על מי שייחלתי להיות אלא על הסטטוס הנתון שמה לעשות הוא לעיתים אינו בשליטתו של אדם. מים רבים עוברים בנהר השוצף והגועש והם משנים סדרי עולם, מטלטלים עולמות ומשנים גורלות ומה לעשות שקורים דברים והאדם נופל לתהום כלכלי ובריאותי.
רק בגלל שאין למשפחתי די כסף ומעמד, דיני נחרץ. אז מה שאין? מי אמר שלי עצמי זה יקרה אותו דבר? הרי החיים דינמיים. אדם שיש לו היום, מחר יכול לאבד את כל כספו ולהפך, אז בשל כך להסתמך על דעה כל כך מטופשת? זה מקומם ומכעיס אותי עד עצם היום הזה.
שנים הידיעה הזאת טלטלה אותי והיה לי קשה להתאושש ממנה. זו הייתה מהלומה מתחת לחגורה ממש אך ניסיתי לא לוותר, ועד היום זו מלחמה כי גם אם חומרת העוקץ התפוגגה הזכרונות המרים, תחושת התסכול וההחמצב נותרו ובעיקר המחשבה הבלתי פוסקת: איך אפשר לגדוע ככה קשר רב שנים? ולהעמיד פנים כאילו מעולם לא התקיים? התסכול ועוגמת הנפש שחש אברם על גורלו ועל גורל משפחתו גרם לי להזדעזע אך גם להזדהות.
העולם מתפתח בקצב מסחרר. טלויזיות חכמות, טכנולוגיה רפואית מתקדמת, בינה מלאכותית אך ישנם דברים שהבסיס להם מושרש עמוק באדם עד שלא ניתן להסירם גם אם יחלפו מאות שנים ונלחם בהם בשיניים.
השד העדתי תמיד יוותר כצל, נוכחותו תהבהב בכל צעד ושעל. המדינה מחולקת לשמאלנים, ימינים, עשירים ועניים, מוצלחים יותר ומוצלחים פחות, דתיים וחילונים, אשכנזים בני אליטה ומזרחים עמך.
הכעס מפעפע בלבבות האנשים והאדישות למצוקות האדם ולצרותיו תמיד תהיה ברקע. על כך הסיפור שלפנינו. סיפור העוסק בתקופה בוערת בישראל, ממש לאחר מלחמת העולם השניה, שהמוני יהודים עלו ארצה והתערבבו אלה באלה.
יהודים מעדות שונות, כור היתוך שלם שסך חלקיו אינו אחיד. האשכנזים הם האליטה השלטת, על פיהם יישק דבר. בחיפה של שנות ה-50 הם מתגוררים בהר, בחלק הגבוה ביותר של העיר, אל מול המזרחים "הפראיים" שאלה שמסופר עליהם כאן הגיעו כבר זמן רב לארץ אבל האפליה לא מוגרה. אין מדובר באותם מזרחים שעלו ארצה בשנים הללו ושוכנו במעבורות אך גם הם סבלו מיחס מזלזל וניכור.
ניכור שזועק כאן מכל שורה עד כדי התקוממות כנגד הדבר אך ללא הצלחה יתרה והתסכול מהאכזבה הנחרצת מכרסם בכול עמוד.
הספר משרה רוגע ואווירה נינוחה מאוד אך זו היא נינוחות מתעתעת כי מתחת לפני השטח רוחשים היצרים האמיתיים: הקיפוח, הכעס וכמובן שנאת החינם לצד כל המשברים האחרים שהחיים, ובפרט חיים במדינה כה צעירה וטרייה, מביאים אל פתחם. אלה מספר שנים לאחר מלחמת העולם השניה ומלחמת השחרור. שתיהן מלחמות מצלקות ובשתיהן השתתפו יהודים בני הארץ.
