• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

מאת דוגלס אדאמס

הביקורת של דניאל

תמונה של דניאל
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

מאת דוגלס אדאמס

הביקורת של דניאל

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של דניאל
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:1990
סדרה:מדריך הטרמפיסט לגלקסיה #1
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
קוראת מגיל צעיר
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 6 שנים

“כבר כתבתי ביקורת על הסדרה בכלל, אבל היא מוקדשת, על הנייר, לספר האחרון, ואחטא מאוד לסדרה הנפלאה הזאת”

19/106
ביקורות על מדריך הטרמפיסט לגלקסיה
הבאה
משה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 6 שנים•1 דקות קריאה

כשאני מחפש ספר שובר שגרה, משהו שיחרוג מרשימת הקריאה השרירותית שלי, זה לרוב נגמר בספר מתח כלשהו ולפעמים ספר מז'אנר של פנטזיה כדוגמת הארי פוטר, משחקי הכס, שר הטבעות וכו', אך מעולם לא נמשכתי לז'אנר של מדע בדיוני. כל זה היה נכון עד שנתקלתי בספר הזה. קודם כל הוא משלב קומדיה עם מדע בדיוני, שזה חורג מהתסריט הקבוע של החייזרים והרובוטים שמנסים לכבוש את כדור הארץ, ומתנשאים כלפי היצור האנושי הנחות וחסר היכולת המכונה- בן אדם(עיין ערך: ווסטוורלד, הנוסע השמיני ועוד רשימה ארוכה). הסופר, בחן רב ובכישרון ייחודי, מרכיב עלילה שבמרכזה נמצא תושב כדור הארץ שמתלווה לתושב מכוכב לכת אחר, בניסיון להשיג טרמפ ולהתיישב בכוכב אחר בגלקסיה, לאחר שכדור הארץ נחרב. לאורך המסלול הם נעזרים במדריך הטרמפיסט לגלקסיה, מדריך מלא הומור וסרקזם מוסווה על המין האנושי.
העלילה כשלעצמה נשמעת די מדע בדיוני קלאסי, הייחודיות של הספר היא בעיקר בהומור המדעי של הסופר, שעוסק לאורך הספר בנושאים כדוגמת: משמעות החיים, אבולוציה, מכניזם ועוד.
הספר כשלעצמו קליל לקריאה ולא ארוך. מומלץ מאוד.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
מ
מורן
תמונה של Mira
Mira
תמונה של אדמה
אדמה
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של רויטל ק.
רויטל ק.
תמונה של חני
חני
תמונה של מושמוש
מושמוש
ע
עמית לנדאו
10קוראים|גיל ממוצע50|50%נשים

על המבקר

תמונה של דניאל

דניאל

חבר מזה 8 שנים
8 ביקורות•92 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות קלאסית•ביוגראפיות
תמונה של דניאל
דניאל
חבר באתר מזה 8 שנים
ביקורות8
לייקים שקיבל92
דירוג ממוצע4.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת5ספרות קלאסית1ביוגראפיות1

דיון על הביקורת

7 תגובות
דניאל
דניאל•לפני 6 שנים
תודה חני.
חני
חני •לפני 6 שנים

אף פעם לא חשבתי לנסות אותו.

שמחה שאהבת.
מורי
מורי•לפני 6 שנים

דניאל, נדיר שאהנה מהומור בספרים שאינו הומור הנרמז ונאמר ברמיזה סובטילית אגבית.

הומור שכולו שנינה ריקה, אינו הומור בשבילי.
חיפושית
חיפושית •לפני 6 שנים
אני לא חושבת שהספר יעניין את כולם, אבל מי שכן מצליח להישאב לעלילה, זה אחד הספרים הטובים!
דניאל
דניאל•לפני 6 שנים
אני גם פחות נהנתי מהספרים האחרים שלו. ממליץ לך לנסות את זה דווקא.
דניאל
דניאל•לפני 6 שנים
חחח...לא נהנית מההומור שלו? תסכים שיש משהו ייחודי סגנון שלו
מורי
מורי•לפני 6 שנים

ניסיתי ספר אחר של אדמס ונטשתי מהר בבהלה. שק של התחכמויות.

