כרגיל אצלי הגעתי אל הספר הזה לגמרי במקרה, פשוט בגלל שיד נעלמה הביאה אותו אליי...
קראתי בעבר ספר דומה של שבתאי טבת, ששמו "יומנים מאתמול" שבו הוא תיאר את ילדותו בזמן המנדט בצורה הומוריסטית, אהבתי אותו מאוד והיה נפלא בעיניי! ומעניין שמהבחינה הזאת סיפרה של נילי אושרוב מאוד מזכיר אותו!
כקורא ספרים מושבע דווקא לא היכרתי את שמה של המחברת ואין זה פלא, ככל הידוע לי היא לא כתבה הרבה ספרים! אבל בכל מקרה - האיכות עולה על הכמות...
מדובר פה בתיאור ילדותה של אושרוב כמי שגדלה בין משפחות של ניצולי-שואה בשיכון של הפועל המזרחי (אם אני זוכר נכון) באיזשהו איזור "נידח" בקצה רמת גן. אז אם נוריד את העניין הדתי, ואת השואה (שאושרוב איננה מהססת לגעת בה) הוריי ז"ל שעלו לארץ עוד לפני המלחמה, גם הם דיברו אידיש בדומה להוריה. אני מכיר בהחלט את הרקע, המאכלים והמנטליות גדלתי כמעט באותה תקופה ויכולתי בהחלט להזדהות עם המון דברים שמתוארים כאן. בניגוד לסופרים רבים שלוקחים את עצמם ואת יצירותיהם נורא ברצינות, מתארת אושרוב בלשון הומוריסטית מושחזת את ילדותה ואיננה מהססת לצחוק אפילו על האנשים הקרובים לה ביותר כולל היא עצמה... ובכלל גם על כל סביבתה שבה גדלה בשנות השישים! דרך אגב הספר כולל גם איורים רבים וחמודים של שחר נבות שבהחלט תורמים לעניין!... לעניות דעתי יש מחסור חמור בארץ בסוג כזה של הומור ושל כתיבה! אין כאן שום יומרנות! יש כאן כתיבה קלילה שאפשר לראותה כסוג של לפתן מהנה!
וכך זה גם היה מבחינתי.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
