דמות הגיבורה הראשית ממש מעניינית ובאיזה אופן היא מזכירה לי את הגיבורות בספרים של נעמי נוביק שהיא סופרת אהובה במיוחד. ממליץ!

כלכך הרבה זמן חיכיתי לספר הזה.
רותם הצליחה לשלב את הסיפורים הקצרים והנפלאים שכבר כתבה בעבר ליצירה שלמה, קוהרנטית ומעניינת.
מצד שני אולי הייתי מעדיף לקרוא עוד סיפורים קצרים מהסדרה על מקומות שונים בארץ ובעולם. מאוד מאוד מומלץ!

הניסיון לקרוא ספר של YA בגיל שלושים כמעט ולא יכול להסתיים טוב ואכן הספר מעניין בצורה סבירה ותו לא.

ספר לא שיגרתי המתאר מחקר של צעיר הודי משכיל במצרים הכפרית. הספר מאוד מדגיש את נקודת המבט הלא מערבית על ההיסטוריה של המזרח (התיכון). מאוד מעניין שלמרות שהחוקר חוקר את ההיסטוריה של סוחרים יהודיים במזרח, חי במצרים של ימינו ובהערות השוליים מצטט המוני מחברים ישראלים. בגוף הספר עצמו ישראל לא קיימת בכלל. החוקרים היהודיים שמצוטטים באופן ישיר (ולא בהערות בסוף) רובם לא יהודיים ולמרות שהוא דן בנושאים פוליטיים של המזרח התיכון והמהפכה במצרים אין שום דיון לגבי היחס וההשפעה של ישראל על הדברים, זה מאוד מעניין אבל מרגיש מכוון יתר על המידה כניסיון להראות ש"לא כל המזרח התיכון זה הסכסוך הישראלי-פלסיטני".
אגב, לדעתי כל המחקר ההיסטורי בספר לא מאוד מעניין אלא רק ההקבלות והדיונים שהוא עושה למצבים בימינו.

לכאורה מדובר בסיפור ילדים קלסי. והוא מסופר מנקודת מבט מאוד ילדותית פשוטה ותמימה בשפה שמדברת לילדים. אבל המסר של הסיפור ממש לא "קלסי" וילדותי. הנבל שבסיפור פועל ממניעים של בצע כסף בדיוק כמו אביו הסוחר של הגיבור שמוצג באור מאוד חיובי. הנבל בסיפור מתרברב בכל מיני סיפורי גבורה על עצמו שהגיבור מאמין שכולם שקר וכזב (בלי להגיד את זה באופן ישיר) אבל אין הרבה הוכחות חד משמעיות לכך שהוא משקר. חוץ מהמעשיות האלה הנבל הוא אדם שאפשר בהחלט לסמוך על המילה שלו והוא בהרבה מובנים ישר דרך לא פחות מגיבור הסיפור שמבצע את אותו החטא אותו תכנן הנבל לעשות. גם אביו של הגיבור שלכאורה היא דמות "טובה" מתבררת לא רק כתאבת ממון אלא גם כגאוותנית ומתחסדת כלפי הכנסיה כלפי הסוחרים עמם הוא סוחר וכמובן כנגד צוות הצי שלו שבגלל יהירותו כולם נהרגו. ספר קצר ונחמד מאוד לילדים.

בשונה מאלון חילו לא קראתי את כל עיתוני התקופה במשך שנה שלמה בשביל להיכנס לאווירה ולכתוב את השפה של קלווירסקי בצורה "אותנטית" אז לכאורה אין לי זכות לומר שהשפה שלו מרגישה לי מזויפת ולא אמיתית. יכול להיות שיותר מהשפה עצמה שהרגישה לי מזויפת ולא אמיתית כפי שדיברו בני התקופה הנושאים וצורת ההתבטאות הרגישה לי לא משקפת את בני התקופה. יכול להיות שאני מוסרני מדי ולא שאני חושב שבימי "אנו באנו" לא היו נואפים אבל השפה והצורה בה הוא מתאר את הדברים נשמעת מאוד זרה לאוזני התקופה ולדוגמות החשיבה שנוהגות בה.
מבחינת הנרטיב שאותו משקף חילו של הסכסוך הישראלי פחסטיני אפשר לסכם אותו בצורה כזאת. כולם משקרים, היהודים בהעלמה הכחשה והצגת העובדות הנוחות להם בלבד, ואילו הערבים משקרים בדמיון מזרחי פרוע והשלמת עובדות שלא קיימות במציאות אך נוחות להם. איכשהו יש הרגשה שהנחמבר יותר מסמפט נרטיב מסוים (נחשו לבד איזה), למרות שבראיונות הוא מכחיש.
למרות כל הביקורת אין ספק שמדובר בספר מאוד מושקע ומעניין.

הספר מעניין למדי. אבל אני חושב שקריאה של תוכן העניינים כבר מעלה את רוב הנקודות השאלות והכיוונים שהספר מעלה. אולי היה אפשר לתמצת אותו למשהו של 100 עמודים ולהשאיר כל מיני דיונים ארוכים בחוץ. אהבתי את הדיון הרציני בחייזרים אבל גם אותו היה אפשר לחתוך בשבעים אחוז ולהשיאר עם אותה כמות ידע. לאורך כל הספר יש דיאלוגים מיותרים שלא מוסיפים הרבה ומרגישים אולטרא מלאכותיים.

אוסף אנקדוטות ללא חוט מקשר ובלי היגיון ברור

ספר מוצלח מאוד, סוחף ומעניין. אבל בשורה התחתונה כל העולם של התככנות והעסקים של אנשי העסקים ועכרי הדין ממש דוחה ומבאס. זה ממש מעציב לדעת שהדרך להמצאות המוצלחות של הטכנולוגיה מלווה בכל כך הרבה רפש.