סיפור על שתי משפחות שמתפרקות כי האבא של משפחה אחת והאמא של משפחה אחרת החליטו להפוך את הרומן למשהו קבוע.
אבל הרומן עצמו או איך הם פירקו את המשפחות הוא בכלל לא הנושא פה.
הספר למעשה כמעט ומתחיל מהנקודה הזאת וזהו נתון פתיחה ידוע לכל אורכו.
הסיפור האמיתי הוא מהלך החיים במשך 60 שנה שעוברות על עשרת הדמויות של שתי המשפחות הללו: 2 זוגות הורים + 6 ילדים בסך הכל.
בחיים האלה יש הכל: אהבות, ריבים, מוות, פרידות , אושר וצער כמו אצל כולם אבל אופן סיפור הדברים הוא המיוחד פה.

מה שעושה את הספר הזה למיוחד ואיכותי לטעמי הוא גם נקודת החולשה שלו: הקפיצה בזמנים. כל פרק עוסק בתקופת זמן אחרת ובדמות אחרת מתוך המשפחה המהונדסת הזאת. על פני 60 שנה אנחנו מקבלים כל פעם זוית ראיה של דמות אחרת יחד עם תיאור תקופה רגעי.
הפרקים לא רצים בסדר כרונולוגי ואין ממש תאריך בתחילת כל פרק ולכן זה מאוד מיוחד לקריאה וגם מאוד מבלבל לפעמים.
זה הקסם של הספר.
בסיום הספר יש לנו תמונה מלאה על חייהם של כמעט כל המעורבים גם אם היא לא הובאה לנו בסדר ההתרחשות האמיתי.
אני יכולה להבין למה הספר קיבל גם הרבה 3 כוכבים. יש בו משהו שמעט מתיש ומסורבל אבל הכוכב הרביעי שלי מגיע לו בגלל היחודיות הזאת של אופן הצגת הסיפור.
רוב הספרים לא בנויים כך וזה היה עבורי משהו מרענן

שתי משפחות מתפרקות בעקבות רומן בין אבא של משפחה אחת לאמא של משפחה שניה, וחייהם של שישה ילדים מקבלים תפנית.
בשלב מסויים פראני מספרת את סיפור חייה לסופר שהיא מעריצה והוא כותב אותו ברומן שזוכה להצלחה מסחררת, ובמקביל מעיב מאוד על חייה הפרטיים וקשריה עם בני משפחתה.
הספר מנסה לשרטט תמונה ריאליסטית של הקשיים והאתגרים בחיים, בזוגיות, בקריירה ובהורות, וכתוב באופן ביקורתי וחומל כאחד, אבל היה לי קשה עם הקפיצות בזמנים, לכל אורך הספר. למרות שרוב הזמן פראני מובילה את העלילה, יש קטעים שדמויות אחרות מובילות, וזה גם מבלבל.
לא גרוע אבל לא עפתי.

#
הייתי אומרת כמה דברים על השם הבנאלי וההיתלות באילנות גבוהים, אבל כשבדקתי ראיתי שזה לא השם שנתנה לו הסופרת. השם שנתנה לו הסופרת הוא commonwealth שאותו קשה, אולי, לתרגם לשם קליט המוכֵר ספר. אז את (חוסר) היצירתיות שבשם יש לזקוף, אולי, לזכות המתרגמת (עידית שורר) או העורך (ארז רווה). "כל המשפחות המאושרות" מוזכר רבות בספר, אולי זה היה במקור commonwealth.

ובכן מדובר במשפחות שפורקו והותכו מחדש בתצורה חדשה. למרות מה שכתוב על הכריכה האחורית, לא נשיקה – תמימה או לא תמימה – היא שמניעה פה את העלילה. מדובר באנשים שמצאו איזה חלום להיאחז בו, שיחליף את המציאות המשמימה של חייהם היומיומיים. והמציאות הזו נקראת משפחה. רעש, בלגן, אין מקום פרטי, ילדים קטנים שדורשים תשומת-לב שאין לך מאיפה לתת. עוד תינוק מתעתד להופיע, עוד רעש. ופתאום – חלום על שקט וסדר ומקום פרטי. אישה יפהפייה, ילדים אחרים, לא מוכרים... מימוש של רומנטיקה שמבטיחים בסרטים. וכך מתפרקות שתי המשפחות ושישה ילדים מחפשים להם מקום. בניגוד למה שאנחנו חושבים לרוב, לא הילדים בסיפור הזה הם חסרי-אונים אלא המבוגרים. והחלום על פיסת הרומנטיקה הפרטית, השקט והסדר? הוא מתפוגג כמו רוב החלומות שאנחנו חולמים, ומנסים להפוך אותם למציאות, בדיוק כמו המציאות שממנה ברחנו לחלום הזה.