7 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של דניאל

בלהט סוד [מהדורת 2024]

בלהט סוד [מהדורת 2024]

סטפן (שטפן) צווייג

החל מהעמודים הראשונים, תהיתי שמא הספר לא עוסק בנער שאיבד את תמימותו - כפי שמוצג בגב הספר - אלא בדרך מקורית להמשיג את תסביך אדיפוס, תסביך שבמהותו עוסק ביריבות שכל ילד בצעירותו חווה אל מול דמות אבהית אשר מתחרה אתו על האהבה כלפי האם. בעוד שעל פניו יש קושי מסוים (מחשבתי ורגשי) להכיר בקיומו של הקונפליקט האדיפלי או להבין כיצד הוא בא לכדי ביטוי אצל ילד כלפי אביו, צוויג בכישרונות ובדרכו הייחודית, מוציא את האב מהמשולש ומציב במקומו מאהב חיצוני (שכלפיו יותר קל לנו כקוראים להזדהות עם המאבק שאדגר מנהל מולו על ליבה של אימו).

השנה בה נכתב הספר (1911) מחזקת אף יותר השערה זו מכיוון ששנה לפני כן, זיגמונד פרויד - בהשראת המיתולוגיה היוונית -טבע את המונח ומיצב אותו כקונפליקט מכונן בהתפתחות הנפשית. אין זה מן הנמנע לדעתי, שצוויג, שהושפע רבות מן הפסיכואנליזה ומפרויד באופן אישי, מצא דרך מקורית לתאר את המונח ולהראות כיצד הוא עשוי לבוא לכדי ביטוי, על כל היצריות והתסיסה הרגשית שהוא מעורר, במיוחד סביב הסוד והמסתוריות שאופפת את עולם המבוגרים, כמו גם את ההשפעות המכוננות שיש לפתרון הקונפלקיט בחיי הנפש ובמעבר מילדות לבגרות, כפי שמוצג בסוף הספר.

כאמור, ספר נהדר, כתוב בחן מיוחד וביכולת העמקה והמשגה של רגשות מורכבים ודינאמיקה בינאישית, כפי ששטפן צוויג יודע לעשות.

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•דניאל
הערב והבוקר

הערב והבוקר

קן פולט

אז כפי שסבא שלי היה אומר לעיתים קרובות באידיש גלותית...נו שיין!
ספר די מאכזב. יש לי הערכה רבה כלפי קן פולט עקב הקריאה בספריו הקודמים, בדגש על הרומנים ההיסטוריים, שבהם הסופר לוקח את הקורא אחורה בזמן וממחיש לפרטי פרטים את ההוויה, הדינמיקה, התרבות ומעמדה של הדת באותה תקופה.
עם זאת, בספריו הקודמים על מנת שהקריאה לא תהיה חוויה של קריאת ספר היסטוריה / סוציולוגיה גרידא, הסופר בונה איזושהי עלילה ושוזר דמויות שונות שיעצימו את החוויה וישאירו את הקורא בסוג של מתח שיעזור לו לצלוח את מאות העמודים של הספר.
בספר זה הדבר אינו קורה. העלילה פשוט לא קיימת, למעט אנקדוטות קלות פה ושם ובייחוד לקראת העמוד ה- 600 ששם יש מעט תחושה שהספר הוא לא רק תמונת מראה של תקופה בהיסטוריה של העם האנגלי אלא גם רומן היסטורי, אך עדיין לטעמי קשה היה מאוד לצלוח את רובו של הספר, וסביר שאילו לא הייתי קונה אותו במצבע בשבוע הספר הייתי פשוט זורק אותו חזרה לספרייה:)
דבר נוסף שמאוד הציק לי בספר הינה העובדה שהדמויות הראשיות הם שטחיות וחסרי ממד עומק רגשי! כבר בתחילת הספר אחת הדמויות חווה איזשהו משבר, ואין בספר שום עומק והתייחסות לממד הרגשי שמשבר כזה אמור להשפיע על כל בן אנוש. לדעתי קן פולט בשום ספר לא הצטיין בבניית דמות עם עומק או אישיות מורכבת, אך בספר זה הדבר זועק.
בעיניי הספר מצדיק דירוג של שלושה כוכבים רק מתוך הערכה לסופר.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•דניאל
נרקיס וגולדמונד