על אחדים מהם מסופר כאן. בראשיתם הגיבור אברם בן המזרח שזכרונות המלחמות ההן לא משות מזכרונו ומוסיפים על קשייו לשרוד את החיים בדרך נאותה.
לצדו, מתוארת דמותו של אחיו הצעיר ניסים שהשתתף בקרב אחד אך כבר נפצע אנושות ושילם מחיר נפשי וגופני כאחד- רגלו נקטעה והוא נ כה לכל ימי חייו. נכות המשפיעה עליו בכל קנה מידה ופרמטר אפשרי. נכות אשר משפיעה כמובן, בגלוי וגם בעקיפין, על אחיו הבכור אברם שרגל הפרוטזה היא עבורם כעצם בגרון. מחדדת אף יותר את ההבדלים ביניהם לבין האשכנזים "המושלמים".
הסטריאוטיפים צפים מעל פני הים. היותך מזרחי מעכבת את הצלחתך בלשכות העבודה והדבר מותיר אותך בגפך אל מול מערכת נוקשה שכבר בימים ההם הייתה אטומה לרגשות ולתחושות וגם אם תסתחרר סביב עצמך מליוני פעמים הדברים ישארו כמות שהם.
אברם נואש מכל. מן המערכת, מן החיים ברחוב המדרגות שהדלות היא סיממן ההכר המרכזי שלה. הסירחון והלכלוך הם מעין כתם נצחי על מצחו, עד כדי כך שהוא חושש מן היום שחברתו אראלה תבקר אצלו ונמנע מכך בכל מחיר.
חברתו אראלה היא אשכנזית טהורה, צהובת שיער. שערה הצהוב מקרין הילה זהובה שהולכת לפניה ומסמלת את בואה ומבדלת אותה מסובביה המזרחים, השחרחרים. הסופרת מציגה בפנינו את האהבה העזה בין השניים אך גם את תחושת התסכול והזרות שהם חשים, בייחוד אראלה זה כלפי זה. כאילו מצויה חומה ביניהם, חומה בצורה ובלתי עבירה אשר מאיימת על יחסיהם ועל הבנתם זה את זו.
אביה של אראלה, דגן, הוא איש נדל"ן אמיד וממולח שאינו רואה בעין יפה את הקשר בין השניים, הוא בולע את רוקו ורוקם תוכנית להפריד בין השניים, לאט אך בטוח. כמו מארב הלביאה לזברה שמתקיים אפילו שעות אבל נוחל הצלחה. הוא אינו יכול להרשות לבתו יחידתו להינשא לאספסוף לא מוצלח ולהכתים את שמו המהולל והדגול וסירובו יוצר משבר ומועקה בלב הדמויות ומעצים את הקרע העדתי עוד יותר.
מעבר לדמויות הללו, הנדל מרבה לתאר את הווי החיים ההם לא רק באמצעות הנוף ותיאורי הבתים אלא מהצטרפותן של דמויות קשות-יום אחרות שמקנות ביטחון והבנה בדבר ההתנהלות שהייתה נהוגה בימים עברו. מוסה, בעל החנות הערמומי שמנצל את כספיהן של אחרונות לקוחותיו, משדלן במילים יפות לקנות מסחורתו. עובדיה , דודם של אברם וניסים שאהב מאוד את אימם של השניים וחוסר התגברותו על מותה הוביל אותו אל הטיפה המרה. מלכה, השכנה שבנה שמעון נהרג וכל יום מאז הוא כאילו היום בו הוא נהרג.
הפינחסים, שכנים מרובי ילדים שלאב המשפחה חנות נוצות, שיש בהם תקווה אחרונה לחיים טובים ולכן שמים פעמיהם לעיר אחרת, למורת רוחו של הבן הצעיר ז'קו, שאוהב את המקום בו גדל כבבת עינו.
