תגידו, מאיזו עיר הגיעה אלינו הרותם ברוכין הזאת?
כתוב בויקיפדיה שהיא נולדה בפתח תקווה, גדלה בגבעת שמואל וכיום מתגוררת ברמת גן - אבל לי נראה שהויקיפדיה משקרת, והיא בכלל באה אלינו מאיזו עיר בחוץ לארץ. כלומר, מעיר הנמצאת מחוץ לכדור הארץ...

כי באמת, רק מוח של אישה חייזרית מכוכב אחר יכול לדחוף לספר אחד גם את קין מהתנ"ך, גם את ספרטה העיר היוונית הקדומה, גם כמה בירות מברים באירלנד - ואת כל זה לערבב עם תפאורה ישראלית, במלוא מובן המילה. אה, ויש גם רומנטיקה.
רותם, ברוכין הבאין לשוק ספרות הפנטזיה הישראלית! (המצומצם למדי, יש לומר).

לפרט על הספר לפרטי פרטים, זה לא מעשה אשר יעשה עם הסקירה שלי חסד. אל תוך העולם המעניין והמקורי, אשר נגלה אלינו מבין דפי הספר הזה, יש להתוודע בלי הרבה ידע מוקדם. פשוט לקפוץ למים, ולהתמוגג. אספר רק שמשהו מוזר ונוראי מתרחש בתל אביב - מוזר יותר מבולען באמצע מחלף איילון ונוראי יותר מעוד יום פקוק בדרך לעבודה במשרד... ומכאן מתחילה עלילה עם המון דמיון ומקוריות, המזגזגת לה בין זמנים ומקומות שונים בחופשיות ובטבעיות רבים, כי פשוט ככה, ככה בא לה.

החיסרון היחיד בספר, הוא שלקראת הסוף התחלתי להרגיש תחושת מיצוי קלה. בנוסף, העלילה נהייתה יותר מדי בדיונית ו"משוגעת", גם ביחס לכך שמלכתחילה מדובר בספר פנטזיה לכל דבר ועניין (אלא אם כן העיר שאתם גרים בה לובשת מדי פעם צורה אנושית, ואז לא מדובר בפנטזיה אלא בחלק ממציאות חייכם). ובכל זאת, לאחר התלבטות קלה, החלטתי להשאיר את הדירוג שהענקתי לו בתחילתו בעינו, וזאת משום שהרעיון המקורי, וכמו כן גם האווירה, הם פשוט מעיר שלא מהעולם הזה!

פנטזיה אורבנית היא ז'אנר שלוקח את החיים שלנו ומוסיף להם פלפל. הרבה פלפל. ומלח ופפריקה וקצת שמן זית והמון תבלינים משובחים. בתחושה שלי, לפחות, אין מספיק ספרים בז'אנר הזה כדי לספק את התיאבון שלי, וודאי שלא ישראלים. כשיואב בלום נכנס לזירה ידעתי רגעים של אושר, אבל מי שקורא את ספריו יודע שמתלווה אליהם תמיד משהו... מוחמץ. תחושה שהוא לא ממצה את הפוטנציאל - הן העלילתי והן הפנטסטי - עד הסוף.
ואז הגיעה רותם ברוכין והגישה לנו את המנה הכמעט-מושלמת: שומרי הערים.
היא חושפת בפנינו את ארץ ישראל כפי שאנחנו חושבים שאנחנו מכירים, ומאנישה את הערים שבה. לכל עיר יש "רוח", דמות אנוש שמהווה את סך כל האנשים שבה, התרבות, ההיסטוריה, הפריחה, בעלי החיים, והמרבד האנושי שמרכיב אותה על כל גווניו.
השומר שלהן הוא יונתן, דמות מדהימה ומלאת סתירות, שגמעתי בשקיקה את מחשבותיה, לבטיה ואהבותיה. מערכות היחסים המשמעותיות ביותר בחייו היו עם הערים שלו. הוא אוהב-שונא את אביו, שכבל אותו לתפקיד הזה, לאחריות ולבדידות שנדמה שאין לה קץ. אנחנו מקבלים הצצה לעברו ולעתידו של יונתן, למהות של שליחותו ולערים הנפלאות שמקיפות אותו. ההתחלה מרתקת וההמשך מסחרר, אבל בשלב מסוים חשתי שברוכין קצת התפרעה, והשעיית הספק שנדרשה ממני בהחלט עלתה מדרגה. בכל זאת, הספר נהדר ושווה כל רגע. אני מחכה בקוצר רוח לטעום עוד מפרי עיטה.

