בדיוק בחגיגת יום ההולדת שלה, מוקפת בחברים טובים ולצד בעלה בחצי היובל האחרון, מתנפצת בועת האושר של סופי בלום. היא מרגישה שאינה יכולה לשאת את הבגידה הכפולה. אבל הבת שלה, שנמצאת בפריז לטובת לימודי אומנות, בדיוק מתקשרת אליה ומבקשת עזרה דחופה. שם, בפריז, סופי מנסה להבין את חייה שלה, וגם להיות אמא תומכת לבת שלה.
זה סיפור התבגרות של אישה באמצע החיים, ועד אמצע הספר העמוס בתבניות סיפור מהסוג המוכר, לא הבנתי למה אני ממשיכה לקרוא. הסיפור כתוב נחמד, ודורם, והיסטרי במידה הראויה, אבל אין בו שום חידוש.
ואז, טיפה אחרי האמצע, מתרחש איזה קסם, ומשהו מעניין קורה שם.
רק אז אני מתחילה להבין מה הקשר בין הכריכה לסיפור, ואיך סופי מצליחה להיות קצת פחות קלישאה.
אם בא לכם סיפור נחמד בנופים המקסימים של דרום צרפת, עם מלון בוטיק ואורחים אקסצנטריים במידה הצרפתית הנכונה, לכו על זה ולא תצטערו.
אם לא בא לכם, תוותרו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