נרקיס וגולדמונד

הרמן הסה

ציטוט מתוך הספר: הוא כרע על ברכיו לפני אחד הכיסאות הריקים, עצם עיניו ולחש אל תוך שבכת הוידויים: רבונו של עולם, ראה מה היה לי. באתי משוט בעולם והייתי לאיש ריק ורע. כל שנות עלומי פיזרתי , הוצאתי לבטלה, ואך מעט נשארו לי. רצחתי, גנבתי, נאפתי, הלכתי בטל ולחם זרים אכלתי. אלי הטוב, מדוע כה בראת אותנו, למה תוליכנו בדרכים כאלה? האין אנחנו בנים לך? האין קדושים ומלאכים להנחותנו את הדרך בה נלך? או אמנם כל אלה הן אגדות נאות, סיפורים לילדים שהכהנים בעצמם שוחקים עליהן? התחלתי להטיל בכך ספק, אבי שבשמיים, ברעה יצרת את העולם ובדרך רעה תנחה אותו. ראיתי בתים ורחובות מלאי פגרי מתים, ראיתי את העשירים שהתבצרו בבתיהם או נמלטו על נפשם ואת העניים עוזבים את אחיהם ללא קבורה, ראיתי שכולם חשדו איש ברעהו ואת היהודים כצאן טבחו. ראיתי צדיקים רבים כל כך אובדים ורשעים רבים טובלים בחיי תענוגות. האומנם שכחתנן ועזבתנו, הקצה נפשך ביצירתך, התחפוץ לראות באובדן כולנו?
בחרתי הפעם במקום לכתוב סקירה על הספר, פשוט להביא ציטוט מדהים שנוגע במקצת הנושאים שנידונים בספר זה, כגון: אקזיסטנציאליזם, מוות, תובנות מתורותו של קרל יונג וכמובן אקטואלי להיום מגיפת המוות השחור.
תודה ל- "מחשבות" שבעקבות ביקרות שכתב על הספר הנ"ל לא מזמן, נחשפתי אל הסופר הרמן הסה.
חמישה כוכבים. מומלץ מאוד.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•דניאל
המקובל האחרון מליסבון

המקובל האחרון מליסבון

ריצ'רד זימלר

רומן מתח מרתק המשרטט תמונה מצמררת של רדיפת היהודים בפורטוגל של המאה ה-16, תוך כדי הצצה לעולם המסתורין של תורת הקבלה היהודית.
הספר כתוב בסגנון עשיר המשקף את צורת הדיבור המקובלת באותם ימים.
בהערת אגב אוסיף,אשמח מאוד אם יש למישהו המלצה על ספר נוסף שעוסק בתקופה זו ובייחוד באינקוויזיציה.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•דניאל
עמדות קרב

עמדות קרב

ססיל סקוט פורסטר

לא ממש ברור לי למה הספר הזה לא נמצא במדור של ספרי ילדים? או לכל הפחות נוער?
זה ספר הרפתקאות קלאסי שהייתי יכול להנות ממנו בתקופה שקראתי ספרים של ז'ול וורן, או את אי המטמון של סטיבנסון וכדומה. במרכז העלילה ישנו קפטן בריטי שמרן ומאופק, שנוטל חלק במלחמה הכוללת בין ספרד לאנגליה בראשית המאה ה-19, כשלאורך הדרך הפקודות המתקבלות מהארמון מאלצות את הקפטן, המסור לארצו, להחליף צד שוב ושוב באופן שאצל אדם נורמטיבי היה יכול להוות תשתית לפיצול אישיות.
בהמשך המסע, הקפטן חווה התחבטויות באשר לטבעו כג'נטלמן בריטי אופייני כאשר אל הספינה מצטרפת אישה שנונה ופיקחית המעמידה אותו במבוכה כמו איזה נער בתיכון ללא ניסיון עם בנות.
העלילה מאוד בנאלית, את סצנות הקרב הסופר בוחר לקפל במשפט או שניים, ונותן תיעדוף לתחושת הנחיתות של הקפטן ולפרטים משעמים מחיי הספינה.

לפני 6 שנים•דניאל
מרי אנטואנט (1987)

מרי אנטואנט (1987)

