כשסופר כותב ספר שמכיל מעל 600 עמודים הוא הולך על קו דק - בין לגרום לקורא להתחבר לספר ולדמויות במשך זמן רב ולהיחקק בזיכרון, לבין לגרום לקורא לגלגל עיניים, להשתעמם ולזנוח אותו באמצע.
קשה לשמור על קצב תמידי בעלילה כשהספר ארוך, ומצד שני אולי הוא ארוך דווקא כי יש בו עלילה ארוכה.
הבאושר לעד האחרון, השלישי והאחרון בטרילוגיה הראשונה בסדרת ״בית הספר לטוב ולרע״ מאת הסופר האמריקאי סומן צ’יינני, מתהלך על הקו הדק הזה.
~הביקורת מכילה הרבה ספוילרים!
הנושא של הספר הוא מעין שילוב מדליק בין הדמויות מהאגדות, יחד עם הארי פוטר ועם שר הטבעות, כשהכותרת זה דמויות שמחפשות את הסוף הטוב שלהן - את ה״באושר ועושר עד עצם היום הזה״.
שם הספר הוא ״הבאושר לעד האחרון״ - כי הספר הראשון הסתיים עם באושר לעד אחד: שסופי ואגתה חוזרות ביחד הביתה; הספר השני המשיך עם זה שהן לא מסוגלות בלי בן זוג, והסתיים עם באושר לעד שני שאגתה חיה עם טדרוס בגבלדון וסופי חיה עם מנהל בית הספר לרע. והנה מגיע הספר השלישי, כי אגתה לא יכולה לחיות בלי סופי, ואנחנו לא רוצים שסופי תחיה עם רע. מה יהיה הבאושר לעד הסופי והאחרון?
אשקר אם אומר שלא אהבתי את הספר. הוא התחיל מאוד טוב. אפילו מצוין. היה עניין שסופי עם מנהל בית הספר הרע ואגתה חיה עם טדרוס בגבלדון. עד מהרה אגתה וטדרוס יוצאים למסע כדי להחזיר את סופי אליהם.
היה מעניין מאוד, הרפתקה מלאת פנטזיה מאלה שאני הכי אוהב לקרוא, והצטרפו דמויות מהאגדות (למשל שלגיה וסינדרלה, אבל הן כבר מבוגרות מאוד). מרלין הקוסם הצטרף לעלילה והיו קטעים יצירתיים מאוד שמפתחים את הדמיון ומעצימים את ההנאה מהקריאה - כמו פרק 18 שנקרא ״טדרוס בשמיים בתוך ערפל של שוקולד״. אהבתי מאוד את הציור שיש בתחילת כל פרק, זה מאוד מוסיף לערך ולהבנת המשמעות והתוכן של הפרק.
בחלק הראשון של הספר (כ-320 עמודים) היו הרבה הרפתקאות, פנטזיה סוחפת ביותר. החלק הראשון היה עד פרק 20. בסופו הם הצליחו לשכנע את סופי לעזוב את רפל, מנהל בית הספר הרע, ולברוח משם בחיים. כעת המטרה היא לשכנע את סופי להשמיד את טבעת הנישואין שרפל העניק לה. הטבעת היא מה שגורם לרפל להישאר בחיים. אבל סופי עקשנית - היא לא מסכימה להשמיד את הטבעת עד שהיא תהיה בטוחה שטדרוס יהיה שלה.
בחלק השני של הספר, במשך מאה עמודים, ואפילו גם לאחריו, יש חפירה. יש יותר מדי חזרות לכל אורך הספר מבחינת המניעים של הדמויות, וכבר אין התרכזות באירועי העלילה.
מסבירים על פני כל כך הרבה עמודים במשך המון זמן כמה אגתה לא בטוחה שהיא מתאימה להיות מלכה של קמלוט ביחד עם טדרוס; והסופר חוזר על עצמו הרבה כשהוא מסביר את מחשבותיה של סופי - למה היא לא מסכימה להשמיד את הטבעת וכמה היא רוצה שטדרוס יהיה הנסיך שלה, ואם לא אז היא תחזור לרפל כדי שיהיה לה בן זוג - ומסתבר שלא משנה לה אם הוא טוב או רע, כי היא מעדיפה להיות עם רע מאשר להיות בודדה. (כי משום מה היא חושבת שזה או טדרוס או רפל, היא לא חושבת על הורט...)
והכי מטומטם היה שבסוף החלק השני טדרוס אמר לה שהוא לא יהיה איתה. למה הוא אמר לה את זה?? כל הרעיון של הספר זה להבטיח שסופי לא תחזור לרפל, והוא הרס את הכל! כן, סופי חזרה לבית הספר לרע, וכל מה שקראנו הלך לפח וחזרנו לנקודת ההתחלה.
בחלק השלישי יש את הסוף, שהטובים באים להילחם ברעים.
הכי מעצבן היה שליידי לסו אמרה לסופי שהסוף הטוב שלה הוא לתת לאגתה סוף טוב - אם ידעת את זה, למה לא אמרת לה קודם?? כמה זמן ואנרגיות היא הייתה חוסכת, לדמויות ולקוראים. וגם, לא הבנתי איך בסוף הרוח של סאדר גילתה לסופי ואגתה מה היה פעם ושהן אחיות. נכון, זה ממש מפתיע שהן אחיות! לא צפיתי את זה אף פעם! אבל - לא ברור לי למה גילו את זה בסוף. אז בסדר, הסופר רצה להפתיע - וזה באמת היה מפתיע - אבל בכל זאת מה הסיבה שסאדר לא אמר להן קודם? אולי כי רק בסוף סופי ואגתה היו בקבר שלו, ועדיין אני בטוח שהיו עוד הזדמנויות מקודם שהיה יכול להגיד להן. ואם כבר העליתי את הסצנה עם הקבר, למה אגתה נכנסה לקבר כשסופי כמעט ננעלה שם במקום לרוץ להזעיק עזרה? איך אגתה יכולה להועיל לה מבפנים?