כל הדמויות הללו מרכיבות תמונה שלמה ואחידה על שנות ה-50 במאה ה-20 של מדינת ישראל. מדינה צעירה אך לא חפה מהבדלים בין תושביה. חיים פשוטים וקשים. עמלים בפרך, עמל שניתן לזהותו בידיה המחוספסות של מלכה שהייתה כובסת שעות בבתיהם של אחרים עד מות בנה. מאז, דבר מה בה נשבר וחדלה לפעול כראוי.
אפילו דמות האם של ניסים ואברם נוכחת -נפקדת. אם קשת יום גם היא, שהזכרונות ממנה לא משים.
הדמויות מצויות בדיאלוג פנימי מתמיד בינן לבין עצמם. כל משפט הוא בגדר חידה ויש לקוראו פעמיים על מנת לוודא שלא פספסת את עיקר דבריה של המחברת.
גם פער בין דורי נוכח כאן בשפע, לצד הקונפליקיטים העדתיים, אנחנו עדים גם לפער בין האב, הבת אראלה והסב. הזכרונות אופפים גם אותם, בייחוד את הבת אראלה שייסורי אהבתה מובילים אותה לבחון את יחסיה עם האב והסב. הסב הבלתי מובן, נטע זר ואהוב עליה, שבנו אינו מבין לליבו הזקן, שכל מאוויו מסתכמים בממון וניירות מרשרשים. אינו נתון לבתו ולאביו וחושב שיודע הכי טוב עבורם וגם הם מסתובביפ מתוסכלים ונאנחים. הבת אצל חבריה והסב מדשדש בבוץ בכרם הזיתים שלו שהוא משאת ליבו היחידה והמרגיעה.
הספר רווי מטאפורות ותיאור נוף באמת מן המקסימים שקראתי. הוא כתוב, בנוסף לכך, באופן מיוחד שמשווה קול ייחודי לדמויות. כיצד דיברו בימים ההם, כיצד התנסחו וחשבו בימים ההם. מאוד אותנטי ומוסיף עניין לקריאה. זהו לא ספר קל מבחינה מחשבתית, צריך לקוראו לאט, להעניק למשמעות האמיתית שבו לחלחל באין מפריע אך כאשר זה מתרחש אתה מבין שהגעת לספר באמת טוב מאוד ויוצא דופן.
הבדידות היא שם נוסף המהלך כאן. גם ניסים ואברם בודדים בדרכם, על אף שהם גרים בבתים שהם כמעט שיתופיים, בחצר אחת שכל בית פתוח בה לרווחה לאחר. ספר הנע בין משלב לשוני גבוה, עשיר מבע ותעוזה ציורית אך גם עממי, מתאים לזמנים שבהם נכתב, מעביר, לנו, הקוראים, את אורח החיים ההם, את העצבות, הקושי ובעיקר אוזלת היד, חוסר יכולת לפעול. את ההתקוממות והכעס כנגד אותם גופים נעלמים שמותירים את האדם להאבק על פת לחם לבדו בחוסר אונים מוחלט.
" היא התבוננה בצל אצבעותיה ששיחקה בהן על הקיר,. אצל אבא תמיד היה הכול פשוט. תמיד חשה דכדוך קל כששמעה את נשיפת המכונית שעה שאבא הדליק אותה, הוא נסע וחזר וכמעט תמיד שתק. היה שותק כשהיה מגפף אותה בילדותה בכפו הגדולה, השעירה, ולא היה ניכר בו אם הוא שמח או עצוב."
" העננים באו מן הימים שחורים ומתפרקים מעל לראשה של מלכה, שהייתה יושבת בתוך הערפל הסמיך תחת הגגון הרעוע של יצחק בכר. " תיכנס כבר הביתה, עוד רגע ירד מבול על הראש שלך" היא הוסיפה לשבת, מסורבלת בתוך סמרטוטיה, וידיה ממוללות בקישורי שביסה המצהיב, כמו אין להן לאצבעותיה דבר להיאחז בו אלא קישוריו של שביס מרופט זה. "
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