כל סכמה שמציבה את הגבר האחד כמנהל עדה של נשים - מרגיזה אותי תמיד. ואם עד לפני כשלושים שנים לא היה הרבה מה לעשות עם תיאור מצב שכזה, מרגיז אותי מאוד שדווקא בתקופה העכשווית הסופרת מצאה לנכון להוציא שוב מהבויידים את הנוסחה הזאת, של הערצה גברית. אז נכון - ערים בישראל משתייכות למין הנקבי. בשונה מיישובים כמו קיבוצים, מושבים ועוד. אבל גם אם בין נשים יש חילוקי דיעות אפשר למנות להן בוררת ולא חייבים להפקיד עליהן דווקא בורר.
זה ספר פנטזיה שמתאר מריבות שטותיות בין הערים הגדולות בישראל, בתוך כך מתעוררות ערי עבר שנכחדו מזמן ורוצות לחזור לשלוט. כאן מתפתחים קרבות לחיים ולמוות עם הרבה מאוד פעלולים שמתאימים אולי לצפיה בסרטים אבל בקריאה הם מצד אחד מביכים ומצד שני מעצבנים.
בכל זאת, ניסיתי להבין תוך כדי קריאה, אם אני אולי מפספסת אי אלה תובנות שהסופרת רצתה להעביר לקורא - לא מצאתי כלום.

אם הייתי פוגשת עיר, מה הייתי אומרת לה?
חייבת להודות שלא כל כך ידעתי למה לצפות. אני לא קוראת בדרך כלל פנטזיה ומד"ב. כן מדי פעם, אבל בדרך כלל זה לא הז'אנר המועדף. גם איכשהו הכריכה ושם הספר החזירו אותי ישר לסרט "עיר המלאכים" עם ניקולס קייג' (או "מלאכים בשמי ברלין" הגרמני). אבל האינטואיציה שלי אמרה לי לקרוא, ואיזה כיף שהקשבתי! זו היתה חוויה מיוחדת, פנטזיה אורבנית נהדרת.
ספר ביכורים נפלא, שהסופרת, רותם ברוכין, בראה בתוכו ביד רגישה מאוד עולם שלם של רוחות ערים ומוקמות ישוב קטנים יותר וכל מה שמייחד אותם, את רגש הקהילה שבהם ואת הזכרונות הקולקטיבים. הרי עיר היא מעבר לסך כל אנשיה, כבישיה, בנייניה... לערים יש רצונות ואופי ויש להן גם שומר שמהווה את החולייה המקשרת בינן לבין בני האדם. לשומר יש ייעוד, בין אם ירצה בכך ובין אם לאו.
ברוכין באמת כותבת נהדר, בהמון רגישות ושימת לב לפרטים. היו מקומות בספר שהיו עבורי קצת יותר מדי מד"ב, אבל זו רק אני, שלא תמיד מתחברת לז'אנר. אבל למרות זאת, נהניתי מאוד. הרי לכל עיר באמת יש את הייחוד שלה, את סימני ההיכר. גרם לי לחשוב על מקומות היישוב שגרתי בהם בילדותי ועכשיו. מנסה לדמיין אותם איך ייראו כהתגשמות אנושית.

לא רוצה לעשות כאן ספויילרים, אז פשוט תקראו :)