אלכס פורטנוי מספר באופן מפורט ויסודי את סיפור חייו, כשהוא יושב על ספת הפסיכולוג, ושולח אותנו אל עברו כילד יהודי להורים יהודים באמריקה, במטרה להבין איך הפך מהילד המצטיין והמוצלח לחולה מין אבוד וחסר תקנה, מאונן כפייתי שמבזבז את חייו והפוטנציאל האדיר שלו, שלא מסוגל להתמסר לחיים הבנאליים שהוריו שואפים עבורו ובעיקר לעמוד בציפיות המאוד ברורות שלהם, בעיקר של אמא שלו שהיתה לו לדמות משמעותית וחשובה בחייו, לטוב ולרע, ואין ספק שהציפיות הגבוהות והיחס שלה השאירו חותם ועזרו לעצב את אלכס פורטוני הבוגר.
ילדותו של פורטנוי היא מסכת אוננות כפייתית שלא נגמרת, היא התחילה בגיל 13, ומאז כמעט ואין מקום בו פורטנוי לא השפריץ את הזרע שלו, בשירותים, בנסיעות באוטובוס, בקולנוע, ברחוב, על הקיר והמנורה בחדרו ואף לתוך העין שלו מה שגרם לו לחשוב שהוא עלול להתעוור.
הוא מספר לנו על אמו המסרסת ועל היחסים ביניהם, עבורו היא היתה לא פחות מוונדר וומן, מסוגלת להכל ויודעת הכל והיא ללא ספק היתה הדמות הדומיננטית בבית, היא העניקה לו אהבה שלא נגמרת, דאגה לו וכמובן, כשצריך (ואולי גם יותר מידי), היתה היד הנוקשה והמחנכת והיא בהחלט לא חסכה ממנו עונשים, צעקות ובעיקר רגשות אשם. היא היתה יהודיה אדוקה ודרמטית מאוד והיה לה חשוב שהוא יגדל ויהיה לגבר מצליח וטוב שיסב לה אושר וכבוד ובעיקר ולפני הכל שיהיה יהודי אדוק לא פחות ממנה, וכך גם אביו, שבעיקר סובל מעצירות, שהיה הרבה פחות דומיננטי אבל לא חסך ממנו את הרעיון האידיאלי שלו לחיים נכונים וטובים.
פורטנוי בחייו הבוגרים לא פחות מוצלח ועל הנייר יש להורים שלו את כל הסיבות להתגאות בו ולהתהלך בקהילה היהודית עם גב זקוף וראש מורם. הוא אדם חכם שסיים תואר שני במשפטים וכבר בגיל צעיר החליט לדאוג לחלשים בחברה, יש לו שם ותפקיד בכיר בחברה בה עובד והוא בהחלט תורם לעולם ומנסה להפוך אותו לקצת יותר טוב ובכל זאת, בעיניי הוריו, זה לא מספיק.
פורטנוי מספר לנו על היחסים שלו עם נשים במהלך חייו ובמרכז העלילה על אחת ספציפית – “הקופה", שיקסע, עם בעיות נפשיות ועבר לא קל ממשפחת כורי פחם בורים מהדרום שלכתוב בקושי יודעים, הוא לא מצליח להבין איך שני אנשים כל כך שונים נמצאים במערכת יחסים ולמה הוא לא מוצא עבורו מישהי אחרת שיותר מתאימה לו. הוא יודע שגם ה"נורמליות" לא הסתדרו איתו, הוא לא באמת מחפש קשר והוא הסיבה שמערכות היחסים שלו לא עובדות, הדחף הכפייתי שלו למין ואוננות ונשים, כל אישה באשר היא, חזק ממנו.
בסוף הספר פורטנוי טס לבקר בישראל וכמה אירוני ששם בפעם הראשונה יחווה אימפוטנציה בחברתה של חיילת ג'ינג'ית יפה, יהודיה בארץ הקודש.
מה מעיק על פורטנוי? העולם היהודי? העובדה שהוא מאונן כפייתי שלא מצליח להתמסר לאף אחת? או אולי בכלל אמא ואבא. הוא מאשים את ההורים שלו על הפחדים והתסביכים ורגשות האשם שהמטירו עליו והחדירו לו כבר מגיל צעיר ואותם הוא סוחב גם בחייו כאדם בוגר.
מונולוג ארוך (דורש סבלנות, אין עלילה עקבית אלא רצף של סיפורים וחוויות עבר), רווי פרטים, מין ואוננות מתובלת באשמה יהודית ופרוידאנית, סיפור על חיפוש אחר הזהות של אינדיבידואל יהודי באמריקה, על טלטוליו הגופניים הנפשיים והפסיכולוגיים במשפחתו ובקהילה שלו כקבוצת מיעוט בחברה האמריקאית. ישנה גם ביקורת על החברה היהודית והחיים היהודים באמריקה, אנטישמיות, תחושת עליונות על גויים ובאותו הזמן גם קנאה כלפיהם.
ספר משעשע מאוד ומצחיק, אני די בטוח שכל בן לאמא יהודיה יצליח להזדהות עם אלכס פורטנוי.