סטפן (שטפן) צווייג

כמעריץ נלהב של פסיכולוגיה בכלל ותורתו של פרויד בפרט, נהניתי מאוד מהספר. הסופר סטפן צוויג הושפע רבות מפרויד ואף הכיר אותו באופן אישי, בעת גלותם של השניים בלונדון במהלך מלחמת העולם השנייה.
מרי אנטואנט היא ללא ספק דמות ידועה לשמצה שמעלה אסוציאציות בכל הנוגע לציניות שלטונית, בזבזנות, ניתוק מהמציאות וחוסר אחריות. ספר זה לא מנסה ללמד זכות או לשפוט דמות מורכבת זו, אלא להאיר את ההשפעה הפסיכולוגית של מעמד המלוכה תוך שימת דגש על מערכת היחסים האינטימית והמורכבת שקיימה עם המלך לואי ה-16 וכוחות הנפש שעיצבו את אישיותה. ככל שהסופר מרחיב ומעמיק לנבכי הנפש של מלכה טראגית זו, התמונה המתקבלת נהיית רחבה ועשירה ומאפשרת לבחון דמות זו באופן שונה. חשוב לציין, שהסקירה הפסיכולוגית איננה באה על חשבון תיאורים ועובדות היסטוריות שנחוצים אף הם להבנת המציאות שהתרחשה בצרפת בימים ההם. כאן לדעתי ניכר כוחו של הסופר הכל כך נפלא הזה, שרתם את הכישרון הספרותי שניחן בו, לכתיבה של ספר עם מוטיבים נפשיים מרתקים ובכך הוסיף ספר איכותי לז'אנר של "פסיכוביוגרפיה".
אני מעריץ גדול של הסופר, כך שיצא לי לקרוא ספרים רבים שלו שמאופיינים אף הם בשילוב מרתק זה.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•דניאל
ענבי זעם (הוצאה מחודשת)

ענבי זעם (הוצאה מחודשת)

ג'ון סטיינבק

יכולת התיאור של הסופר היא פנומנלית . כל מילה מוטעמת ומשולבת מתוך מטרה להחיות את הדמויות והרקע בצורה יוצאת מהכלל .לצד הכתיבה המדהימה עלילת הספר חושפת את הקורא להשקפותיו של הסופר בשלל נושאים , סוציאליזם , מערכת המשפט וכו ' . אך לא פחות ישנה דעה מוסוות לאורך הספר על מעמד האישה ותפקידה במרקם המשפחתי , דעה שמשקפת מדוע הנשים מכונות המין החזק , ובצדק .

לפני 6 שנים•
★★★★★
•דניאל

ביקורות נוספות על "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה"

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

דוגלס אדאמס

שמעתי הרבה על הספר, ופיתחתי ציפיות מאוד גבוהות. כשקראתי את הספר די התאכזבתי, העלילה הייתה מפורקת ולא ממש הצלחתי לעקוב, עד שהחלטתי למרות כל ההמלצות החמות להפסיק לקרוא. אחרי שנה בערך, בשבת אחת השתעממתי נורא והחלטתי לתת לספר הזדמנות נוספת. כמה אני שמחה שעשיתי את זה. משהו בקריאה השנייה, אחרי שכבר התחלתי פעם אחת והסגנון המיוחד קצת שקע, היה פשוט נהדר. הספר מלא בהומור שנון ומיוחד, רמת שנינות שלא יצא לי להיתקל בה במקום אחר. מתוך כל הספרים שקראתי והסדרות והסרטים שצפיתי בהם, זה אחד הדברים המצחיקים שיצא לי להיתקל בהם. מצאתי את עצמי צוחקת בקול לא מעט פעמים ורצה לספר למי שאפשר כל פעם שקראתי עוד משפט גאוני. בקיצור, ספר מטורף וגאוני. העלילה באמת קצת מבולגנת לפעמים אבל זה ממש לא ספר שמוותרים עליו.

לפני שנה•
★★★★★
•:)
מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

דוגלס אדאמס

הספר פותח בוקר רגיל של ארתור דנט שברגע אחד הופך ליום הכי מוזר בחייו, כשכדור הארץ נמחק והוא מוצא את עצמו קופץ לטרמפ בין־גלקטי יחד עם חברו פורד. מכאן מתחיל מסע הזוי וכיפי.
מדריך הטרמפיסט לגלקסיה היה מה שקיוויתי ואפילו יותר: קליל, מטורף ומלא הומור שאני ממש מתחבר אליו. צחקתי בקול מספר פעמים, בעיקר בזכות הדמויות והדינמיקה ביניהן.
ספר קצר, זורם, פשוט לא רציתי שיגמר. לשמחתי זה רק החלק הראשון מיקום של ספרים, סדרות וסרטים - הנה אני בא! 4.7/5

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•Ron
מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

דוגלס אדאמס

#
אחרי שקראתי את "הזדמנות אחרונה לראות" שמאד אהבתי, פניתי (שוב) לקרוא את המאסטר פיס של אדמס. למדתי שאני בכלל לא מיוחדת: כמו רבים אחרים קראתי (מזמן) שלושה-ארבעה פרקים בספרון הקצר הזה, וזנחתי. לזכותי ייאמר שהשארתי את הספר כדי לחזור אליו פעם. הפעם קראתי אותו בהינף אחד ואף נהניתי ממנו, גם זה כמו רבים אחרים – אם כי אני מודעת שכדי לקלוט את המון הרעיונות המפוזרים בו יש צורך בקריאה שנייה ושלישית.

