סיפור אהבה עדין, זה מה שהספר מכיל. עדין, קצר ובלתי נשכח לחווים אותו.
הזמן הוא אוגוסט 1965, אי שם בחלק הכפרי-חקלאי של ארה"ב. רוברט קינקייד, צלם המצלם עבור הנשיונל ג'יאוגרפיק ועבור אחרים, נשלח לצלם גשרים מקורים במחוז מדיסון. שישה גשרים קינקייד מצא, השביעי נעלם. שלושה ניסו לכוון אותו לגשר, אבל רק הרביעית, מאחת החוות באזור הצליחה לכוון אותו ואף לקחת אותו ממש לגשר. כך מתחיל סיפור אהבה עדין.
האחת היא פרנצ'סקה, נשואה לריצ'רד ואם לקרוליין ומייקל. באותו זמן בו היא פוגשת את קינקייד הצלם, בעלה מצוי בנסיעה באזור אחר עם הילדים. קינקייד מצלם את הגשר, נעתר להזמנה לבוא לביתה של פרנצ'סקה ולאכול משהו. הוא בן חמישים פלוס והיא בת ארבעים פלוס. קינקייד סבור שנשים יפות וצעירות לא חוו די בחיים. עדיף יפות ומעט מבוגרות ובשלות יותר, ופרנצ'סקה עונה היטב להגדרה. זהו שבוע בלתי נשכח מבחינת שניהם.
קינקייד מציע לה כמובן להצטרף אליו כזוגתו, בידיעה ברורה שהוא נעדר מביתו רבות, אבל היא יכולה להצטרף להיכן שייסע. הוא גם מתגלה כאדם רגיש, עם נפש של משורר וצלם אמן. זה בדיוק מה שהיתה צריכה ומה שאין לה מבעלה הכפרי, שאף שהוא טוב אליה, גדולות ונצורות אין ממנו.
התיאות להצטרף אל רוברט קינקייד? התניח את משפחתה מאחור?
אין זה סתם סיפור אהבה. זהו שבוע מסחרר ועדין בעת ובעונה אחת. התפוצצות של סקס ושירה גם יחדיו. האם שבוע זה, שבוע שהעיר את פרנצ'סקה מחייה המשמימים, יביא שינוי?
בסרט שנעשה עפ"י רב המכר הזה מופיעים קלינד איסטווד ומריל סטריפ. לטעמי הוא קצת מבוגר מדי ביחס לספר, אבל מריל סטריפ היא שחקנית לגמרי בלתי נסבלת לטעמי, דבר שקצת פגע לי בקריאה. לא התעצלתי והחלפתי אותה בלינדה המילטון. עכשיו הכל בסדר.
התרגום הוא תרגום חדש של שלי גרוס בהוצאת תכלת והפקת הספר מקסימה.

קודם אתחיל בוידוי אישי: שנים ארוכות הייתי מנוי על חוברות הנשיונל ג'אוגרפיק. הכתבות והצילומים שהתפרסמו במגזין הנפלא הזה, לקחו אותי לעולמות רחוקים וכנראה שלנשיונל ג'יאוגרפיק, היה חלק בהחלטתי ללכת וללמוד צילום בקמרה אובסקורה אחרי שהשתחררת מהצבא.

ועכשיו לספר. זהו סיפור אהבתם של רוברט קינקייד, צלם הנשיונל ג'יאוגרפיק המגיע למחוז מדיסון ופרנצ'סקה ג'ונסון, אמריקאית ממוצא איטלקי הנשואה לריצ'ארד העוסק בחקלאות. שנות הזוגיות הארוכות והשחיקה הטבעית, עושות כנראה את שלהן. פרנצ'סקה ורוברט נפגשים במקרה והעניינים מתפתחים במהירות.