וזה מה שחשבתי עליו:
- פאצ'ט כותבת היטב ומסתמכת על סיפורים מעניינים, חריגים, רכילותיים שירתקו את הקורא.
- המעבר בין הווה לעבר אינו חלק והקוראת מוצאת את עצמה מתקשה להתמצא.
- עד סוף הספר לא הצלחתי לזהות את הדמויות מייד כשהופיעו, מה שקורה בספר שאתה מזדהה עם הדמויות. אולי זו רק הבעייה שלי.
- מקריאת ספריה הקודמים של פאצ'ט "בל קנטו" ו"נהר הפלאות" ציפיתי לטוויסט שהוא סימן היכר שלה, הטוויסט הגיע וחלף בלי להשאיר חותם.

לא התפעמתי ולא התפעלתי כמו חלק מאלה שכתבו עליו ביקורות פה. חציו הראשון היה די משעמם בעיני – למרות הסיפורים הפיקנטיים, כביכול. דירגתי אותו אז ב-3 כוכבים. חציו השני השתפר קצת והיה בעיני מעניין קצת יותר, והגיע ל-3.5 כוכבים, שעוגלו כלפי מעלה בזכות מגמת ההשתפרות.



1/2

מה היה קורה אם...

ארבע מילים שצופנות בתוכן הפתעות ומסתורין. אני אוהבת לשבת ולגלגל בראשי כל מיני מה היה אם. בפעם הראשונה כשנסעתי ליוון הלכנו למסור ד"ש לדוד מימי מאחיו. היה לו עסק גדול באתונה לצרכי צילום, ויד ימינו בחנות היה דניאל. בחור ממוצא יווני שעזב את משפחתו באוסטרליה וחזר לשורשיו באתונה. ידעתי לזהות את הזיק בעיניו של דניאל. הבנתי מה אני רואה. אבל דניאל היה הגון דיו לדעת מראש שהפרש הגילאים והמרחק הגיאוגרפי אולי יום אחד יהיו נגדנו. רק אחרי כמה חודשים סיפרו לי שהוא כמעט ביקש ממני להישאר, אבל בסוף ויתר. אם הוא היה מבקש והייתי נעתרת, הייתי היום חיה ביוון שאני כל כך אוהבת? ופעם בשנה היינו נוסעים לבקר את משפחתו של דניאל באוסטרליה והייתי מעלה תמונות לפייסבוק מהשריפות הנוראיות המשתוללות שם? מי יודע? מה היה אם זו שאלת השאלות שלעולם יישארו פתוחות. איזה כיף היה אם היה עוד יקום מקביל שהיינו יכולים לצעוד בו קצת בשביל לדעת.

"אי אפשר למפות את כל הדרכים שבהן היה העתיד מתפרש בלי עוגני העבר". (עמ' 290)

אלברט קאזינס בסך הכל רצה קצת שקט באותו יום ראשון גורלי. הוא היה עו"ד שעבד בפרקליטות המחוז בלוס אנג'לס כששמע בשיחת מסדרון שביום ראשון תיערך מסיבת הטבלה לבתו של אחד השוטרים, פיקס קיטינג. אלברט ופיקס הכירו אחד את השני מתוקף עבודתם אבל לא מעבר לכך ובטח לא החזיקו בקשרים חבריים. כל אלו לא שינו לו לאלברט קאזינס. שלושה פעוטות בבית הדורשים את תשומת ליבו, ואישה הנושאת בבטנה את הילד הרביעי היו סיבות מספיק טובות לדעתו לקחת פסק זמן קצר ולהגיד לטרייסי אשתו שהוא חייב לקפוץ למסיבת ההטבלה הזו, כי זה אירוע הקשור לעבודה.