אז מה הספר הזה? יותר קל להגיד מה הוא לא: הוא לא מדע בדיוני. הוא לא פנטסיה וגם לא ספר מסע והרפתקאות. למעשה הוא השקפת-עולם – צינית, אירונית, גרוטסקית - של הסופר מולבשת באופן קומי, בסוג של סיפור פנטסטי, לא קוהרנטי או - ציטוט מאדמס - "אי הסתברותי", העוסק בבחינת טיעונים פילוסופיים על החיים. במובן הזה הוא הכי דומה ל"אליס בארץ הפלאות" של קרול.

כדור הארץ נהרס באחת על ידי כוח חיצוני כלשהו. הסיבה לא משנה וחסרת היגיון. בכלל היגיון אינו חלק מהמשוואה שהספר מייצר: שטויות שקורות, הומור נונסנסי, תהליכים כאילו רציונליים הנשלטים על ידי הינע אי-הסתברותי, המייצר הפתעות למכביר.
בין הדמויות תמצאו את ארתור דנט, ארצן גולה, פורד פרפקט, נוסע מתמיד בגלקסיה וזה שמוסיף ערכים שימושיים למדריך הטרמפיסט לגלקסייה, מארווין, רובוט הסובל ממאניה דפרסיה (בעיקר דפרסיה). בין הרעיונות יש אחד לא חדש: ראש המדינה צריך להיות זה שיסיט את תשומת הלב מאלה שעושים. בשביל זה הוא צריך להיות יהיר, אגוצנטרי ומוחצן, כלומר כריזמטי... כמו שאתם ודאי מבינים יש פה השתוללות מוחלטת של רעיונות המחביאה בתוכה די הרבה ביקורת רצינית על החיים על כדור הארץ, שהוא נקודה לא משמעותית על מפת היקום.

למה הוא הפך לאייקון? איך "בלי פאניקה" הפך לסיסמה קליטה שרבים מהדהדים אותה? איך "יום המגבת" הפך לחג כמעט רשמי, לא רק בקרב ילדים מתלהבים? התשובות נעוצות כנראה בסוג הכתיבה שהיא התפרעות עולצת שכביכול שמה פס על כל מה שחשוב ומעצימה את הבלתי-סביר והלא-הגיוני.
לא בטוח שאחזור ואקרא בו אבל אם אעשה זאת – די בטוח שאגלה בו עוד צדדים שלא עמדתי עליהם עד כה. כדאי היה לקרוא את הספר כדי למצוא איזו אחיזה במציאות המטורללת וגם להכיר קצת את אחד היוצרים היותר יצירתיים שחיו ומתו על הכדור הזה.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•yaelhar
מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

דוגלס אדאמס

לא יודעת אם לקרוא לזה חור בהשכלה, חור בקריאה - כמו שרק חופשת קורונה יכולה לספק - או סתם סקרנות, אבל השבת ביליתי עם המדריך. ואם כבר אנחנו מדברים עם מי ביליתי, אז נעתי בזיגזג ספורט-אלגנט היישר ממנו אל "המיתוס של סיזיפוס", עליו תשמעו בקרוב אם תחכו בנימוס כמובן, אבל מה שאני מנסה לומר הוא שהיה זה המשך טבעי במובנים רבים ואפילו מענג.

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה (להלן: המדריך) נחשב קלסיקת מד"ב או סתם קלסיקת קריאה שקצת מביך להסתובב בעולם מבלי לדעת מי אומר למי ובאיזה עניין "היו שלום ותודה על הדגים", מדוע יש לתקוע דג באוזן ובכלל, מדוע חוק יסוד הוא לארוז מגבת לאן שלא הולכים, ואם כבר, אז גם רצוי כזו של מרקס אנד ספנסר. ובכל זאת, הגעתי לגיל נכבד (עדיין לא 42, שהוא התוצאה האלמותית המתבקשת) מבלי לקרוא את המדריך.
אחיו למגזר באיזה אופן, "זן ואומנות אחזקת האופנוע", אגב הסתבר די מהר כשעמום מוחץ בשורות צפופות אשר בניגוד למנהגי, נטשתי באמצע הדרך, מבלי אפילו לטרוח לבדוק אם תדלק או שימן או כיוון.