הסיפור כתוב נפלא ולתרגום המצוין של שרה פרידמן יש חלק בכך שהכל כל כך קריא וזורם. סיפור העלילה מוכר וידוע והספר מעלה שאלות רבות בענייני אהבה וזוגיות שאני מניח שרבים מתחבטים בהן:

האם מי שאנו בוחרים כפרטנר לחיים בגיל צעיר, יכול להתאים לנו גם כעבור שנים רבות? הרי כולנו משתנים עם השנים ועם הגיל כנראה משתנים גם הצרכים והציפיות. בהנחה שהתשובה לשאלה היא שלילית, האם עלינו לפרק את המסגרת הקיימת כדי לנסות זוגיות טובה יותר עם פרטנר אחר? מה המחיר אותו אנו מוכנים לשלם לשם כך וכמה רחוק אנו מוכנים ללכת? והאם רומן סוער בן 4 ימים במהלכו אנו בטוחים כי התאהבנו, יכול להבטיח זוגיות טובה גם בהמשך? ואם לא ננסה, אולי נמשיך לחיות בתחושת החמצה, כי הרי מי שלא מנסה, לא יכול להצליח.

פרנצ'סקה ג'ונסון נתנה לעצמה את התשובות והמשיכה לחיות עם הדילמות והספקות עד אחרית ימיה. האם נתנה לעצמה את התשובות הנכונות? כנראה שאין כאן נכון ולא נכון. השאלות האלו הן כנראה נצחיות ותשובות ברורות אין.

זהו ספר קצר על החיים, הנקרא מהר מאוד ומותיר מחשבות לא מעטות בלב הקורא.

ישנם כל מיני סוגים של אהבות.
ישנן גדולות, קטנות , וישנן נכזבות. ישנן מוצלחות, קשות וישנן מפוספסות.

את הספר קראתי באוקטובר 1999 במהלך היומיים שבהם הייתי מאושפזת בבי"ח איכילוב בעקבות ניתוח להסרת כיס המרה.
אני זוכרת שהתחלתי לקרוא אותו בחדר ההמתנה, ובגלל הפתיח הוא הרגיש לי כמו סיפור אמיתי.
אולי החלק הפותח – הוא הקסם שלו: אחרי מותה של פרנצ'סקה, ילדיה הבוגרים מתוודעים לסיפור האהבה הקצר שלה עם אחד קינקייד דרך תמונות, כתבות ושאר ניירות שהם מוצאים בין חפציה.

יש שיאמרו קיטשי – אני אומרת מקסים!!

לפעמים – האהבות המפוספסות, שלא יצא לנו לטעום אותן במלואם, להרגיש את הקימה המשותפת בבוקר לאורך זמן, לגדל ילדים ולמשל לדאוג לכלכלת הבית ביחד מתוך קשר ארוך שנים – הן אלה שהן הכי חזקות.
הן מושלמות, אין בהן פגמים, יש בהן תשוקה עזה, געגוע מטורף, משהו חדש, בתולי ולא חשוף.
אם הן מתוך קשר אסור, אז בכלל.... החטא וההסתרה מקשים על המצפון, אבל הציפיה והרגשות החזקים יכולים להוציא אותך מדעתך.

הקשר בן ארבעת הימים של פרנצ'סקה וקינקייד יכול להראות כקיטשי: הם התאהבו, לא יכלו להתקדם, נסדקו הלבבות שלהם ואוי – יש כאן סיפור אכזבה קורע לב ובעצם דיי מיותר.

אבל בעצם יש בקשר הקצר הזה המון חמלה, המון תשוקה, כמו מצית של חשקים גדולים אצל אנשים שעברו כבר את מחצית מתקופת חייהם וכן – הם יכולים לאהוב, הם יכולים להתמסר.
הם זקוקים לאהבה ולמגע.
הם זקוקים להתרגשות הזו.
להתאהב.

היא אשת איכר בת 45 שבעלה והילדים נסעו מהבית למספר ימים והיא כבר בשגרת החיים שלה. עקרת בית שחוקה שהיא חלק מהנוף.
הוא צלם נשיונל גיאוגרפיק, לא מחויב למקום, לא דורך במקום, נוסע בעולם ואין לו עוגן.
הוא היה מוכן לתקוע יתד להתחיל סופסוף ביחד משהו אמיתי, כשהוא בן 54, אבל היא סירבה מתוך נאמנותה למשפחה.

