“סיפור על שתי משפחות שמתפרקות כי האבא של משפחה אחת והאמא של משפחה אחרת החליטו להפוך את הרומן למשהו קבוע.
אבל הרומן עצמו או איך הם פירקו את המשפחות הוא בכלל לא הנושא פה.
הספר למעשה כמעט ומתחיל מהנקודה הזאת וזהו נתון פתיחה ידוע לכל אורכו.
הסיפור האמיתי הוא מהלך החיים במשך 60 שנה שעוברות על עשרת הדמויות של שתי המשפחות הללו: 2 זוגות הורים + 6 ילדים בסך הכל.
בחיים האלה יש הכל: אהבות, ריבים, מוות, פרידות , אושר וצער כמו אצל כולם אבל אופן סיפור הדברים הוא המיוחד פה.

מה שעושה את הספר הזה למיוחד ואיכותי לטעמי הוא גם נקודת החולשה שלו: הקפיצה בזמנים. כל פרק עוסק בתקופת זמן אחרת ובדמות אחרת מתוך המשפחה המהונדסת הזאת. על פני 60 שנה אנחנו מקבלים כל פעם זוית ראיה של דמות אחרת יחד עם תיאור תקופה רגעי.
הפרקים לא רצים בסדר כרונולוגי ואין ממש תאריך בתחילת כל פרק ולכן זה מאוד מיוחד לקריאה וגם מאוד מבלבל לפעמים.
זה הקסם של הספר.
בסיום הספר יש לנו תמונה מלאה על חייהם של כמעט כל המעורבים גם אם היא לא הובאה לנו בסדר ההתרחשות האמיתי.
אני יכולה להבין למה הספר קיבל גם הרבה 3 כוכבים. יש בו משהו שמעט מתיש ומסורבל אבל הכוכב הרביעי שלי מגיע לו בגלל היחודיות הזאת של אופן הצגת הסיפור.
רוב הספרים לא בנויים כך וזה היה עבורי משהו מרענן”

“שתי משפחות מתפרקות בעקבות רומן בין אבא של משפחה אחת לאמא של משפחה שניה, וחייהם של שישה ילדים מקבלים תפנית.
בשלב מסויים פראני מספרת את סיפור חייה לסופר שהיא מעריצה והוא כותב אותו ברומן שזוכה להצלחה מסחררת, ובמקביל מעיב מאוד על חייה הפרטיים וקשריה עם בני משפחתה.
הספר מנסה לשרטט תמונה ריאליסטית של הקשיים והאתגרים בחיים, בזוגיות, בקריירה ובהורות, וכתוב באופן ביקורתי וחומל כאחד, אבל היה לי קשה עם הקפיצות בזמנים, לכל אורך הספר. למרות שרוב הזמן פראני מובילה את העלילה, יש קטעים שדמויות אחרות מובילות, וזה גם מבלבל.
לא גרוע אבל לא עפתי.”

“#
הייתי אומרת כמה דברים על השם הבנאלי וההיתלות באילנות גבוהים, אבל כשבדקתי ראיתי שזה לא השם שנתנה לו הסופרת. השם שנתנה לו הסופרת הוא commonwealth שאותו קשה, אולי, לתרגם לשם קליט המוכֵר ספר. אז את (חוסר) היצירתיות שבשם יש לזקוף, אולי, לזכות המתרגמת (עידית שורר) או העורך (ארז רווה). "כל המשפחות המאושרות" מוזכר רבות בספר, אולי זה היה במקור commonwealth.

ובכן מדובר במשפחות שפורקו והותכו מחדש בתצורה חדשה. למרות מה שכתוב על הכריכה האחורית, לא נשיקה – תמימה או לא תמימה – היא שמניעה פה את העלילה. מדובר באנשים שמצאו איזה חלום להיאחז בו, שיחליף את המציאות המשמימה של חייהם היומיומיים. והמציאות הזו נקראת משפחה. רעש, בלגן, אין מקום פרטי, ילדים קטנים שדורשים תשומת-לב שאין לך מאיפה לתת. עוד תינוק מתעתד להופיע, עוד רעש. ופתאום – חלום על שקט וסדר ומקום פרטי. אישה יפהפייה, ילדים אחרים, לא מוכרים... מימוש של רומנטיקה שמבטיחים בסרטים. וכך מתפרקות שתי המשפחות ושישה ילדים מחפשים להם מקום. בניגוד למה שאנחנו חושבים לרוב, לא הילדים בסיפור הזה הם חסרי-אונים אלא המבוגרים. והחלום על פיסת הרומנטיקה הפרטית, השקט והסדר? הוא מתפוגג כמו רוב החלומות שאנחנו חולמים, ומנסים להפוך אותם למציאות, בדיוק כמו המציאות שממנה ברחנו לחלום הזה.

וזה מה שחשבתי עליו:
- פאצ'ט כותבת היטב ומסתמכת על סיפורים מעניינים, חריגים, רכילותיים שירתקו את הקורא.
- המעבר בין הווה לעבר אינו חלק והקוראת מוצאת את עצמה מתקשה להתמצא.
- עד סוף הספר לא הצלחתי לזהות את הדמויות מייד כשהופיעו, מה שקורה בספר שאתה מזדהה עם הדמויות. אולי זו רק הבעייה שלי.
- מקריאת ספריה הקודמים של פאצ'ט "בל קנטו" ו"נהר הפלאות" ציפיתי לטוויסט שהוא סימן היכר שלה, הטוויסט הגיע וחלף בלי להשאיר חותם.

