אני אהבתי את הספר יותר מהטרילוגיה הניו יורקית החמצמצה שהחמיצה בעבורי את המטרה...הספר מספר על מישהו בשם דיוויד זימר שאיבד את משפחתו בתאונה מצערת, הוא צופה בסרט של מישהו בשם הקטור מאן שעוזר לו לצחוק שוב אחרי הרבה הרבה זמן וכעת הוא הולך לחפש אותו, הקטור מאן כבר הגיע לגיל מופלג למדי. הדמויות מעניינות והעלילה מותחת וזורמת זה ספר מאוד מעניין ומומלץ לכל קוראיו של פול אוסטר וגם אני אוהב לקרוא אותו.

אירופה אירופה הוא ספר מאת ניצול השואה שלמה פרל והיחיד שבספריו ועלילת הספר מתרחשת בשנות השלושים ומלחמת העולם השנייה. זמן קצר אחרי שהיטלר עולה לשלטון מתחילות ההגבלות על היהודים ובשנת 1935 שלמה פרל מסולק מהלימודים לצמיתות עם החלתם של חוקי הגזע, השפלות היהודים רק הולכות ומחריפות ומשפחת פרל מעדיפה להימלט לפולין כמעט חסרת רכוש לחלוטין, שנים ספורות אחר כך בספטמבר 1939 וללא הכרזת מלחמה גרמניה הנאצית פלשה לפולין וחילקה את הארץ תוך חמישה שבועות עם ברית המועצות. ובתוך כל הכאוס הזה האימא אומרת לשלמה ויצחק אחיו שעליהם לחיות והאבא מברך ברכת כוהנים, ומכאן המשפחה מתפצלת.

זמן קצר לאחר מכן שלמה נאלץ להתחזות לגרמני כדי לשרוד את המלחמה ומצורף לנוער ההיטלראי והוא הופך להיות מתורגמן בשלב מאוחר יותר בזכות שליטתו בשפות הרוסית והגרמנית תחת השם החדש של יוזף פרייל ובתור יוזף פרייל, גרמני כביכול שלא עונה על הקריטריון הארי המזוקק של קומה גבוהה, שיער בלונדיני ועיניים כחולות הוא עדיין מתחבב על רבים שלא חשדו במוצאו היהודי. ככה עוברות עליו השנים ונשאלת השאלה האם היה זה הגורל שנתן לו הזדמנות לשרוד ולספר ואנשים אחרים לא? האם משהו לא מת בשלמה פרל המקורי באותה תקופה? הספר הזה ייחודי ומספר על יהודי שחזה באופן הפעולה של גלגלי המכונה הנאצית בעודו מצוי בשורותיהם של הנאצים עצמם, הספר הזה מגולל הרפתקה ייחודית ומותחת, שתשאיר את הקורא במתח רב, מתחילתו ועד סופו, לפי דעתי הספר אירופה אירופה הוא ספר מרגש ומומלץ מאוד.

אם חשבתם שכל העניין של הקוביות נשכח אז טעיתם לחלוטין. הקטע הבא לקוח מן הכתבה ?Who is the real Dice Man:

''שמו האמיתי הוא ג'ורג קוקקרופט, ולמרות שהוא כבר לא צעיר הוא חי. הוא כתב ספרים אחרים, אך אף אחד מהם לא הצליח כמו איש הקובייה, שכמעט 50 שנים אחרי יציאתו לאור הוא עדיין קלאסיקת פולחן. עשרות אתרים מוקדשים לזה, וכמו כן אגדות רבות מסתובבות סביב הספר. עשר פעמים זה כמעט הוסרט לקולנוע, אך באופן מסתורי הפרויקט מעולם לא התרחש. קהילות של חסידי הקובייות עדיין קיימות בכל העולם. באשר לסופר המיתולוגי, הוא חי כמתבודד בחווה נידחת במרכז העיר ניו יורק.''