היופי בסיפור הזה הוא לא הפספוס, אלא ההוכחה שגם לאנשים בגילאים האלו יש תקוות גדולות ותשוקות גדולות.
הם יכולים להתרגש כמו ילדים בני 16 ברגע של אהבה ראשונה.... אבל הם גם משכילים כדי לקחת את ההחלטות שהן לא תמיד אלו שהם יעדיפו, שיהיו פשוט "נכונות" כלפי הכלל.

ספר יפה, מלא אהבה גדולה עם צביטה קטנה.
אולי הוא פשוט נועד עבורנו כדי ללמוד שלפעמים צריך פשוט לתת צ'אנס, להתנסות, להמר על כל הקופה ולא להצטער שלא ניסינו.

חלום בהקיץ. ערות מנומנמת. תחושה שבלתי אפשרי-אפשרי והבלתי מושג-מושג.
ארבעה ימים של טירוף חושים. אדרנלין מתפוצץ. נשיות מתפרצת. ארוטיקה עדינה הנמזגת מנות-מנות עד שהיא מבעבעת מתוך שוליי הכוס אל התחתית.
כל המוקפא מופשר ללא עכבות. חוסר מעצורים. עונג בל ישוער אשר לא נחווה במשך שנים.
ארבעה ימים יחידים ותוססים שדינם להסתיים ודינו של החולם להקיץ מן היופי הנשגב והממשי שנגע בו, שעורר את נשמתו וגופו, יתכלה בניע קל אחד של הדף המציאות.
עיניים פקוחות לרווחה הרוויות אושר, נעצמות ורוטטות מתוך הרגשה שהקסם עתיד להתפוגג.
השעון מתקתק. הזמן קצוב.
עת לכל דבר, וכל עת סופו להסתיים.
הנותר הוא שובל של געגוע בלתי נגמר.

פרנצ'סקה היא עקרת בית עייפה בגיל העמידה שנפלה בניגוד למחשבתה ורצונה אל תוך שגרת חיים כפריים, חסרי ערך ומשמימים. היא מבצעת את עבודות הבית מוכנית ואף עוזרת לבעלה בכל מלאכת החקלאות הדרושה תוך כדי שהיא מגדלת ומטפחת שני ילדים מתבגרים שמצויים בשיא התבגרותם, התבגרות המרחיקה אותם מאימם.
על פניו, ניכר שפרנצ'סקה השלימה עם גזר דינה. שחלמותיה של האיטלקיה הקטנה על מסעות בארצות הברית הגדושה כל טוב לא יתממשו לעולם.

כאשר בעלה ושני ילדיה עוזבים את הבית למספר ימים עקב התמודדות בתחרות ביריד, פרנצ'סקה לא מתארת לעצמה שאלו לא יהיו עוד ארבעת ימי עבודה מאומצת, בישולים ונקיונות אינסופיים אלא יחדור אל תוך חייה זר שיהדוף אותם ויעורר בה רוח סערה שתפלוש לכל חלקי הבית וגופה וישאיר חורבה בדמות געגועים ותחושת החמצה.
אל תוך חייה של עקרת הבית המשועממת נכנס רוברט קינקייד, צלם מקצועי עם נפש פיוטית וגוף חסון, שבמהירות הבזק גורם לאיכרה הצנועה והמסוגרת מכורח החיים עם בעל מיושן, להיפתח, להעז, לחשוב על הנראות החיצונית, להתלבש יפה ומסוגנן. מעין ניצן שנפתח בשיא הדרו והופך לפרח מרהיב עין ומשובב נפש.
על אף שמדובר בארבעה ימים, השניים מרגישים כי נועדו זה לזו. הם מרגישים בחיק אחד השניה כפי שלא הרגישו עידנים והרושם המוטעה שנוצר בתחילת הספר, שמדובר ברומן אוהבים קצרצר שכל תכליתו תאוות בשרים, נמחה כליל מכיוון שמבינים כי אין הדבר כך. מה שרוחש מתחת לפני השטח רחוק מלהיות שטחיות המבוססת על חשקים גופניים גרידא והתנסויות מיניות. השניים באמת ובתמים מרגישים בקרבה עזה ושהעולם מרעיף עליהם את כל החוסר שחסר להם.
למרות הכרותם הקצרה של השניים, הם בלתי ניתנים לפרידה וכאשר הרע מכל מתרחש, הוא קשה מנשוא עד בלתי אפשרי. זו קריעה של ממש מתוך הייעוד והגורל שניתן לך.

