כמה כוכבים ראוי לתת לספר מתח שבסופו אמנם מתגלה הפושע אך אין פתרון ותשובות לכל הדברים החשודים שהיו לאורך הספר? אני החלטתי לתת כוכב אחד כי בעיניי תופעה כזו אינה מתקבלת על הדעת, כמו שלא יעלה על הדעת רומן בלי סיפור אהבה. אך גם אם אתם כאלו שלא נותנים לזוטות שכאלו להפריע לכם מלקרוא ספר טוב והייתם מוכנים לסלוח על כזה משגה, עדיין הייתי ממליצה לכם לוותר על הספר הזה. הוא פשוט לא כזה טוב ולא שווה את הזמן שמשקיעים בו (אם בא לכם ספר מתח פשוט לכו קראו לי צ'יילד או משהו...)

מותחן מורכב, קשה לצלול לתוך מורכבות הפרטים, אבל - שיא המתח. מפתיע. נהניתי מאד בעיקר החל מהחצי השני של הספר....

רוסלנד והלסטרום, במהלך מבריק, מסבירים איך פייט הופמן לא מת בסוף הספר הקודם 'שלוש שניות', למרות שכולנו, כולל הבלש גרנס, חשבנו כך.
הוא לוקח את הופמן ושותל אותו בדרום אמריקה, מסתנן לקרטל סמים במטרה להפיל אותו, אבל במסבוכת שאיש ךא ציפה, נכנס לראש רשימת המבוקשים של ארצות הברית.
האם אריק ווילסון יצליח לחלץ אותו הפעם? האם רק פושע יכול לגלם פושע? ואיך מצליחים לשמור על אנושיות כשאתה ברש קרטל הסמים האכזרי?
בספר הזה, ז'ופיה, אשתו של הופמן, מעורבת יותר בעלילה, ומשפיעה באופן אקטיבי על ההחלטות של הופמן.
בספר הזה הבלש גרנס מקבל נפח בעלילה, שמשתרעת בין יבשת אירופה ובין ארה"ב ודרום אמריקה.
רוסלנד והלסטרום לוקחים אותנו, הקוראים, למסע פתלתל, אכזרי, מותח ומרתק ליערות העד, לקרטל הסמים ולמסדרונות הממשל בהם מתקבלות ההחלטות.
אוהבי מתח? בואו! לא מצטערו.

ספר שלישי בטרילוגיה, המשך ל'שלוש שניות' ו'שלוש דקות', ובו המשך פעולתם של הבלש גרנס והסוכן הופמן.
עלילת הספר מנסה להתחקות אחרי נתיב הברחות הפליטים מאפריקה לאירופה.
גופות בלתי מזוהות מתגלות בחדרי מתים בבתי חולים בשטוקהולם, והבלש אוורט גרנס מגלה שמקורן במכולה נטושה בנמל. מכולה שהבריחה פליטים מצפון אפריקה, אבל כשלה בשמירה על חייהם. פרט מסויים מוביל לשיחה עם פייט הופמן שעובד כמאבטח של שיירות מזון באפריקה, המזון שנשלח על ידי האו"ם אמור להגיע לפליטים ולהצילם מהרעב והבצורת שתוקפים את היבשת. פייט נדחק לפינה ונאלץ לשתף פעולה, והוא עושה זאת בסגנונו המיוחד, במחשבה יצירתית ובנחישות, באופן מותח עד הסוף ממש.
מי שאהב את הספרים הקודמים יהנה גם מהספר הזה שהקצב בו מהיר יותר, והוא חושף בפני הקורא קצת יותר אנושיות גם מהבלש המוזר.
לא חייבים לקרוא את הספרים הקודמים כדי להתחבר לעלילה או לדמויות, אבל זה בהחלט מעשיר.
בסופו, בדברי התודות, רוסלנד מבטיח שיהיה עוד ספר. נחכה ונראה.

