"שתוק וקח קלף. קח קלף או שתסתובב ותלך מפה בלי להסתכל אחורה. העולם הוא מקום גדול ומסוכן ויש בו יותר חושך ממה שתדע אי פעם. רק דבר אחד נלחם בזה - גברים ונשים שלא מפנים עורף לחובות שלהם. תבחר קלף עכשיו, קלן, כי אני לא אבקש ממך שוב."
דבר ראשון שאני חייבת לציין זה שהתקציר לא באמת מכסה כמה הספר הזה טוב, כך שבהחלט לא ציפיתי!
אז ככה, בשבט של קלן יש שני סוגים של אנשים:
בני הז'אנ'טפ–אלה ששולטים ביכולת ליצור קסם, ובני השא'טפ–אלה שנכשלו במבחני המג שלהם, ולא יכולים לעשות קסמים. הם המשרתים של הז'אנ'טפ.
הגיבור שלנו קלן, בדרך למצוא את עצמו שא'טפ, שכן הוא לא מצליח להעלות בתוכו אף לא רצועת קסם אחת (יש סה"כ שש), וזאת למרות כוחה הרב של משפחתו. מה שהופך את המאבק שלו לעבור את המבחנים, לעוד יותר חשוב.
הספר מתחיל במבחן הראשון של קלן, שכמעט ומסיים את חייו, אבל בדיוק אז מופיעה פריוס הדרומנית המדהימה, ומצילה אותו.
"לכולנו יש דברים מכוערים בתכונו, קלן. שלך יותר גרוע? אז תילחם יותר חזק. תמצא דרך. אבל לעולם אל תעמיד פנים שאין לך ברירה."
קלן, יצור מקסים שכמוהו, הוא דמות ראשית פנטסטית. כל כך נהנתי להיות בראש הציני והמתחכם שלו! שלא תחשבו, הוא לא 'הגיבור הגדול' שאנו פוגשים לעיתים בספרים כאלה, אלא ההפך המוחלט. הוא רזה, חולני מעט, ולמרות גדולת משפחתו בקרב בני הז'אנ'טפ, בו–אין טיפת קסם. אבל אם תשאלו אותי, בהחלט יש בו קסם, יותר גדול וחשוב מכל השאר. הוא אמיץ ופיקח, וגם אחרי שבועטים בו לתחתית, הוא קם ונלחם ומראה לנו, בעזרתה של פריוס, שיש דברים יותר חשובים מקסם או יותר נכון, שגם בדברים שלקחנו כמובן מאליו–יש קסם.
"אני חושש שיש הבדל גדול בין לא לעשות משהו לבין לא להיות האחראי לו."
שאר הדמויות המובילות בספר הן פשוט תענוג. פריוס היא כל מה שמנטורית אמיתית צריכה להיות. היא שואלת שאלות לא נוחות ואף פעם לא מגלה לקלן מה נכון ולא נכון, אלא מכוונת אותו לבצע את הבחירות שלו לבד. רייקס–הוא חתול סנאי מרושע בצורה מקסימה, הוא אחת הדמויות המשעשעות ביותר בספר הזה. גם הדמויות האחרות בספר בנויות בצורה מאד טובה ויסודית. הם מקוריות להפליא ולא שגרתיות–אפורות לחלוטין. אהבתי את זה שיכולתי להתחבר למניעים של כולם, גם לשל האנטגוניסטים שלנו (ויש לנו כמה וכמה בספר הזה), וזה לדעתי מה שהופך דמות לטובה–מתי שאתה יכול להבין למה היא עושה את מה שהיא עושה, גם אם מה שהיא עושה מזעזע. גם הדמויות שכביכול מייצגות את ה'טוב' בספר–פגומות להפליא, וזה הופך אותן לכנות ועוזר לנו כקוראים להתחבר אליהן.
"כשאתה רואה את העולם שמחוץ לעיר שבאת ממנה, מחוץ לחומות של מה שלימדו אותך לראות, אתה מגלה שאתה כמעט אף פעם לא יכול לדעת אם עשית את הדבר הנכון. מעשה אמיץ ונאמן יכול להוביל למלחמה וחורבן. מעשה אחר, פחדני וחמדני, יכול להוביל לשלום ולשגשוג."
העלילה בספר הזכירה לי מעט את סגנונו של ריק ריירדן. ולא–הספר בכלל לא דומה לספרי פרסי ג'קסון, אבל העלילה רצה בצורה כזאת, שלא יכולתי שלא להבחין בדפוס הדומה. אין רגע דל! תמיד קורה משהו! אתה נושם לרווחה רגע אחד, ואז בעמוד הבא אתה (בראשו של קלן כמובן) שוב בורח או נלחם במשהו. אני אוהבת ספרים עם קצב מהיר, הם כאילו לא משאירים לך ברירה אלא לקרוא אותם בנשימה עצורה.
"אני אישה, ילד. אולי אף פעם לא פגשת אישה, כי אתה בא ממקום כל כך מפגר, אבל זה כמו גבר, רק חכמה יותר ועם ביצים יותר גדולות." (כן, כן, הציטוט האהוב עליי D:)
אני הרבה פעמים מדברת בביקורת שלי על מסר שלדעתי ספרי נוער צריכים להעביר–קלע הכשף הוא דוגמא מצויינת לספר כזה. אל תתנו לדיאלוגים הציניים ולהומור השנון לבלבל אתכם–יש עומק בסיפור הזה, ומוסר ההשכל שלו מאד חשוב. מה שעוד שהופך את 'קלע הכשף' למעולה לבני נוער זה שהוא דן בנושאים מאד חשובים, כמו על טוב ורוע, ועל זה שלפעמים אנשים טובים עושים דברים רעים ולהיפך. הספר מדבר גם על בחירות, ועל איך שהבחירות שלנו הופכות אותנו למי שאנחנו. ובעיקר, הספר מדבר על ילד, שהחיים לא חילקו לו קלפים חזקים במיוחד, והוא עדיין נלחם. והוא ממשיך להילחם גם כשהנשקים היחידים שנשארו לו הם שיניו וציפורניו.
"קלע הכשף" מקבל ממני 4 לבבות מתוך 5 ואני ממליצה בחום לכל גיל – קריאה מהנה
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