בספר, לוק ריינהרט המשועמם והמיואש מנתח לעצמו את הפסיכיקה ומחליט לקפוץ מהמדרון של מה מוסרי ולא מוסרי למסיבה ענקית של מין, הוללות ואפילו הקמתה של כת ורדיפתו בידי השלטונות וראוי לציין שהסופר עצמו בריא ושלם והגיע לגיל מופלג וחי נכון לשנים אלו. לפעמים הספר גובל על גבולות הפדופיליה ממש בכמה קטעים והמטרה היא למתוח עוד ועוד את קו הגבול המוסרי שלוק חצה והעלים לגמרי לאורך השנים. לוק מטיל קוביות וככה מקבל החלטות והן משתלטות על חייו והופכות להיות לו אלוהים. הוא עוזב את משפחתו וחייו הקודמים ומתנסה בכל דבר בעצם והעניין הוא מתי מישהו באמת חשוב ישים לכך לב וסוף? האם לוק ישים בעצמו לכך סוף? ואנשים חשובים באמת מתחילים לשים לב לכל מערבולת הקוביות הזאת.
האם לוק יתאושש או שבעצם הנה והוא ביקש משאלת מוות וחי בה? פריט דומם כמו אליל או טוטם קובע לו את גורלו ומהלך חייו והוא מזכיר בעבורי הארווי דנט מחודש שמטיל קוביות במקום המטבע הנודע.
ספר מטלטל, מלא בזימה וקטעים גרפיים, לא מוסרי בעליל אודות אדם שברא לעצמו ערכים וחי איך שבא לו... ו 4 כוכבים על הרעיון שחי בין דפי הספר והוא שבירת כל הנורמות והסדר החברתי המקובל.

גוסטמן הוא ספר מאת רוג'ר הובס שפורסם לפני שנים לא רבות וכתב אותו בחור צעיר ומוכשר שלצערי לא עוד בין החיים אבל לדעתי הוא היה אדם כשרוני וידע מופגז על העולם התחתון. בהתחלה מספרים על שוד קזינו כושל שאותו הופקדו לבצע הקטור מורנו וג'רום ריבונס וניתן לראות אותם יושבים במכונית בקומת הכניסה של חניון האטלנטיק ריג'נסי הוטל קזינו, מיותר לציין שהם הסתממו והיו להם שלושים דקות לשרוף ואיך אפשר לא להסתמם כשהם נמצאים בין הפטיש לסדן וכל העניין של המצלמות ולדעת את כל הנקודות המתות והשימוש בנשק ועוד ועוד ועוד?...תיכשל והבוס יחסל אותך בלי להניד עפעף הכריש הזה.
הובס מדבר כאן על הכל ועל איך הם רק רוצים לסיים את המכה הזאת לקבל כסף ולפרוש כל אחד לעניינים שלו ומיותר לציין שלא הלך להם ממש טוב. ואז גוסטמן מופיע בתמונה והוא המספר של כל הסיפור והוא זורק כאן סיפור מלא באקשן שמבוסס על החוויות והניסיון שהוא רכש עם השנים בעולם הפשע והקרימינולוגיה ומדבר על איך בדיוק לשדוד קזינו, איך אקדחים ונשקים פועלים ומשתיקי קול, ומנפץ כל מיני מיתוסים ומתבל אותם בשפה המלאית שאותה הוא לא יודע לדבר. על פי התקציר יש לו 48 שעות לחיות ומי רודף אותו? השטן בכבודו ובעצמו ששמו הוא ''הזאב''. אני ממש נרגש זה ספר שהוא ממש אוצר וקפסולה כזאת של עצות וחפיסת אקשן בלתי נדלית וזה לא כמו ספרי המתח האחרים זה משהו אחר לגמרי אני ממליץ ממש לקרוא והדירוג שנתתי לספר הזה אומר הכל.

הרוזן ממונטה כריסטו הוא ספר מאת אלכסנדר דיומא האב, שיצא לאור בשנת 1844 הנחשב על ידי רבים לטוב שבספריו, עלילת הספר מתרחשת בעיקר בצרפת ובאיטליה בשנים 1814–1838 על רקע סוף תקופתו של נפוליאון בונפרטה.
הספר מגולל את סיפורו של אדמונד דנטס מלח צעיר ומבטיח תושב העיר מרסיי, אשר עם שובו למרסיי, עומד להינשא לאהובת נעוריו מרסדס ולהיתמנות לרב-החובל של ספינת סוחר נודעת, אך בעלייתו לפסגת ההצלחה מבלי ידיעתו אדמונד הביא על עצמו גם את שנאתם וקנאתם של אנשים שאותם הוא מכיר: פרננד הקטלוני אחד ממחזריה של של ארוסתו מרסדס, רואה חשבון בשם דנגלאר המתחרה על תפקידו של דנטס בספינה, וכמו כן שכנו קאדרוס שרוצה לחמוד את רכושו.
אדמונד דנטס צעיר מאוהב ומאושר מגורלו הטוב מסיבת האירוסין שלו מגיעה, אך דווקא אז האסון הבלתי נמנע פוקד אותו ודנטס מופלל על ידי אויביו באשמת קשירת קשר פוליטי להשבת נפוליאון בונפרטה לשלטון, הוא מוצא את עצמו נכלא במצודת איף מבלי לדעת למה, לדעתי מעצרו של דנטס דווקא ביום הכי חשוב בחייו, ביום בו הוא היה מאושר יותר מאי פעם מייצג גם את שבריריות אושרו של האדם. בתחילה נדמה לו שאין לו כל דרך להימלט, וככל שחולפים הימים מתעורר אצל אדנמונד דנטס הרצון לנקום, הרצון למצוא את האנשים שאחראים להרס חייו כפי שהכיר אותם.
וכאשר הוא יוצא לחופשי אין דבר בעולם שייעמוד בפני נקמתו.