המדריך הסתבר כיצירה רוויית משפטי ציטוט מעולים (כן, כן, תכף תקבלו מקבץ), עלילה בינונית לעיתים בינונית ומטה, קריצות מעולות ושנינות משובחות לעולם הספרות והפילוסופיה, קצת לעולם הטכנולוגיה ובגדול בתיבול הדיכאון של הרובוט מרווין, זה מה שגרם לי לאחוז בו עד תומו. הוא חף מיומרנות היתר (המעייפת עד בלי די!) של זן ו. ותודה לדאגלס על כך, אבל הוא כן בן דמותו ובן תקופתו, וזה איכשהו מורגש. משונה לקרוא את הספר הזה, שבו שיא ההתפתחות הטכנולוגית הוא השעון הדיגיטלי, ב-2022. למשל המדריך עצמו שמתואר בספר כפסגה עתידנית מזכיר אייפון דור שלישי אבל מסוג כבר די מעפן. סליחה אדאמס, ממש לא באשמתך. אבל
ובכל זאת. יש בו עוקצנות בהחלט משובחת על בני האנוש, על עולם שמנסה לעסוק בעצמו כאילו אין בלתו ולבסוף כל שמוקדש לו בתיאור כדור הארץ במדריך הוא שתי מילים: לא מזיק

אז אי אפשר כנראה בלי היצירה הזו בעולם
אבל באופן חצוף ובלתי מותאם ממש התחשק לי לערוך את היצירה, להחזיר למחבר (ז"ל) עם הערות וממש לחכות שיעשה שיעורי בית ונמשיך לעבוד על החומר
ועדיין

בלי פאניקה. שבו מתישהו לנסות

יאלל'ה, לפינה החביבה עלי שבסוף היקום:
"לצערי נתקעתי על כדור הארץ יותר זמן משהתכוונתי," אמר פורד. "באתי לשבוע ונתקעתי לחמש-עשרה שנים."

"אנחנו יכולים לסמוך עליו?" שאל
"כשלעצמי , אני סומך עליו עד סוף העולם," אמר פורח
"אה, כן," אמר ארתור, "וכמה הוא רחוק?"
"שתים-עשרה דקות בערך," אמר פורד

"15 שנים הן זמן ארוך למי שתקוע בכל מקום שהוא, לא כל שכן מקום משעמם להחריד כמו כדור הארץ."

"אל תדאג," אמר פורד, "הם עדיין לא התחילו."
"תודה לאל," אמר ארתור ונרגע.
"זה בטח הבית שלך שמתמוטט, זה הכל." אמר פורד והריק את כוסו בלגימה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•זרש קרש
מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

דוגלס אדאמס

שמעתי הרבה שבחים על הספר הזה ומעולם לא יצא לי לקרוא אותו, יום אחד בשבת בבוקר אני מוצא 2 ספרים על השולחן שלי: את "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" והשני הוא לא חשוב כרגע.
הסתבר לי שאבא שלי הביא אותו מחבר שלו שהוא מעריץ מושבע של מדע בדיוני (וספרים קלאסיים), וככה התחלתי לקרוא.
הספר, שמכיל בסה"כ 143 עמודים מכיל בתוכו חומר רב למחשבה, צחוק ועוד מחשבה.
הסאטירה החברתית שבספר הפילה אותי, מדריך הטרמפיסט לגלקסיה (מה"ל) מפרש את המושג "הנשיא בגלאקטי" כך:
אדם שכל תפקידו הוא להסב את תשומת הלב של הציבור מהממשלה והלאה, אין לו באמת סמכות או כוח בידיים והוא בסה"כ בובה של חברי המועצה. זאת הסיבה שאדם שהוא רברבן, שחצן וחמדן הוא המושלם ביותר לתפקיד כזה.
ביד אמן מעביר דאגלס אדאמס בעזרת מילים פשוטות ביותר (ולעיתים בסלנג ממש)לקורא את ההומור הרב שבספר ואת כל הדיאלוגים,המושגים במה"ל ושאר תיאורים שטבולים באיגיון שגורם לך לתהות על משמעות החיים וכמעט להשתכנע כי הסיפור המוזר על היווצרות כדור הארץ אותו תווה אדאמס לאורך הסיפור הוא אכן אמיתי וכי עכברים הם יצורים היפר-אינטילגנטים שלא אנחנו עורכים ניסויים עליהם אלא הם עלינו.
לעיתים הייתי מוצא את עצמי צוחק בקולי קולות מהדיאלוגים שיש בהם הרבה הומור ואיגיון שמאפיינים בריטים.
הספר מציג הסברים לדברים שנראים בהתחלה מטופשים אך לאחר מכן נראים איכשהו הגיוניים כמו למה מגבת היא דבר מאוד חשוב כשאתה טרמפיסט בגלקסיה או למה כשאתה מציג הוכחות לקיום אלוהים אתה בעצם מפריך את קיומו.
היו גם קטעים רבים בהם אדאמס מציג מושגים חלליים שלאף אחד אין מושג בהם, צריך קצת יותר ריכוז לקטעים האלה שמערבים בותכם מושגים מדעיים (בדיוניים כמובן).
הספר פשוט נגמר מהר מדי, חבל שהוא חילק ככה את הספרים, ובכל זאת נהנתי מהספר בצורה שבאמת קשה לתאר במילים, רק מי שקרא את הספר והבין את ההומור של אדאמס יבין למה אני מתכוון כשאני אומר את זה.
לסיכום: ספר קליל בעל תובנות מיוחדות, עם משפטים קצרים בעלי משמעות גדולה ומדע בדיוני שנכתב כאילו הוא האמת לאמיתה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אספן ספרים
מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