הרומן המדובר אינו קיטשי במידה מבחילה, כזאת שגורמת לך בעת הקריאה לדמיין נצנצים וורדים, שפתונים, בשמים ריחניים ונשיקות אביריות ללא קץ. זהו רומן שאומנם חלק נכבד ממנו מוקדש לפן הרומנטי אך הסופר השכיל לא לשכוח את עומקו של הסיפור וכך מתהווה ומתאגד לנגד עיננו סיפור נוגע ללב על שני אנשים בודדים, כל אחד וסוג הבדידות המשויך לו, המתחברים יחדיו לכדי ישות אחת, הנאלצת להתפצל.
רוברט הוא זאב בודד נטול חיי משפחה [יתום מהורים וגרוש] ופרנצ'סקה, למרות היותה אם ואשת איש, מרגישה כי משפחתה אינה באמת מבינה את הלך ליבה ורוחה. שהיא מנהלת עסק משפחתי ותו לא. רוברט, בשהותו הקצרה עימה, הצלח להפיק את המיטב מן הקשר ולנגוע בה רוחנית ופיזית בנקודות שבעלה לא צלח במשך שנים ולא ידע לבקע את מחסומן.
לראשונה בחייה פרנצ'סקה מרגישה את דמה רוטט ומעקצץ, מתחמם ומתלהט תחת מגעו של רוברט שאינו מאהב אקראי אלא ישות שתשאיר חלק מעצמה בגופה ונפשה לעד.

חשוב לציין: הייתה לי הסתייגות קטנה מעלילת הספר. איני אוהבת סיפורי בגידות וכאן הבגידה היא בשפע אך הסיפור מאוד מרגש והדמויות משורטטות וטבולות באנושיות רבה וחמה שקשה מאוד לא לתהות על קנקן ולהזדהות עימן.
רוברט שעוסק במה שאוהב אבל נסיעותיו הרבות מקשות עליו לנהל מערכת יחסים רציפה אל מול אשת האיכר שחייה מאוסים עליה אך המחויבות למשפחתה חזקה מכל והיא הטריגר, האמצעי שיטרוף את כל הקלפים לרעת או לטובת אהבתם של השניים.


שאלות רבות ניתן להנפיק מקריאתו של הספר, מקצתן: מה ערכה של אהבה? האם כדאי ללכת אחר הלב או אחר ההיגיון והחובה? מהי תחושת החמצה והאם עלינו לשלם את מחירה? מהי בדידות? והאם אדם זכאי למעט נחת ותחושת שייכות גם בגיל מבוגר יחסית?

קטעים רבים נגעו לליבי בספר אך אחד מהם היה כאשר רוברט מתאר בפני פרנצ'סקה את עובדת היותו הבוקר האחרון בעולם. אחד האחרונים שעוד דבק ביושנה ולא בקידמה. במילותיו ושפתו היפה הסופר מעביר ביקורת על התיישנות אל מול צעדיה הענקיים של האנושות בדרכה אל החדשנות.
להזכירכם, הספר נכתב בשנות ה-80 ומתאר סיפור המתרחש באמצע שנות ה-60. זו מעין נבואה המגשימה את עצמה. הניכור והבדידות חוגגות מאי-פעם ובני האדם ממשיכים לשלם את המחירים גם כיום.
מה האדם, בסופו של דבר, משתוקק לו יותר מכול? חברה. להיות אוהב ונאהב וזוהי השורה התחתונה של הספר: הן פרנצ'סקה והן רוברט זוכים במגעו של מטה קסם, זוכים לתחושה שלא רבים זוכים לה ולכן הם יודעים לינצור אהבה זו בליבם גם שנים רבות אחרי. עד המוות.

