שלוש שניות היה אחד המותחנים הכי טובים שקראתי ובשבוע שעבר כשהזדמנתי ליריד בבית סטימצקי גיליתי שלא רק שיש לו ספר המשך, יש לו שניים. שלוש דקות ושלוש שעות. ברור שקניתי.
פייט הופמן, הסוכן הכפול הכל יכול, הוא הפעם משרתה של ממשלת ארצות הברית בתוך ארגון הסמים הגדול ביותר בקולומביה, והוא נכנס לרשימת החיסול של אותה ממשלה אמריקאית שבשבילה הוא עובד לאחר שיור בית הנבחרים של הסנאט נחטף על ידי ארגון הסמים שהוא עובד בשבילו. לעזרתו נחלץ הבלש השוודי אוורט גרנס, שמציע לו תוכנית מילוט שאפתנית שטומנת בתוכה את חילוץ יור בית הנבחרים מהשבי ויכולה להתרחש במשך שלוש דקות בלבד.
אני אניח בצד את העלילה כדי להמנע מספויילרים, ורק אציין שרוסלנד והלסטרום צוללים אל עולם כנופיות הסמים בדרום אמריקה לפרטי פרטים, על האלימות שבתוכו והמחיר האישי שמשלמים כל מי שמעורבים בעולם הזה. זה מדהים וזה מרתק וזה בלתי נתפש איך השלטונות המקומיים בפרט והעולם בכלל לא הכריזו עדיין על מלחמת חורמה נגד אותם ארגונים.
למרות שהכותבים הם שוודים, הכתיבה הפעם מאפיינת יותר מותחנים אמריקאים והכל זורם למן ההתחלה, בניגוד לספר הראשון שלקח לעלילה זמן להתניע.
פייט הופמן שוב מתגלה כאדם קר רוח, מתוחכם ומאורגן שמתכנן מבצע לפרטי פרטים, כמו סוג של גיבור על ששום אתגר ושום משימה לא קשים לו במיוחד, אם כי הפעם נראה שהכותבים קצת הגזימו ביכולות האנושיות שהעניקו לו. זה אמנם לא פוגם בהנאה מהספר, אבל קצת באמינות שלו. מצד שני, גם תום קרוז מבצע דברים לא אנושיים בסדרת סרטי משימה בלתי אפשרית, אז אולי בכל זאת הכל אפשרי?
העטיפה יפהפייה, התרגום של ירון פריד מצוין, ואני כבר מתחיל את שלוש שעות בתקוה שהוא לא נופל משני הראשונים. לפחות על פי עיצוב העטיפה שלו, נראה שהטרילוגיה הזאת ממשיכה לשמור על סטנדרט גבוה.

אחת לכמה זמן צריך מותחן סקנדינבי! אז אכן לכאורה ספר המשך למותחן "שלוש שניות" אבל הפעם - וזה לא לטובה במקרה זה - העלילה יוצאת מגבולות שטוקהולם ובכלל משבדיה ופורשת כנפיים לקולומביה, למסדרונות הבית הלבן כאשר רק הגיבורים העיקריים הם עדיין שבדים. כל עוד המותחן הסקנדינבי פועל במסגרת הקור, האפלה, ההווי, השמות הבלתי נקלטים, מערכות היחסים בין הגיבורים של הסיפור - זה עובד והיטב. במקרה שלנו הפעם זה עוד מותחן בינלאומי בו מעורבים סמים, רציחות, אינטריגות קצת הזויות ברמת הבית הלבן ומערכות היחסים בין הסוכנויות שם ולכן הסיפור מאבד את מה שבעיקר תופס אותי בז'אנר של המותחן הסקנדינבי. אין כאן תעלומה של רצח, אין כאן פושע מורכב שמחפשים אחריו,אין כאן מערכת יחסים בין הבלש לבין הפושע. יש עלילה, מותחת, קולחת- בהרבה מקרים קצת מסובכת ולא ממש אמינה. בהחלט מילא לי כמה ימי מחלה של סוף שבוע. ממתין למותחן סקנדינבי "אמיתי" בלי כל השטיקים הלא נדרשים של בית לבן, סמים וקולומביה. מספיק לי להסתובב מתוח ברחובות שטוקהולם/אוסלו/קופנהגן באווירה הנכונה הקפואה והלא נוצצת.

רוסלנד והלסטרום, במהלך מבריק, מסבירים איך פייט הופמן לא מת בסוף הספר הקודם 'שלוש שניות', למרות שכולנו, כולל הבלש גרנס, חשבנו כך.
הוא לוקח את הופמן ושותל אותו בדרום אמריקה, מסתנן לקרטל סמים במטרה להפיל אותו, אבל במסבוכת שאיש ךא ציפה, נכנס לראש רשימת המבוקשים של ארצות הברית.
האם אריק ווילסון יצליח לחלץ אותו הפעם? האם רק פושע יכול לגלם פושע? ואיך מצליחים לשמור על אנושיות כשאתה ברש קרטל הסמים האכזרי?
בספר הזה, ז'ופיה, אשתו של הופמן, מעורבת יותר בעלילה, ומשפיעה באופן אקטיבי על ההחלטות של הופמן.
בספר הזה הבלש גרנס מקבל נפח בעלילה, שמשתרעת בין יבשת אירופה ובין ארה"ב ודרום אמריקה.
רוסלנד והלסטרום לוקחים אותנו, הקוראים, למסע פתלתל, אכזרי, מותח ומרתק ליערות העד, לקרטל הסמים ולמסדרונות הממשל בהם מתקבלות ההחלטות.
אוהבי מתח? בואו! לא מצטערו.

ההמשך של 3 שניות, נחמד אך הגיבור מגלה יכולות מוגזמות של גיבור על.