דוגלס אדאמס

אני ממחזר ביקורת שכתבתי לפני מספר שנים, אי שם ביקום אחר, תחת דמות אחרת ובמציאות דיסוטופית אחרת לרגל היום המיוחד שחל היום...
'ברוכים הבאים ליום המגבת הבינלאומי הידוע בשמו הפחות נוצץ ומבריק - מסיבת סוף היקום. נחווה מופע קרקסי ומגושם של הרס כוכבים באמצעות שירת הווגנים, חייזרי ההוצאה לפועל של הגלקסיה. מנחי המופע הם זֵייפוֹד בִּיבְּלבְּרוֹקְס, נשיא הגלקסיה וכעזר נגדו תנחה, קריינית הרצף הארצית טרישיה. מרווין הרובוט הדיכאוני יספר בדיחות עצובות שתגרום לכם לאבד את עצמכם לדעת או לחלופין להתחתן עם בני האומה הצרפתית (לדעתי האישית להתחתן עם צרפתי זה עונש כבד מידי) ודלתות עצמאיות, שמהמהמות לעצמן בתחושת סיפוק עצמי, תפתחנה לפניכם בציפייה שלא תעברו.
תוכלו להתראיין אצל פורד פרפקט, כתבינו לעניין מדריך הטרמפיסט לגלקסיה שהוא המדריך הכי לא נקרא ברחבי היקום או לחלופין ליידות על הקורבן האומלל ארתור דנט קוביות סוכר חומות ולהשפיל אותו על ידי כך שתתנו לו לשתות תה עם חלב, ללא חלב.
כל שאתם נדרשים לעשות על מנת שתוכלו להיכנס למסיבה הוא לאכול שקית בוטנים מלוחים קטנה שהתוקף שלה פג, כמו שמחלקים בטיסות צ'רטר שממריאות משדה התעופה ונוחתות לאחר חצי שעה כי הקברניט שכח לקחת מצפן ומפה, כוס בירה פושרת ולשאת בתיק שלכם מגבת בגודל בינוני עמה תוכלו להצליף לעצמכם בישבן רק כדאי שתקבלו לחלוחית בעיניים (את אפקט הלחלוחית בעיניים אפשר גם לקבל מחיבוק כלבלבים, מחיבוק עצים ומחיבוק עצמי) ותחכו שתעבור חללית, רצוי עם מנוע בלתי הסתברותי שתאסוף אתכם משום מקום רק כדאי להטיל אתכם בחזרה בשום מקום אחר.
מובטח לכם הומור, מובטח לכם סרקסיזם ומובטח לכם הלקאה והקאה עצמית.
לחיי ארתור דנט, אנגלי בודד בחלל החיצון - אתה לא לבד בעולם המשוגע של דאגלס אדאמס; גם מייגור תום אתך, גם דויד בואי וגם אני וכולנו חוגגים את יום המגבת הבינלאומי
https://www.youtube.com/watch?v=HyMm4rJemtI'

לפני חודש•ישי
מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

דוגלס אדאמס

יש הרבה דברים שנשגבים מבינתי. כנראה שאני לא אמור להבין את הכל וזה בסדר, אולי אני גם לא צריך אבל בהחלט קיימים דברים גדולים ממני, זה הגיוני ואני מקבל את זה. להלן רשימה קצרה:

מכניקת קוונטים
חור תולעת (WORMHOLE)
חורים שחורים
ופלים בטעם לימון, איכס...
ערגליות תות
מוסיקת פופ קוריאנית, מזעזע ומחריד...
טיילור סוויפט, אולי חלאס לבלבל תמוח על האקסים שלך, וכמה קיטשיותת, כמהה?!
מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

מספר ההמלצות שקיבלתי על הספר שוות פחות או יותר למספר הכוכבים בגלקסיה (וזה המון! יש שיגידו בערך 400 מיליארד כוכבים), הילולים ושבחים ואינספור מחמאות מכאן, כוכב הלכת ארץ, ועד לקצה הגלקסיה עצמה והאמת? אין לי מושג על מה כל הרעש, זה חלף מעליי כמו מטאור, או בשמו העממי - כוכב נופל, שתוך שניות נעלם מן העין והשאיר אותי עומד ובוהה בשמיים ובריק המוחלט והבלתי נגמר כשאני מטה את הראש מעט הצידה ומגרד אותו. האם פספסתי משהו? וכנראה שהספר הוא אחד מאותם דברים שהצליחו לחמוק מתחת לרדאר שלי.

רבות אמרו על הספר, קורע מצחוק הם אמרו, לא צחקתי כמו שחשבתי שאצחק (הרובוט שסובל ממאניה-דפרסיה היה בהחלט משעשע אבל גם הוא הגיע מאוחר ועם כל הכבוד הוא לא יכל לסחוב ספר שלם על הכתפיים המתכתיות שלו).
גאוני הם אמרו, אז כנראה שגאון אני לא (פיזיקאי תאורטי אני כבר לא אהיה, אוף) כי לא הבנתי 70 אחוז מהספר ובתכלס הספר הפסיק לעניין אותי אחרי הפרק השלישי אבל מי אני שאעצור את הקריאה, הרי מדובר ביצירת מופת, קלאסיקה הם אמרו, ועוד אחרי שלושה פרקים?! הספר משעמם והסיבה היחידה שהמשכתי עד עמוד 170 היא כי חשבתי שמשהו לא בסדר איתי וכנראה שאני מפספס משהו, אני בטח מחמיץ משהו חשוב. אבל הכאב ראש שהספר עשה לי לא היה שווה את המשך הקריאה ונאלצתי לעצור.

באיזשהו שלב הנחתי למחשבות שלי לשוטט ולהריץ מספר פעמים את שם כוכב הלכת ממנו הגיע פורד פרפקט, החבר של ארתור דנט – ביתלג'וז -ביתל-ג'וז - ביתל-ג'וס - Beetlejuice! - וינונה ריידר היפהפייה - מייקל קיטון – האביר האפל - באטמן – אשת החתול - מישל פייפר יפהפייה מס' 2. ואלו פחות או יותר הדברים שרצו לי בראש תוך כדי הקריאה ובין פסקה לא מובנת אחת אל האחרת אני מוצא את עצמי שר את JUMP IN THE LINE ומדמיין את וינונה מרחפת באוויר ורוקדת לצלילי הקליפסו, שייק שייק שייק שרונה, וורק וורק וורק יור באדי ליין.

הלכתי לצפות ב-Beetlejuice.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•Rasta
מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

דוגלס אדאמס

אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה שאגתי מצחוק מספר כמו שקרה לי עם המדריך לטרמפיסט לגלקסיה. 🤣😁
זה ספר קורע מצחוק וגאוני, מלא בדמיון פרוע ובסאטירה מעולה על האנושות ועל האבסורד שבה.
עדיין לא קראתי את המשך הסדרה, אבל אני כבר ממש מחכה להמשיך.

שלשום•
★★★★★
•רייצ'ל
מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

מדריך הטרמפיסט לגלקסיה

דוגלס אדאמס

ספר של יום אחד. מה הכוונה? מאוד קל לקריאה, סוחף בצורת הכתיבה והתרגום שלו. עלילה מעניינת וזורמת. אומנם לא כל היצורים אנושיים אבל בהחלט יש להם תכונות אנושיות. הכותב אכן בנה שם עולם והעולם שלם. גם את ההקדמה של הסופר בגרסא החדשה מאוד אהבתי.

לפני שנתיים•
★★★★★
•TheDorisman
דירוג
2.0
לפני 14 שנים

“ב"ה משעמם. ההומור לא הספיק לי לקרשים לל"ג בעומר ואפילו לא לקסימי שיניים. באופן אל-הסתברותי סיימתי ל”