והסרט? הסרט מעמיק את עצבותו של הספר, את תחושת הפספוס אשר עגנה בנמלן של הדמויות הראשיות החל מראשית הכרותן ואת הוודאות שלמרות שיש רצון לשנות, הרגלים וקרקע יציבה חזקים יותר מהכול. גם מאהבה קוסמית ביום אוגוסט לח ודביק.

"מבוסס על סיפור אמיתי" – משפט מסוג זה המוצמד לספר קריאה הוא כמו המלצה לקורא. כאן לא מדובר בסיפורי מעשיות, אלא משהו שעשוי לקרות גם במציאות. בנוסף, יש בזה משהו מחייב, כיוון שהסופר מחויב במידה רבה לאמת ההיסטורית. כאן נוספה הקדמה מאת המחבר, המפרטת כיצד הגיעו אליו החומרים על סיפור האהבה, רק לאחר ששני הנאהבים כבר נפטרו בנפרד.

ספר זה נודע לי ולרבים בעקבות הסרט המצליח. החלטתי לקרוא את סיפור האהבה, כיוון שראיתי כיצד ידידת אמת שלי מחפשת אהבה וחום שלא מצאה בביתה בגיל מאוחר. קיוויתי שלא תאבד תקווה, והספר, שהמסופר בו התרחש לכאורה במציאותף אכן עשוי לנטוע תקווה באלו שעדיין לא מצאו אהבת אמת.

אבל, בדיעבד מסתבר שהסיפור הוא פרי דמיונו של הסופר. לא היה צלם בנשיונל ג'אוג'רפיק בשם רוברט קינקייד, ולא הייתה פרנצ'סקה (שדומה שתי טיפות מים למריל סטריפ).

אין לי בעיה עם זה שבסופו של דבר מדובר בסיפור מדומיין. זה בסדר, בתנאי שיש כוכבית המסבירה זאת, ולא צריך לחכות עד שרק חיפוש אקראי ב"רבי גוגל" ינפץ את האשליה.
כאן לטעמי הייתה הונאה, המפירה את החוזה הבלתי כתוב בין הקורא למחבר. המחבר כתב הקדמה, המייצרת מראית שווא שמדובר באמת. בעיה נוספת היא שמצג שווא על סיפור אמיתי עלול לתת תוקף למוסר ההשכל בסיפור, במקרה זה - הבחירה של מריל סטריפ (פרנצ'סקה) בקשר לאהבה האסורה. כמובן שמוסר ההשכל בסיפור תואם את הערכים השמרניים של החברה בארה"ב: העדפת אחדות המשפחה כערך ראשון במעלה, לפני האינטרס האישי.

לסיכום, סיפור אהבה חביב שלא היינו שומעים עליו לדעתי ללא הסרט המוצלח, וללא ההקדמה המטעה מאת המחבר.
באופן יוצא דופן – הסרט טוב מהספר.

הביקורת שלי על הספר תלויה בעיקר בשאלה האם הסיפור אמיתי או לא.
אני רוצה קודם להבהיר, שדימיון ספרותי הוא דבר מבורך וחשוב ליצירות, אין על כך מחלוקת, אבל אז מבחינתי הספר צריך להיות כתוב בצורה חזקה ומעוררת עניין. ופה משהו בצורת הכתיבה היה פשוט, אולי פשוט מדיי.
בתחילת הקריאה המשכתי למרות שהוא לא היה מרתק בכלל, כיוון שזה ספר מוכר וידוע, רציתי לבדוק האם יש סיבה מוצדקת לכך. וגם הסתקרנתי.
הרעיון וסיפור האהבה הלא ממומש יפים כשלעצמם ובעיקר עצובים. אני בטוחה שאצל לא מעט אנשים זה אפילו עלול לעורר איזה זכרון אישי שנחרט בלב (ככה זה היה אצלי כשקראתי אותו, ואפילו יכולתי להצביע על אדם שהזכיר לי את הדמות, מנקודת מבטי שלי).
כשסיימתי את הספר חזרתי לפתיחה וקראתי אותה שוב (כי בקריאה ראשונה היא לא הייתה מובנת לי), ואז היה נראה שמדובר בסיפור אמיתי וזה שינה את כל התמונה בעיניי.
אם זה היה סיפור אמיתי- אז אפילו שזה כתוב בצורה פשוטה מדיי, הסיפור עצמו הוא חזק. ואם זה לא אמיתי- אז הכתיבה קצת "פרווה" יחסית לפוטנציאל העלילה.
סה"כ הספר טוב.
ואם מישהו יוכל להאיר את עיניי, אשמח לדעת האם הסיפור מבוסס על סיפור אמיתי או לא...