עוד דבר - לאוהבי בית הספר, הוא כמעט לא יופיע. אם בספרים הקודמים אהבנו לקרוא על בית הספר כמו על הוגוורטס, בספר הזה רפל השתלט עליו ויש את בית הספר לרע הישן והחדש, וחוץ מכמה פעמים אנחנו לא נזכה להיכנס הרבה בשערים שלו אל כיתות הלימוד. מצפה לכם הרבה עניין ביערות האפלים שמסביב...
עוד משהו שהפריע לי בספר - הכל היה טוב. תמים. קצת ילדותי. כאילו קצת מזלזל באינטליגנציה של הקוראים. מדובר המון על ״טוב״ מול ״רע״, כשכמעט לא סופר על דברים רעים שעשו הרעים, אלא הן רק "דמויות רעות מהאגדות". משהו שהוא מאוד מצטייר לי בראש כמו קשת בענן כזה. פנטזיה קסומה. כאילו מתוק מדי. וגם אני לא הרגשתי שהיה בספר משהו מרגש במיוחד או שדמות אהובה מתה וזה נכנס לי ללב. בכל הספר (חוץ מהתגלית בסוף) לא היו טוויסטים בעלילה, וכשזה ספר ארוך הוא צריך לגרום לי לרצות להמשיך לקרוא, וזה יקרה אם העלילה משתנה והולכת לכיוון אחר. דווקא כאן זה לא קרה, והכל נשאר באותה נקודה פחות או יותר עד הסוף. בסוף סינדרלה וליידי לסו נהרגו במלחמה בין טוב לרע והייתה הלוויה, אז זה כבר יותר טוב שמנסים להכניס רגש כלשהו.
לגבי העריכה בעברית - עשרות פעמים היה חסר מרכאות (״) בתחילת משפט או בסוף משפט.
עכשיו אני אדבר על הסוף.
הוא לא היה טוב. זאת אומרת, היה סוף טוב אבל לא מוצלח בכלל. בסוף סופי מבינה שהאושר לה הוא להיות לבד, והיא הדיקנית של בית הספר לרע. מה זה הסוף הגרוע הזה? הסופר התכוון שלאורך הספר היא עוברת שינוי עצמי בתפיסה שלה, אבל זה לא עבד בכלל! במשך שלושה ספרים (1400 עמודים!) מתואר כמה סופי בטוחה שהסוף הטוב שלה זה להיות עם בן זוג, ואם לא - מתואר הקשר החזק בין סופי לאגתה ושהן לא יכולות להיפרד. בסוף גילו שהן אחיות! אז למה הן נפרדות פתאום? מה הסיבה? ומה שיכנע את אגתה להיות מלכה בקמלוט ולעזוב את סופי למען טדרוס, אם זה מה שהיא לא יכלה לעשות בתחילת הספר הזה? אז טדרוס אמר לה שגם הוא לא יודע להיות מלך, אולי זה הרגיע אותה... אבל עדיין, הלו, מה את משאירה את סופי אחותך האהובה מאחור? ומה גרם לסופי לא לשנוא את אגתה בסוף על שנטשה אותה בשביל לחיות עם טדרוס? והאם סופי הפסיקה לאהוב את טדרוס? איך? אז היא התנשקה איתו פעם אחת ולא הרגישה כלפיו משהו -וזה גם לא הגיוני- אבל מצד שני היא גם אמרה שהיא אף פעם לא אהבה את רפל. אז מה היא חשבה לעצמה? מה שכן, בטוח הסופר בחר לסיים ככה לטובת הספר הרביעי שימשיך את הסיפור של הדמויות, כי אפשר אפילו לחשוב שהסוף היה עצוב ואז הקוראים ירצו להמשיך לספר הבא. אני במתח מה הוא מכין לנו בהמשך.
בסופו של דבר מרגיש לי שהעלילה של הספר הייתה בנויה מראש, ואז במקום 400 עמודים הספר יצא 610, כלומר קיבלתי 210 עמודים אקסטרה של פירוט, וזה נחמד כשזה בנוסף. מצטער אם המשפט יצא לא ברור, בכל מקרה אני מתכוון שזה ספר טוב מאוד לטעמי, ולמרות הפגמים שבו הוא מוצלח מספיק. אני נותן 4.5 כוכבים אבל מעגל ל-4 כי הסוף איכזב כל כך. אני עדיין לא מבין למה הבאושר לעד שהורט הציג לאגתה הוא לא הסוף האמיתי - שסופי חיה עם הורט בקמלוט. זה הרבה יותר טוב ויכלו לבנות את זה במהלך הספר שהיא מתאהבת בו.
למען האמת, הרבה יותר אהבתי את הסוף של הספר הקודם. זה מעניין כל כך שסופי בוחרת לחיות עם מנהל בית הספר הרע ולא עם אגתה וטדרוס, מאשר הסוף של הספר השלישי שהיא מבינה שטוב לה לבד. אבל יש המשך אז לא נורא.
לסיכום, זה ספר טוב בז’אנר ההרפתקאות והפנטזיה שמשולב עם רומנטיקה. מומלץ במיוחד לאוהבי הארי פוטר וארץ האגדות. גם אם בטעות קראתם את כל הספוילרים עדיין יהיה לכם נחמד לקרוא את הספר כי לא גיליתי מה ההרפתקאות שהדמויות יעברו.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