הרוזן ממונטה כריסטו מתואר כהתגלמותו של האדם שהכל מפחדים ומעריצים אותו - הוא מכיר אנשים רבי השפעה וכוח, וכל מי שנמצא סביבו או זוכה בכבוד לפגוש בו אוהב אותו, מעריץ אותו, ומפחד ממנו, כי אף אחד לא יודע עליו כמעט דבר, מעין צבר הרוזן את הונו האגדי? את השכלתו הנרחבת? את גינוניו המרהיבים? כולם שואלים את עצמם את השאלה מיהו בעצם הרוזן ממונטה כריסטו? הרומן עוסק בנושאים שהיו רלווונטים לחיי היום יום של האדם מאז ומתמיד נושאים של גמול, גורל, צדק, אלכסנדר דיומא מעלה שאלה חשובה, עד כמה אפשר להרחיק לכת בנקמה? וכן האם הנקמה כשלעצמה היא מוסרית או לא, והאם המטרה של הנקמה מקדשת את האמצעים שעל פיהם היא תבוצע.
לעניות דעתי הספר מנסה גם להגיד לקורא, שאף פעם אי אפשר באמת לדעת מי מהאנשים שאתה מכיר הוא באמת חבר שלך, ומי מהם שונא אותך, ציטוט מכרך א עמוד 14: "אילו היית רב-החובל של "פרעה" האם היית מחזיק בדנגלר ברצון? "אם אהיה רב החובל או סגן רב החובל, אדון מורל ''השיב דנטס, תמיד אתחשב באנשים שבעלי הספינה שלי נותנים בהם אמון. "יפה דנטס אני רואה שאתה בחור הגון. לא אעצור אותך עוד, לך לדרכך.אני רואה שאתה קצר רוח"."להתראות, אדון מורל, ואלף תודות! הימאי הצעיר קפץ לתוך הסירה, ישב בחרטומה ופקד: "לחתור לקנבייר", בעל הספינה ליווה אותו בעיניו בחיוך על פניו. הוא ראה את דנטס קופץ על הרציף, אחר כך נעלם בתוך ההמון, דנגלר עמד מאחורי בעל הספינה כמצפה לפקודותיו, וכמוהו ליווה במבטו את הימאי הצעיר, אבל מה גדול היה ההבדל בין שני המבטים שליוו את אותו אדם!
הרומן הזה מגולל הרפתקה ייחודית ומותחת, שתשאיר את הקורא במתח רב, מתחילתו ועד סופו, לפי דעתי הרומן "הרוזן ממונטה כריסטו" הוא קלאסיקה אמיתית
מומלץ מאוד.

עלובי החיים הוא רומן משנת 1862 מאת הסופר הצרפתי ויקטור הוגו ועלילתו מתרחשת בצרפת במחצית הראשונה של המאה ה-19. הספר עוסק בטבע האדם בקשיי החיים ובשאלה על משמעות החיים, העלילה עוקבת אחרי דמותו של ז'אן ולז'אן ואחרי ההתפתחויות בצרפת של המאה ה19 ותוך ביקורת חברתית על תופעת העוני ויחסה של החברה הצרפתית לעניים ולמסכנים, ומבחינה זאת הרומן עלובי החיים משתייך לסוגת הרומן ההיסטורי בדומה ליצירה נוספת של ויקטור הוגו "הגיבן מנוטרדם''(שעלילתו מתרחשת בצרפת של המאה ה-15). הספר כתוב בסגנון רהוט ונהדר והשפה גבוהה ועשירה וכמו כן ויקטור הוגו פונה באופן ישיר לקורא פעמים רבות במהלך העלילה, אני זוכר שזה נתן לי תחושה של סיפוק והנאה כאילו והייתי שם בעצמי.
הדמויות הן פנטסטיות, יש להן החוזקות והחולשות שלהן, הן אנושיות וקל להתחבר ולהזדהות איתן! לכל דמות יש תפקיד משל עצמה בהמשך התקדמות העלילה, יש לכל דמות מטרה בפני עצמה, מעצורים משלה וסיפור חיים מפורט, ולדעתי זה נפלא שבניגוד להרבה ספרים אחרים העלילה לא סבה רק סביב גיבור אחד, אלא סביב מספר גיבורים, כולם עלובים כל אחד ואחת בדרכם שלהם, ובכך הם "עלובי החיים".