וכך, כשבקבוק ג'יין בידו הגיע אלברט למסיבה. בעודו נרתם לעזור במטבח לפיקס לסחוט תפוזים למיץ אשר יוגש עם המשקאות ביקש ממנו האחרון לאתר את בתו התינוקת זו שלכבודה המסיבה, כי אם פיקס ייצא לחפש אותה יעצרו אותו האורחים ויעכבו אותו. כשהוא מוצא את התינוקת- פראנסס, שתיקרא בפי כל פראני, אלברט חושב שהיא התינוקת הכי יפה שראה אי פעם. כשהוא מרים אותה ונושא אותה בזרועותיו- במעשה זה הוא שינה את תסריט חייו ויחד אתו את תסריט חייהם של עוד תשעה אנשים. משפחותיהם של אלברט ופיקס על נשותיהם וילדיהם יסטו ממסלול חייהם המוכר ויצאו לחיים אחרים. שתי משפחות שיתפרקו ויתחילו מחדש.

אן פאצ'ט כתבה ספר מקסים על משפחתיות, אהבה, נאמנות ומוסריות, משפחות מורכבות , יחסי הורים ילדים ובכלל יחסים בין משפחתיים בסיפור סוער ומרגש וכל זאת מבלי להכניס קורטוב של קיטשיות לסיפור. דמויות נהדרות, בעלות אופי. כאלו שתמשיכו לחשוב עליהן הרבה אחרי שתעבירו את הדף האחרון בספר.

הספר יצא בסדרת עין טובה. אני אוהבת את הסדרה הזו. גם השם שניתן לסדרה מקפל בתוכו הבטחה שמתקיימת. עין טובה- עין שרואה את מלוא התמונה. שמספרת את הסיפור המלא, מבלי להרגיש צורך לטשטש, ומבלי להעביר את המילים בפילטר כלשהו שירכך. גם הספר הקודם מהסדרה שקראתי ומאוד אהבתי (כל מה שקרה שם באמת) סיפר סיפור חזק וסוער, ובשני הספרים הדמויות היו חזקות מאוד ונוכחות והן אלו שהרימו את הסיפור. מי שאחראי לסדרה המשובחת הזו בעם עובד עושה עבודה נהדרת.

ספר הכתוב ברגישות ומרגש, כזה שיערסל לכם את הלב.

כשהילדים שלי והילדים שלך, יסיימו לריב עם הילדים שלנו, סביר שנוכל (אם ישאר זמן פנוי כמובן), לשבת ולכתוב ספר שכזה.

כי 'כל המשפחות המאושרות', מאפשר הצצה צינית ומדוייקת אל עולמם של נציגיי זוגיות סבב ב'. מן מסע שמתחיל מלא תשוקה, עמוס תקוות לשינוי וניצוצות קטנים של אושר ומסתיים, אחרת ככל הנראה.
בין לבין נחווה יחד ילדים, מלחמות קטנות ושנאה גדולה-יוקדת. הכל כמיטב מסורת אמריקאית להחריד.

"בעל מיותר, אישה מיותרת. צעיר הילדים הוא בלתי נסבל. אולי זאת הבעיה האמיתית. הוא מסמל את המכשולים הבלתי עבירים, הנאהבים, על חיי הנישואים שלהם, והבתים והעבודה, מנצלים כל תחבולה כדי למצוא רגע אחד יחד הרחק מהכול, אבל למעשה הם מנסים להתרחק מהילדים ובעיקר מהבן הצעיר."

"האם לא זה מה שכולם רוצים, להשתחרר לרגע מהעול?"

מה היה לנו?
הוא כתוב כמו תסריט, כשסיפורים שהתחילו כ'פלש-בק', מחליקים יפה אל המשך הסיפור המתבקש ואנשים אוהבים/טועים/מכים על חטא וחוזר חלילה, מגלגלים קדימה את העלילה.

"לפעמים כל הפעולות הנכונות חסרות תועלת בדיוק כמו לא לעשות דבר".

