תעזוב, תעזוב.
חלאס אתך, קובן. בהתחלה היית טוב, באמת. ספרי מתח טובים, קולחים, מפתיעים.
אחר כך התחלת לחזור על עצמך וזה היה עוד איכשהו נסבל.
ואז באו הטוויסטים הבלתי הגיוניים וזה התחיל קצת לעצבן.
בהמשך היו בספרים שלך כל כך הרבה סיבוכים ותפניות בלתי צפויות שכבר איבדתי את חוט המחשבה.
אחר כך התחלת לכתוב לנוער וזה היה דווקא שינוי מרענן. אהבתי.
אבל מסתבר שזו הייתה עליה לצורך ירידה, כי כשחזרת לכתוב למבוגרים, איבדת אותי לגמרי.
הספרים שלך היו מלאים בעלילות משוכפלות של ספרים קודמים, עלילות הזויות ולא הגיוניות מלאות בפיתולים מעצבנים ואפילו חוש ההומור אבד לך. הספרים שלך הפכו לבית חרושת והסחורה הפכה לפגומה. ההבדל הקטן בין המוצר הפגום שלך למוצר פגום שקונים בסופרמרקט זה שאת המוצר שלך אי אפשר להחזיר ולקבל את הכסף בחזרה.
הגיע הזמן לסגור את המפעל ואני בטוח שאף אחד לא יבעיר צמיגים. אם כבר, את הספרים.
תעזוב קובן, תעזוב.

