תיאורי הנוף והסביבה מדהימים בדייקנותם וכנאמר מקודם במהלך הקריאה של הספר, נתנו לי את התחושה המדהימה כאילו הייתי שם בפריס של המאה ה-19,
בעיני רבים "עלובי החיים" נחשבת ליצירה הגדולה ביותר של ויקטור הוגו, ועד לפני שנה פקפקתי בכך, אולם כאשר לפני חצי שנה נטלתי לידי את הספר הזה ופתחתי בעמוד הראשון פשוט לא יכולתי להפסיק לקרוא עד העמוד האחרון ממש, באמת רומן קלאסי ונהדר, רומן כזה מופיע רק אחת למאה שנה, אולי אפילו אחת למאתיים שנה.

סטונר - הוא רומן מאת הסופר האמריקני, ג'ון ויליאמס, שיצא לאור לראשונה בארצות הברית בשנת 1965. הספר עוקב אחר סיפור חייו של ויליאם סטונר, בן למשפחת איכרים קשת יום שהולך ללמוד באוניברסיטה ונעשה מרצה לספרות אנגלית, לא בגלל שברצונו להרוויח כסף או את מעמד הכבוד שבמקצוע, אלא בגלל אהבתו למקצוע הספרות האנגלית.

ציטוט מע"מ 24-25: "ולאחר מכן אני מניח שתוכל ללמד בזמן שתעשה את הדוקטורט שלך. אם מסלול כזה מעניין אותך בכלל, סטונר נרתע.
"איזה מסלול?" שאל ושמע מין פחד בקולו. סלון גחן קדימה עד שפניו היו קרובים, "אתה לא יודע מר סטונר? שאל סלון.עדיין לא הבנת את עצמך? אתה תהיה מורה."
איך אתה יודע? איך אתה יכול להיות בטוח? זאת אהבה, מר סטונר אמר סלון בעליצות. אתה מאוהב. פשוט מאוד".

לדעתי הציטוט הזה, מציג את ויליאם סטונר בתור מי שהוא באמת, בחור פשוט שהולך לאונברסיטה ללמוד את מקצוע הספרות האנגלית, בגלל שזו היא הדרך שבחר בה והדרך שבה התאהב, והדרך שבה יילך במסלול חייו. ובכך סטונר הוא למעשה גיבור לא במובן ההירואי, או הרומנטי, אלא במובן האוניברסלי של המילה, בגלל שהוא בחור רגיל, ובגלל שהוא בחר לחיות חיים רגילים. לדעתי העובדה הזאת היא אחת הסיבות לגדולתו של הרומן, כי הרומן מדבר אודות מציאות חיים שלאנשים רבים מאוד אין מנוס ממנה: עבודה, זוגיות, הצלחות, וכשלונות בחיים, ובכך מהווה מקור להזדהות המונית לקוראים רבים.

הרומן הזה כתוב בסגנון פשוט ועמוק, ובכנות מוחלטת, שלא מותירה לי ספק מלהכריז כי לפי דעתי הרומן הזה ראוי לתואר של "רומן מושלם", של 5 כוכבים.

מען לא ידוע הינו רומן מכתבים, שראה אור לראשונה בגרסתו המלאה ב-"Story Magazine" בארצות הברית בשנת 1938 וספרה הראשון והידוע ביותר של הסופרת "קתרין קרסמן טיילור",עלילת רומן המכתבים "מען לא ידוע" מתפרסת מ-12 בנובמבר 1932 עד 3 במרץ 1934, בין שני חברים טובים מאוד, מרטין שולץ, בן 40, גרמני, נשוי ואב לשלושה בנים, ומקס אייזנשטיין היהודי-אמריקאי, בן 40 גם הוא רווק,והינו ממוצא יהודי. שניהם שותפים וותיקים בעסק של מסחר ביצירות אמנות בסן פרנסיסקו, והם הבעלים של הגלריה שולץ-אייזנשטיין. ב-1932, מרטין חוזר לגור במינכן ואז מתחילה ההתכתבות עם חברו ושותפו.

