ספר שטחי ומייגע, הרגשתי פספוס של כל נושא השואה.
הרגיש כמו סרט הוליוודי, יותר מדי צירופי מקרים, דמויות חסרות אופי, אין שום מסר בין השורות וסוף טוב.
פשוט אכזבה..

ספר קצר וקליל, כתוב בשפה פשוטה.
מסופר על נער שעוזב את החיים שהוא מכיר בתור רועה כבשים והולך אחר חלום שחלם.
במהלך דרכו פוגש אנשים שונים, משכיל מכל אחד מהם ורוכש כלים כדי להגיע ליעדו.
ספר על רוחניות, מימוש עצמי ומוטיבציה.

ספר עם הרבה דמויות, דבר המקשה על הקריאה והדמויות לאו דווקא תורמות לעלילה.
הרגיש קצת כמו סרט הוליוודי, הכל מסתדר ונפתר בפרק האחרון.

לא אמשיך בקריאה של שאר הספרים בסדרה.

הספר מתאר את סיפורם של חנה ומיכאל זוג צעיר החי בתקופת הצנע בישראל של שנות ה- 50, המסופר מנקודת מבטה של חנה.
בהמשך גיליתי כי זהו בין ספריו הראשונים של עמוס עוז ונכתב בהיותו בן 26.

הספר נכתב בעברית יפה, אך מדי פעם השפה הקשתה על הקריאה, במיוחד הקטעים על עולמה החולמני והמדכא של חנה.
אין יותר מדי עלילה, מסופר בחיי שגרה של זוג נשואי ועומלל.
חנה מנסה להבין למה מיכאל בחר בה, האם יד המקרה הביא אותם להיות יחד או כל בחורה אחרת שהיתה מועדת במדרגות היה מיכאל מתאהב בה.

למרות הקושי בקריאה היה מעניין לחוות את ירושליים בשנות ה- 50, את האנשים, המשפחות והשכנים, את מעמדה של האישה בתקופה זו.

למרות שאינני חובבת הג'אנר התאהבתי מעמודים הראשונים בסיפור שנגלה לפני.
ספר קליל וקריאה זורמת המספר את סיפור המצורעים ביוון דרך סיפורה של משפחתה של סופייה.
קסמו לי נורא תיאורי הנוף של יוון, המנהגים בחגים ובאירועים, יכולתי ממש להריח את הים, את האוכל, לחוש את שמחתם וכאבם של הגיבורים.

רציתי לקרוא ספר קליל לאחר שסיימתי את קפקא על החוף וזכרתי שלפני כעשור קראתי את הנעלמים ואהבתי את הספר.
נוסף על כך לספר הזה היה דירוג מעולה..

אין לי מושג איך הספר הזה קיבל דירוג של מעל 4 כוכבים!
הספר אכן קליל, הקריאה זורמת, אך לאורך כל הספר הרגשתי שאני פשוט קוראת את התקציר שבכריכה האחורית, רק ביותר הרחבה - מרוח על 419 עמודים, עם המון מידע מיותר..
מתח? אולי ב 50 העמודים האחרונים של הספר היו ניצוצות של מתח, שהוביל לסוף המיגע והידוע מראש.
האמת ששיעשע אותי שהסופר ניסה להשאיר סוף פתוח :)

אם לא הקורונה, לא היתי מגיעה לקרוא את הספר ובטוח שלא מסיימת אותו..

החלטתי לקרוא את הספר בעקבות ביקורות חיוביות עליו והרגשתי שזה מסוג הספרים שחובה לקרוא אותם.
זהו הספר הראשון של מורקמי שיצא לי לקרוא וזה ממש לא מה שציפיתי לו!
היו רגעים שסחפו אותי והיו רגעים מייגעים במיוחד בתחילת הספר שלא הבנתי כל כך לאן הסופר לוקח את הקורא, אך הקריאה זרמה ובאיזשהו שלב לא הצלחתי להניח את הספר מהיד.
הספר הזוי, שרוי בפנטזיה בין המציאות והדמיון, אך בו זמנית מעביר מסרים על החיים.
משלב בתוכו עולמות שונים ומנוגדים של חלום ומציאות, עולם החיים והמתים, עולמות מקבילים.. באיזשהו שלב פשוט הפסקתי לנסות לחפש את ההגיון ובשלב הזה התחלתי להנות.
הדיאלוגים בין הדמויות עשירים בנושאים שונים: מוזיקה, היסטוריה, שירה, פילוסופיה, לפעמים זה הרגיש קצת מיותר.
למרות שסיימתי את קריאתו לפני מספר ימים אני מרגישה שהוא ישאר איתי עוד לאורך זמן.

ספר קליל, לא היתי קוראת לזה מתח, אולי בשליש האחרון של הספר יש קצת מתח..
הספר עוסק בריגול תעשייתי בהייטק. הרגיש לי לא אמין במיוחד, הכל זורם מדי, קל מדי..
הסוף היה הפתיע אותי, אך מאכזב בו זמנית.

למרות שהספק נקרא בנשימה אחת, כבר בעמודים הראשונים הבנתי שהוא סתמי ולא מוביל לשום מקום.
אם לא ימי הקורונה לא היתי מסיימת אותו...
מיותר מבחינתי.