השבדים לא מאכזבים. ספר מתח כתוב טוב עם כל המרכיבים הנכונים.
ארגון פשע שמפיץ סמים ולא בוחל באמצעים לקדם את המטרות שלו, משטרה עם שוטרים שהולכים על הקצה מבחינה מוסרית, גברים שאין להם מה להפסיד ואז יש להם, וזה משנה להם את הפרספקטיבה בה העולם. וכמובן חיבורי הון ושלטון.
פייט הופמן היה פושע שישב בכלא כשהוצע לו להיות סוכן סמוי תמורת מחיקת אישומים. הוא הסכים ובמשך עשר שנים התקדם בארגון הפולני ובמקביל בנה לו משפחה בשבדיה. עד שעסקה אחת יוצאת משליטה ומישהו מת. התאונה הזאת מקפיצה את פייט למעלה בארגון אבל מערערת את משטרת שטוקהולם שמתחילה לחקור בעניין.
הבלש החוקר סוחב רגל ושדים משלושים וחמש שנותיו במשטרה והוא לא מוכן להרפות. אבל המפעיל של הופמן, שיושב במשרד הסמוך לא מוכן לוותר על הסוכן שלו שלטיפס גבוה ועומד לפני פריצה גדולה.
העניינים מסלימים והופמן נאלץ לקבל החלטות גורליות שמשפיעות גם על דברים שהוא יודע, ובעיקר על דברים שמחוץ לשליטתו.
שלוש שניות זה הזמן אותו הקליע עובר מרגע שנורה ועד שמשמיד את המטרה.
חשבתי שבגלל שיש המשכים לספר הזה, אני יודעת מי ימשיך לחיות. טעיתי.
לוקח לעלילה קצת זמן להתניע, אבל אז, זה מתח נהדר.
ממליצה לכל חובבי הקונספירציות, והמתח.
אעדכן על הספרים הנוספים בסדרה.

****




מצד אחד, הספר הזה תפס אותי מספיק כדי להתחיל אותו (גם אם בפעם השנייה) ולסיים אותו ביומיים. בימים העקרים האלה, בניגוד לזמנים בהם הייתי שותה ספרים לעשרותיהם, זה הישג לא מבוטל. יש בו מתח מתקבל על הדעת, הוא כתוב לא רע, יש בו תיחכום מסויים, מדי פעם אפילו שורה לירית נחמדה, והדמויות אמינות בחלקן אבל קרירות ומעצבנות כהרגלן במותחנים סקנדינביים. בשורה התחתונה, אני מניח שלעת הזאת, גם אם ספר מתח הוא ספר מתח, יש איזו תועלת בארבע מאות שבעים ומשהו עמודים של אסקפיזם.

מה אין בו? או-הה. המון. בעיקר אין בו את החומר שהופך ספרים לממש טובים. הגיבור, כמו שאר הספר, הוא חכם אבל חסר-כריזמה. הסיפור בכללו בסך הכול בסדר, אבל בואו נגיד שלא השתגעתי מהמתח שנראה לי ברובו די מאולץ, כמו מי שמזריקה לעצמה יותר מדי בוטוקס בשפתיים ומאבדת את היכולת לחייך. זוג הסופרים הזה (דיבייטר על שיטת הענישה השבדית? עיתונאי ואסיר לשעבר? קאם און) הם דוגמה ניצחת לסאחיזם השבדי הקיצוני וחסר-ההומור, שבו הפרוצדורה תמיד חשובה יותר מהפרקטיקה. הקונפליקטים נראים כאילו נלקחו מספר לימוד בבית ספר לשוטרים או נהגו ע״י העוזרים המשפטיים במשרד עורכי דין הנדרסון את הנדרסן ושות', והעיסוק היעני-מוסרי במי בעצם יותר פושע - המודיע המשטרתי הסמוי, העבריין האתי, המפעיל האדיש, או השוטר הקצת-מושחת ונתון ללחצים - נראה לי טכני, נוקשה וקצת פתטי. אין כמו ספר מתח כדי לשבור את המסגרת, אפילו אם אתה שבדי בצורת ריבוע.