ואסיים בציטוט מעניין ומתמצת, שמופיע בתחילת הספר:
"בעולם שנעשה יותר ויותר קשוח, כולנו חיים בתוך קונכייה פרטית של רגישויות שהגלידו. איני יודע היכן בדיוק מסתיימת התשוקה הגדולה ומתחילה רגשנות מתקתקה, אבל נטייתנו ללעוג לאפשרות קיומה של הראשונה ולהגדיר רגשות כנים ועמוקים כרגשנות מטופשת מקשה עלינו להיכנס אל מלכות העדנה, שבלעדיה אין להבין את סיפורם של פרנצ'סקה ג'ונסון ורוברט קינקייד...
אולי אפילו תגלו, כמו פרנצ'סקה ג'ונסון, אפשרות לשוב ולרקוד בחללים האדישים של לבכם."

טוב, רק עכשיו במהלך שיטוטי באינטרנט אני מגלה שזה רומן בדוי ולא באמת סיפור אמיתי. אפשר לסכם שזה סיפור אמיתי שלא קרה באמת. כנה ומלא ברגש טהור. על פספוס ועל אהבה ועל מה היה קורה אם ובעצם אולי נחמד יותר שלא קרה כי ככה זה נשמר מושלם ויפהפה ומרוכז בימים ספורים ולא דוהה עם השנים.
וכמה שבכיתי כשסיימתי אותו!

וואו!ספר שמרטיט את הלב,ונותן לדמעות לזלוג-והוא שווה כל דמעה!סיפור אהבה שנובע מרגש עמוק.רומנטי וחושני והוא כל כך אמיתי!!

הרבה ביקורות כבר נכתבו על סיפור האהבה המרגש הזה, שמן הסתם, אי אפשר להתעלם או להפנים את סיפור האהבה היפה הזה.

הרגשתי את הצורך להתייחס היות ורגשות רבות במהלך הקריאה הציפו אותי. הכמיהה להרגיש נאהב ואוהב אשר באה לביטוי ממקומות פנימיים עמוקים.

פרנצסקה אישה נשואה עם ילדים, מסורה עד מאוד, טובת לב, צנועה, פשוטה ומדהימה באישיותיה, נפגשת עם רגשותיה העזים לרוברט אל אהבה הרפתקנית.

פרנצסקה היא אישה שממלאה את משפחתה באהבתה אך בתוך ליבה היא מרגישה רייקנות.

היא נסחפת למערבולת של רגשות בין אהבתה לבעלה הטוב לב, אב לתפארת ואיש עבודה לבין אהבה חסרת גבולות, אהבה לרוברט, המחסירה כל פעימה, אהבה אחרת שנותנת לה להרגיש לאהוב את עצמה.

אהבה של התחשבות, הקשבה והנאה.

פתאום ההתגלות לדעת להנות מהחיים ולאהוב אותם.

היא נלחמת ברגשותיה ונתקלת בבחירה בין המשפחה - אהבה קיימת לבין - אהבה חדשה חסרת תקנה..

האם לעזוב את האהבה האמינה והקבועה שיש לה, שזה טוב. נותן לה יציבות. לבין אהבה חסרת גבולות.

ההתלבטות קורעת את הלב שהרי כמה חשוב הרגשתה של האהבה.

החשוב ביותר לאהבה החדשה והיפה, לדעת לשמר את האהבה שתהיה חזקה תמיד, זה לא קל, החיים שוחקים אותנו. לפעמים שוכחים שהאהבה קיימת..

סיפור אהבה מקסים שנוגע חזק ברגשות