סיפור קצר של צוויג המכיל את כל יכולות הכתיבה שלו, הדוק, מהוקצע, עשיר ונוגע ללב.
סיפור קצר זה יכול להוות מבוא להכרות עם סגנונו של צוויג.
אדם נקלע לבית קפה בוינה לאחר שחיפש מחסה מגשם זלעפות שירד בחוץ. תחילה בית הקפה נראה לו כעוד בית קפה מיני רבים הפזורים בעיר, אך לפתע הוא מרגיש שכבר היה במקום זה. הוא נזכר שבפינת בית הקפה היה שולחן בו ישב יום יום במשך שלושים שנה מנדל סוחר הספרים. בית הקפה היה המשרד, החנות והדואר של מנדל, הוא בילה את כל היום בקריאה במקום זה, אלא אם כן בא קונה לספריו.
אותו אדם שלא ביקר במקום במשך מספר שנים תוהה היכן נעלם מנדל? מסתבר שבעל המקום התחלף ואיתו צוות העובדים, ואף אחד למעט המנקה לא זוכר מיהו מנדל.
מומלץ.













![תקוות גדולות [מהדורת 1991]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers100/1006529.jpg)



