גילוי נאות: לא הצלחתי לצלוח מעבר למחצית הספר. הנכתב להלן מתייחס לחלק שקראתי.

הספר מכיל פירוט דקדקני של חייו של גבלס והתנהלותו בפוליטיקה הגרמנית, אך לטעמי לא עונה בצורה משכנעת על השאלות המוצגות בכריכה האחורית.

קיוויתי למצוא תיאור פרטני של התעמולה, ותובנות באשר למידה והאופן בהם השפיע גבלס על דעת הקהל הגרמנית.
הספר דל באופן תמוה מתיאור כזה, ולא מספק בעיני את התובנות הנ"ל.

ישנה התמקדות יתר בפרטי רקע, וחוסר בולט בפרטים מהותיים, שיבהירו את התמונה הגדולה.

במסעם המטלטל לחשיפת זהותה של הצוללת, למדים הצוללים על עצמם לא פחות מאשר על הצוללת.
קורות חייהם שעל היבשה משפיעים על מסעם בים, ולהיפך. הם פועלים בנחישות סיזיפית עד להשגת המטרה המיוחלת.

ספר מרתק ורב השראה. נקרא בנשימה עצורה.

קראתי עשרות ספרים על השואה, ורובם מתארים מנקודת מבט כרונולוגית את התפתחות המאורעות, אך ככל שקראתי יותר, השתוממתי מההתעלמות הבוטה מהפן הרגשי, הן בחוויית הנרדפים והן הרודפים. הספרות הפופולרית לא מציגה שום הקשר פסיכולוגי שיכול להסביר את המאורעות.

ניסיתי להבין איך העם הגרמני איפשר ליהודים להיעלם ולהירדף, ואיך אפשר לבניו להשמיד מליונים בשטחים הכבושים, אך לא מצאתי תשובה.

ההתכחשות לרגש היא התכחשות לאנושות עצמה, כיון שלא ניתן להפריד את מעשיו של אדם, או של אומה, מרגשותיה.

האמירה כי "הגרמנים לא ידעו" מעולם לא התקבלה אצלי, ולנוכח היקף האירועים, גם מבלי לחקור את הפרטים המלאים, צריך להיות ברור לכל כי היא מופרכת.

ספרו של גולדהגן קושר את הקצוות, ומציג רקע שמסביר איך התאפשרה הפסיכולוגיה ההשמדתית הגרמנית. הספר מתבסס על עובדות כתובות, ולא פחות חשוב על מה שלא נכתב. אם תקראו את הספר תבינו את כוונת המשפט האחרון.

ספר חובה.