לא התפעמתי ולא התפעלתי כמו חלק מאלה שכתבו עליו ביקורות פה. חציו הראשון היה די משעמם בעיני – למרות הסיפורים הפיקנטיים, כביכול. דירגתי אותו אז ב-3 כוכבים. חציו השני השתפר קצת והיה בעיני מעניין קצת יותר, והגיע ל-3.5 כוכבים, שעוגלו כלפי מעלה בזכות מגמת ההשתפרות.



1/2”

“מה היה קורה אם...

ארבע מילים שצופנות בתוכן הפתעות ומסתורין. אני אוהבת לשבת ולגלגל בראשי כל מיני מה היה אם. בפעם הראשונה כשנסעתי ליוון הלכנו למסור ד"ש לדוד מימי מאחיו. היה לו עסק גדול באתונה לצרכי צילום, ויד ימינו בחנות היה דניאל. בחור ממוצא יווני שעזב את משפחתו באוסטרליה וחזר לשורשיו באתונה. ידעתי לזהות את הזיק בעיניו של דניאל. הבנתי מה אני רואה. אבל דניאל היה הגון דיו לדעת מראש שהפרש הגילאים והמרחק הגיאוגרפי אולי יום אחד יהיו נגדנו. רק אחרי כמה חודשים סיפרו לי שהוא כמעט ביקש ממני להישאר, אבל בסוף ויתר. אם הוא היה מבקש והייתי נעתרת, הייתי היום חיה ביוון שאני כל כך אוהבת? ופעם בשנה היינו נוסעים לבקר את משפחתו של דניאל באוסטרליה והייתי מעלה תמונות לפייסבוק מהשריפות הנוראיות המשתוללות שם? מי יודע? מה היה אם זו שאלת השאלות שלעולם יישארו פתוחות. איזה כיף היה אם היה עוד יקום מקביל שהיינו יכולים לצעוד בו קצת בשביל לדעת.

"אי אפשר למפות את כל הדרכים שבהן היה העתיד מתפרש בלי עוגני העבר". (עמ' 290)

אלברט קאזינס בסך הכל רצה קצת שקט באותו יום ראשון גורלי. הוא היה עו"ד שעבד בפרקליטות המחוז בלוס אנג'לס כששמע בשיחת מסדרון שביום ראשון תיערך מסיבת הטבלה לבתו של אחד השוטרים, פיקס קיטינג. אלברט ופיקס הכירו אחד את השני מתוקף עבודתם אבל לא מעבר לכך ובטח לא החזיקו בקשרים חבריים. כל אלו לא שינו לו לאלברט קאזינס. שלושה פעוטות בבית הדורשים את תשומת ליבו, ואישה הנושאת בבטנה את הילד הרביעי היו סיבות מספיק טובות לדעתו לקחת פסק זמן קצר ולהגיד לטרייסי אשתו שהוא חייב לקפוץ למסיבת ההטבלה הזו, כי זה אירוע הקשור לעבודה.

וכך, כשבקבוק ג'יין בידו הגיע אלברט למסיבה. בעודו נרתם לעזור במטבח לפיקס לסחוט תפוזים למיץ אשר יוגש עם המשקאות ביקש ממנו האחרון לאתר את בתו התינוקת זו שלכבודה המסיבה, כי אם פיקס ייצא לחפש אותה יעצרו אותו האורחים ויעכבו אותו. כשהוא מוצא את התינוקת- פראנסס, שתיקרא בפי כל פראני, אלברט חושב שהיא התינוקת הכי יפה שראה אי פעם. כשהוא מרים אותה ונושא אותה בזרועותיו- במעשה זה הוא שינה את תסריט חייו ויחד אתו את תסריט חייהם של עוד תשעה אנשים. משפחותיהם של אלברט ופיקס על נשותיהם וילדיהם יסטו ממסלול חייהם המוכר ויצאו לחיים אחרים. שתי משפחות שיתפרקו ויתחילו מחדש.

אן פאצ'ט כתבה ספר מקסים על משפחתיות, אהבה, נאמנות ומוסריות, משפחות מורכבות , יחסי הורים ילדים ובכלל יחסים בין משפחתיים בסיפור סוער ומרגש וכל זאת מבלי להכניס קורטוב של קיטשיות לסיפור. דמויות נהדרות, בעלות אופי. כאלו שתמשיכו לחשוב עליהן הרבה אחרי שתעבירו את הדף האחרון בספר.

הספר יצא בסדרת עין טובה. אני אוהבת את הסדרה הזו. גם השם שניתן לסדרה מקפל בתוכו הבטחה שמתקיימת. עין טובה- עין שרואה את מלוא התמונה. שמספרת את הסיפור המלא, מבלי להרגיש צורך לטשטש, ומבלי להעביר את המילים בפילטר כלשהו שירכך. גם הספר הקודם מהסדרה שקראתי ומאוד אהבתי (כל מה שקרה שם באמת) סיפר סיפור חזק וסוער, ובשני הספרים הדמויות היו חזקות מאוד ונוכחות והן אלו שהרימו את הסיפור. מי שאחראי לסדרה המשובחת הזו בעם עובד עושה עבודה נהדרת.

ספר הכתוב ברגישות ומרגש, כזה שיערסל לכם את הלב.”