#
בגדול קיימות שתי גישות ל"ספרי חוכמה". הגישה האחת נוטה לערפל את המסר ואת הסיפור, ולספק – במעט טקסט, משפטים שחלקם אניגמטיים לציטוט. הגישה השניה היא בעד סיפור פחות או יותר קוהרנטי, שדרך מסע (בדרך כלל) של הגיבור מבינים את התובנות. מה מבינים? התובנות מפורשות לעייפה, שמא יחמיץ אותן הקורא. דוגמה לגישה הראשונה – הנסיך הקטן. דוגמה לגישה השניה – הספר הזה. לכן למרות שקראתי השוואה בין הספרים האלה – נראה לי שחוץ מהיותם ז'אנר של "ספרי חוכמה" הם אינם דומים.

הסיפור? נער ספרדי, רועה צאן חובב קריאה, יוצא בעקבות חלומו למסע לפירמידות, שם הוא אמור, לדעתו, למצוא אוצר. אבל הדרך כמובן חשובה יותר מהתוצאה (כמו שחלק מהמורים לחשבון אמרו לי) ובדרך הוא פוגש אנשים ומצבים שכל אחד מהם מעשיר את עולמו ואת תובנותיו במשהו. ברור? בטח. אנחנו מאד אוהבים לקרוא על חוכמה-פשוטה-שאפשר-לרכוש ככה, בלי יותר מדי מאמצים אינטלקטואליים, בלי צורך להתחייבות רבת שנים להשכלה פורמלית, חוכמה בבקבוק שצריך רק לגמוע. מין סיפור פשוט כזה על אדם פשוט שאם הוא הצליח – למה שאני לא?

קראתי קצת על קואלו והבנתי שהיו לו חיים קשים. הוא נולד למשפחה ברזילאית מהמעמד הבינוני שלא קיבלה את רצונו לכתוב ספרים (כבן של מהנדס זה פשוט לא יעלה על הדעת...) ואישפזה אותו בבית חולים לחולי נפש. (אם הייתי מקוראיו המסורים של קואלו הייתי, כנראה, קונה את הסיפור. אבל אני מניחה שגם בברזיל יש צורך ביותר מרצון לכתוב ספרים כדי להיות מאושפז בכפייה, אני מניחה שהיו עוד סימפטומים או שהפסיכיאטור קיבל שוחד...) כשהספר הזה פורסם הוא לא זכה להתפעלות. קואלו התעקש, פנה למו"ל אחר והספר שבר את שיאי המכירות, והיה רב המכר הגדול ביותר שנכתב בפורטוגיזית תורגם להמון שפות, זכה לתהילה עולמית, נכלל ב"גינס" והוסרט.

עוד ספר שנמצא על ספסל ונלקח בזכות השם המוכר והכריכה הצבעונית. ספר פשטני מאד שחשבתי שכתיבתו בינונית והוא שיעמם אותי רוב הזמן. בעותק הזה מישהו/י סימן/ה במארקר משפטי-חוכמה כמו "השקר הגדול הוא... שברגע מסויים בחיינו אנו מאבדים שליטה... ומאז הגורל הוא השולט בחיינו..." קראתי עד הסוף כי הייתי בטוחה שהנה, מעבר הפינה, תגיע איזו אירונייה, איזו התפרצות הומור שתהפוך את מה שפירשתי כבנאלי למשמעותי ומתוחכם. זה לא קרה. מטפורות, משלים, סיפורים דמויי אגדה בכריכה קשה וברצינות תהומית.
ספרי חוכמה להמונים הם כנראה לא בשבילי. אני חושבת שבשביל חוכמה – כמו בשביל כבוד – צריך לעבוד. אבל אולי קוראים פחות ציניים ממני יפיקו ממנו יותר ויוכיחו לי שאני טועה.

מצרכים:
עלילה לא כוזבת
דמויות (לא בהכרח עם שמות)
כתיבה נעימה
משפטי העצמה
מוטיבים רוחניים

אופן ההכנה:
קחו את כל המצרכים יחד, וערבבו חזק חזק. לאחמ''כ קחו את הבלילה הלא מסובכת הזאת, ושפכו לתבנית ספר, עדיף לא יותר מ150 עמ', שיהיה קצר וקולע.
שימו בצד, ותזמינו חברים לקרוא, ומוכן רבותיי!

ואולי, רק אולי, גם הספר שלכם ייחשב קלאסיקה ש''חובה'' לקרוא.
*הצעת הגשה

על סמך הביקורות וההתעניינות הרבה בספר ציפיתי לספר חכמת-חיים שמינימום ראוי להכנס לתנ"ך.
אכזבה אינה המילה המתאימה - שיממון. אין בשמטעס הזה לא סיפור מעניין, לא חכמה ולא חיים.
איך יש אנשים שנתנו לספר הזה חמשה כוכבים זה נשגב מבינתי.

בראייה אופטימית אין לי אלא להודות על החסד שעשה איתנו המחבר שגמר את התועבה הספרותית הזאת בכ-150 עמוד.

סיפורו הקלאסי של האלכימאי מתחיל עוד מקדמת דנא. דמותו של האלכימאי - אותו אדם בעל יכולות שכליות ונפשיות ברמה שמעל לעולם החומר - שיודע להפוך נחושת לזהב - שמבין את החיבור של כל היצורים החיים לבריאה - שרואה את הנסתר וחוזה את העתיד - שיודע לראות אל ליבו של אדם - האלכימאי אשר מתעסק ברומו של עולם - היא דמות פלאית. קואלו בשפה גבוהה, מעניינת וקולחת מעביר לנו את המסרים של החיבור של האדם לבריאה בצורה כה משכנעת שהקורא כמעט קופץ אל העולם הגדול כדי לנסות לראות את זה בעצמו.
הסיפור הידוע של אדם המחפש את גורלו מקבל גונים רבים תחת ידיו של קואלו ובהחלט מעורר את הרגש לחפש אחר הפלאות בעולם שסביבנו. הספר קצר ומשאיר טעם טוב אחרי כל קטע קריאה. העלילה מגוללת את הסיפור המפורסם של חיפוש אחר אוצר במקום מרוחק שכדי להגיע אליו על הגיבור לעבור הרפתקאות רבות.
אני משוכנע כי אם קואלו היה כותב את סיפורו היום הוא היה מדבר על מקומות אחרים בספרו, אבל זה לא פוגם כלל בהרגשה שאתה מחזיק בידיך קלאסיקה אל-זמנית שאפילו משתבחת עם הזמן.
תודות לרינה וגדעון ברוך ולאנטוניו קוסטה שעמלו על התרגום שמעביר את הפורטוגזית בצורה חייה וכמעט נושמת גם לעברית.
תהנו...

מעניין קלאסיקה של גאון קונפורמיסט בו זמנית השלים עם הוריו וחי עם אשתו
ראיתי את הסרט בסינמטק
לכו לראות
שווה
והמעניין שרק 2 ביקורות...

פשוט ויפה. תובנות על העולם שאני לא בטוחה עד כמה הן פרקטיות בחיים האמתיים, אבל בהחלט מטלטלות כששוקעים בספר ובעולם האלכימיה והתרבות הערבית.
ועל הכתיבה אין אפילו מה לדבר

מה זה החרא הזה?!

על אומנות ההקשבה ללב.