לסיכום - אפשר, לא חייבים. אם כבר סקנדינבי אז יו נסבו עושה את זה פי זיליון יותר טוב, ואפילו סטיג לארסון החופר הז״ל.
תאחלו לי להמשיך לקרוא. דווקא לא רע העניין הזה עם להפוך דפים. כמעט שכחתי איך עושים את זה.

****

שבדיה היא לא ארה"ב ולא אנגליה. לכן התוצאה היא הזויה במקצת, שלא לומר משעממת...

שלוש שניות היה אחד המותחנים הכי טובים שקראתי ובשבוע שעבר כשהזדמנתי ליריד בבית סטימצקי גיליתי שלא רק שיש לו ספר המשך, יש לו שניים. שלוש דקות ושלוש שעות. ברור שקניתי.
פייט הופמן, הסוכן הכפול הכל יכול, הוא הפעם משרתה של ממשלת ארצות הברית בתוך ארגון הסמים הגדול ביותר בקולומביה, והוא נכנס לרשימת החיסול של אותה ממשלה אמריקאית שבשבילה הוא עובד לאחר שיור בית הנבחרים של הסנאט נחטף על ידי ארגון הסמים שהוא עובד בשבילו. לעזרתו נחלץ הבלש השוודי אוורט גרנס, שמציע לו תוכנית מילוט שאפתנית שטומנת בתוכה את חילוץ יור בית הנבחרים מהשבי ויכולה להתרחש במשך שלוש דקות בלבד.
אני אניח בצד את העלילה כדי להמנע מספויילרים, ורק אציין שרוסלנד והלסטרום צוללים אל עולם כנופיות הסמים בדרום אמריקה לפרטי פרטים, על האלימות שבתוכו והמחיר האישי שמשלמים כל מי שמעורבים בעולם הזה. זה מדהים וזה מרתק וזה בלתי נתפש איך השלטונות המקומיים בפרט והעולם בכלל לא הכריזו עדיין על מלחמת חורמה נגד אותם ארגונים.
למרות שהכותבים הם שוודים, הכתיבה הפעם מאפיינת יותר מותחנים אמריקאים והכל זורם למן ההתחלה, בניגוד לספר הראשון שלקח לעלילה זמן להתניע.
פייט הופמן שוב מתגלה כאדם קר רוח, מתוחכם ומאורגן שמתכנן מבצע לפרטי פרטים, כמו סוג של גיבור על ששום אתגר ושום משימה לא קשים לו במיוחד, אם כי הפעם נראה שהכותבים קצת הגזימו ביכולות האנושיות שהעניקו לו. זה אמנם לא פוגם בהנאה מהספר, אבל קצת באמינות שלו. מצד שני, גם תום קרוז מבצע דברים לא אנושיים בסדרת סרטי משימה בלתי אפשרית, אז אולי בכל זאת הכל אפשרי?
העטיפה יפהפייה, התרגום של ירון פריד מצוין, ואני כבר מתחיל את שלוש שעות בתקוה שהוא לא נופל משני הראשונים. לפחות על פי עיצוב העטיפה שלו, נראה שהטרילוגיה הזאת ממשיכה לשמור על סטנדרט גבוה.

התחלתי והפסקתי בערך בעמוד 100.
הספר לא רע מבחינת עלילה ודיאלוגים אבל כולל תיאורים ארוכים מדי ולא מעניינים של דברים משניים וטפלים שלא שייכים ממש לעלילה ומצאתי את עצמי מדלג עליהם כמו "החדר הריח מאפייה,חטיף מאוחר לילדים שישבו מסביב לשולחן עגול בחדר של ארוחת הצהריים.הרעש הגיע מחדר עמוק יותר, חדר המשחקים הגדול..." ונמרח עוד קצת.היה אפשר לקצץ ברברת ותיאורים מיותרים ולקצר את הספר מקרוב ל-500 עמודים.
הרבה דמויות ולפעמים הסתבכתי מי הוא מי.
קופץ מדי פעם ממקום למקום בעולם,העלילה מתרחשת באירופה וארה"ב במקביל.
לא התחברתי.
גם לא ליו נסבו לצורך העניין.
כנראה שספרות מתח סקנדינבית פחות מדברת אלי.