ההתכתבות ביניהם שבתחילתה מבוססת על יחסי רעות ואהדה, מסמלת את שלטון הדמוקרטיה בגרמניה של שנת 1932, אולם ככל שחולף הזמן, מתחלופת המכתבים בין מקס למרטין, מתברר כי מתרחשים שינויים פוליטיים בגרמניה, ועמם גם מתרחשים שינויים ביחסיהם של מקס ומרטין. רומן המכתבים מען לא ידוע הוא למעשה גם ספר היסטורי שכן הוא מציין גם את אחד מן הפרקים האפלים ביותר בהיסטוריה של האנושות, מה שמצא חן בעיני במיוחד ברומן הקטן הזה הוא הרלוונטיות שבה הוא מתייחס לכוחה של אידאולוגיה מנוונת, להשחית את ידידותם ארוכת השנים של בני אדם עם בני אדם אחרים, בסה"כ לספר הקטן והחשוב הזה יש מה להציע לקורא, סיפור נהדר טראגי וייחודי שיהיה קשה לשכוח, האוצר המילולי עשיר, וכן גם את צער ההשתתפות בגורלם העגום של אנשים שהעולם בגד בהם, לעניות דעתי מען לא ידוע היה יצירת מופת בעברו, הינו יצירת מופת בהווה, וישאר יצירת מופת גם בעתיד.

הספר "אוליבר טוויסט", הינו רומן משנת 1838 מאת צ'ארלס דיקנס, אשר מגולל את סיפור חייו הקשה של אוליבר טוויסט שהוא הפרוטגוניסט וגיבור הרומן. מיום היוולדו בבית מחסה עלוב בעיירה באנגליה, וכלה בהרפתקאותיו בלונדון, ברומן זה כמו ברבים מספריו האחרים צ'ארלס דיקנס מעורר את תשומת-לב הציבור לבעיות החברתיות של תקופתו, כגון בתי המחסה לעניים, העסקת ילדים, עבריינות של ילדים וכן חייהם של ילדים אשר התייתמו מהוריהם בצל היתמות.

הרומן מצטיין בהצגת סרקאזם והומור שחור,כמו גם כשהוא עוסק בנושאים רציניים,כגון שחיתות המערכת המשפטית וכדומה, ומגלה את צביעותה של החברה של התקופה הוויקטוריאנית.
תיאורי הנוף והסביביה נאים, והעלילה ייחודית ומעניינת מאוד, עד כאן טוב ויפה, אולם ברומן הזה יש גם חסרונות ואני מניתי 2 מהם:

1) אנטישמיות: למרבה הצער הספר הזה לא חף מהזוהמה הזאת, אילו רק היה לי שקל על כל פעם שבה הוצג פייגין בתור "היהודי", אני הייתי מיליונר, וזאת רק ההתחלה, דמות נוספת של מלצר יהודי בשם ברני מוצגת בצורה נלעגת, ולא חסרות התייחסויות בעלות אופן דומה מצדו של ביל סייקס, ואפילו מצדו של אוליבר טוויסט הילד הקטן "והמלאכי"אשר לפי הרומן לא מסוגל לעשות רע לאיש (תחילתו של פרק 35).

2) הדמויות:
אומר בקצרה כי הדמויות בספר מוצגות כבעלות תכונת אופי אחת דומיננטית אשר מאפיינת את האחת מרעותה,כמו שציינתי מקודם אוליבר טוויסט מוצג כמלאך קטן, שאין בו אף תכונה פגומה אחת דבר שאיננו אפשרי, ביל סייקס מתואר כברברי מוחלט, ופייגין כרודף בצע חסר פשרות, בקיצור לספר יש מה להציע לקורא, במיוחד עלילה סוחפת ומרתקת. אבל יש לו גם חסרונות רבים אשר לפי דעתי יעיקו על הקורא לקרוא אותו מתחילתו ועד סופו, לפי דעתי ספר של 3 כוכבים מקסימום 3.5, היה יכול לקבל 5 כוכבים, אם לא היה רווי באנטישמיות, ודמויות כל כך רדודות.