לא מדובר בספר דגול, אבל הוא בהחלט משאיר טעם משפחתי נעים עד ממותק מדי (כולל ניחוח קליל של מיץ תפוזים כיאה לכריכה) בסיפור שמשולבת בו מרירות הכרחית של היסטוריה משפחתית.

"הדברים שאנחנו צריכים אף פעם לא נמצאים איתנו כשאנחנו צריכים אותם."
" 'אי אפשר להגן על אף אחד... אנחנו רק מספרים לעצמנו שאנחנו יכולים להגן על אנשים מסכנה.' "

עוד ספר בסגנון סרט שישי משפחתי, שהעביר לי זמן נעים ולא יחרט לעומק הזכרון.
מסוג הספרים שכשסיימתי לכתוב עליו, גיליתי שאין עומק מהותי לעסוק בו.
ואולי בכלל שטוח, זה הנוצץ החדש.
לסקירות נוספות https://misskipod.blogspot.com/

ברט קאזינס אמנם מחזיק במשרה נחשקת בפרקליטות המחוז, בעל ייחוס, מתגורר בפרברי אל.איי עם אישה וילדים אוהבים, אבל הבחור מסכן ואומלל. הוא מסכן ואומלל כי שלושת הסמרקצ'ים הקטנים לא נותנים לו מנוחה ורעייתו ההריונית מעזה ברוב חוצפתה לבקש ממנו להגיש עזרה. הלו! הוא זה שמביא את הבשר הביתה! איך זה בתור עזרה? הנשים האלה, אני אומרת לכם.
לכן ברט המתוסכל שלנו מחליט לבלות כמה שפחות זמן באזור המלחמה הידוע בכינוי "בית". בהתחלה הוא מספר לאשתו שהוא נשאר בעבודה כשבפועל הוא מסתובב בחוף ומתחיל עם בייבס מה-זה שוות, אבל כשהיא מתחילה לחשוד הוא חייב לנהוג בתושייה ולמצוא פתרון חלופי, אז הוא באמת נשאר בעבודה... כי הוא ליטרלי קנט איבן עם המשפחה שלו. בראבו.
נודע לו מקולגה שאיזה שוטר אחד עושה מסיבת הטבלה לתינוקת שלו. עכשיו עזבו את העובדה שברט בקושי מצליח לקשר את הפנים של השוטר ההוא לשם פיקס קיטינג. עזבו את זה שברט בכלל לא הוזמן למסיבה. הרעיון להופיע לא קרוא על סף ביתו של זר נשמע הרבה יותר מושך מיום שלם בחיק המשפחה (האימה! האימה!)
ברט עושה את מה שהוא מצטיין בו ושוב משקר לאשתו: "מה קרה לך? פיקסוש ואני לגמרי בסטיז. היינו ביחד בגן צילה, את לא זוכרת?"
הוא מגיע למסיבה ושם פוגש בבוורלי, האישה הכי יפה שראה מימיו. לידה סקרלט ג'והנסון נראית כמו קווזימודו, שלא לדבר על אשתו הכונפה. אולי קצת מביך שבוורלי ופיקס נשואים פלוס שתיים, אבל ברט הוא לא איש של מבוכה. הוא איש של שבירת קודים חברתיים - במהלך המסיבה הוא מנשק את בוורלי. הנשיקה האסורה תשנה את חייהם וחיי משפחותיהם לנצח. אוווו, ספייסי!

עד כאן החלק הסרקסטי בסקירה.
נהניתי מהספר וחשתי אהדה לרוב הדמויות (לא אתה, ברט). העלילה לא לינארית - יש קפיצות לנקודות זמן ומבט שונות, מה שהפתיע אותי בהתחלה והתחבב עליי די מהר. קווי העלילה מרתקים ברובם, אבל גם ההתפתחויות הבנאליות יותר נכתבו בצורה אינטליגנטית שגרמה לי לרצות לדעת עוד על הנפשות הפועלות ולתהות מה יעלה בגורלן. באופן אישי תמיד העדפתי ספרים כמו "כל המשפחות המאושרות", שמרכז הכובד שלהם הוא לאו דווקא העלילה, אלא הדמויות שמאכלסות אותם ועולמן הפנימי.

נשיקה קטנה אחת, זה כל מה שהיה צריך להפריד בין משפחות, לערבב ולערבל אותן לעד.

האחת, ברט וטריסה 3 ילדים ועוד אחד בדרך....
השניה פיקס ובוורלי, 2 בנות.

אותה נשיקה תמימה הפכה לכולם את החיים הילדים בעל כורחם הפכו לאחים חורגים, נדדו בין מדינות בכל קיץ וחופשה, מצאו עצמם כדבוקה אחת כנגד הוריהם אשר פרקו את המשפחות, ברט התחתן עם בוורלי, פירס נדד לאשה אחרת וטריסה מצאה לה בן זוג אחר.
כל חופשה וקיץ נדדו הילדים מבית לבית עד אותו היום בו קרתה הטרגדיה הנוראה שליוותה אותם לאורך השנים שעברו.


הסיפור המורכב הרגיש והעדין המאחד בתוכו נשמות אבודות, הצלחות, כשלונות לאורך כמעט יובל שנים, הזקנה, הבדידות המחלות שקפצו לבקר ומעל הכל האחווה והדאגה בין האחים, האחים החורגים, ההורים וההורים החורגים, חבילת נפץ כזו, אשר בה הילדים הלכו לאיבוד איפשהו אבל מצאו את הדרך בעיקר אל הלב אחד של השני, הזכרונות המשותפים הטרגדיה שחוו יחד הפירוד והחיבור מידי קיץ נתן את הטון במשפחה.

ספר נפלא ורגיש מאין כמותו על מציאות בה חיות מליוני משפחות בעולם בה יש הכל בכל מכל.
בחוכמה היא להשכיל ולחיות בה בשלום ובשלווה.

ספר עם המון תובנות וראיה שנונה על החיים עם וביחד.
מומלץ ביותר.

אהבתי. קורותיהם של 2 משפחות שהתערבבו בעקבות גירושים. 4 הילדים של ברט וטריסה קאזינס גדלים יחד עם 2 הבנות של פיקס ובוורלי קיטינג בכל פעם אצל זוג הורים אחר. העלילה משתרעת החל מהיום הגורלי - מסיבת ההטבלה של התינוקת פרנסס קיטינג (לימים פראני) בה ברט קאזינס מנשק את בוורלי קיטינג אמה של פראני ומשם העלילה קופצת 30 שנים קדימה ומספרת את סיפורם של הילדים שגדלו בצל אסון כבד שנפל עליהם ואת מערכת היחסים בינם לבין עצמם ובינם לבין הוריהם, בני זוגם ואחרים, עד לימיהם האחרונים והכמעט אחרונים של ההורים שבתחילת הספר הם צעירים ויפים ובאחריתו זקנים וחולים. מסופר מאוד טוב ומעניין ועם הרבה תובנות לחיים. מומלץ.

מכירים את הסיפור על זה שנשאל "מה שלומך?" והתחיל לענות בפירוט מה שלומו? ובכן ספר זה לא רחוק מהגדרה זאת.
באמריקה השבעה קורה מה שקורה במשפחות מבוססות רבות, בחגיגת ההטבלה לבת, פוגש איש את האם ומתלהב ממנה, המצב אינו חד צדדי וכמו בסופר , משתיים יוצאים עם שלוש משפחות.
נותרה רק בעיה עם הילדים. שלא כמו בבדיחה כי " הילדים שלך רבו עם הילדים שלי ולבסוף הרביצו לילדים שלנו", כאן הילדים משני הצדדים , רבו עם ההורים הסמי תותבים.
את ההמשך ניתן לקרוא בספר, טרגדיות בגרוש ודרמות בשניים.
האסון מתגבר לקראת סיום הספר (100 עמודים אחרונים), כי הכותבת מתעקשת לפרט מה קרה לכל אחד בדיוק, כולל איזה כאבים קיבלה האם התותבת וממה סבל האב הנטוש. אכן דרמה שלא נקראה מעולם קודם לכן.
מה נגיד ומה נאמר, טולסטוי לא היה כותב כך.