את הספר קראתי ממש לא מזמן, שמעתי עליו כל כך הרבה והיו לי ציפיות גבוהות ממנו. התשובה 42 הייתה שגורה בפי עוד לפני שקראתי את הספר. 42 זו משמעות היקום, 42 זו התשובה של הכל. 42, גם מי שלא קרא את הספר שמע את התשובה הזו לפחות פעם אחת בחייו.
הספר הזה זכה והפך לתופעה, מעריצים אותו בכל העולם, אישית, לא התלהבתי.
הרעיונות בספר חכמים, על גבול גאוניים וצריך דמיון רב בשביל לחשוב עליהם, שלא לדבר על לתאר אותם בכתב. (ספוילרים מכאן והלאה) (חלק מהרעיונות הגאוניים והמשוגעים בספר) עכברים הם בכלל ישויות היפר-אינטליגנטיות ופאן-ממדיות שעושים ניסויים בבני האדם בכך שהם מעמידים פנים שבני האדם עושים בהם ניסויים. כדור הארץ הוא בכלל מחשב ענק שמטרתו למצוא את שאלת הקיום. מגבת היא החפץ השימושי ביותר ביקום ועוד.
למרות זאת הרגיש לי כאילו הספר לא זורם, כאילו לקחו בליל של דברים לא מוגדרים; שטויות; שמות (פורד), מילים (דרכים), מספרים (2,42) וחפצים (מגבת, מכונית פורד) רנדומלים וערבבו הכל יחד, לראות מה יצא. בהחלט יצא משהו - למשל הרעיונות - אבל בהחלט לא יצא ספר טוב.
ספר מספר סיפור. לסיפור ישנה עלילה כלשהי או שהיא מתארת משהו. כאן, לא מצאתי לא עלילה ולא תיאור של משהו. אתם יכולים לטעון שישנה עלילה ואולי באמת יש אבל היא פשוט לא טובה (לדעתי) והסיפור מסופר באדישות יתר (לטעמי). לא יודעת איך להסביר אדישות בספר ובכתיבה באה לידי ביטוי אבל לדעתי זו הדרך הטובה ביותר לתאר את הכתיבה והדרך שהסיפור עובר. בנוגע לעלילה - ברגע שמשהו בעלילה באמת מתחיל להסתבך הוא נפתר בתוך עמודים בודדים ובעזרת המצאת מכולל ההסתברויות גרם הסופר לכך שכל דבר בספר אפשרי ולכך אין בספר בעיות אמיתיות.
דווקא הדבר הכי לא צפוי שיקרה הוא הכי צפוי שיקרה.
העלילה היא משהו כזה: כדור הארץ מופצץ, ארתור דנט - הדמות הראשית - מוצלת על ידי חבר חייזר שכמובן נתקע על כדור הארץ למשך כמה שנים טובות ורק כשכדור הארץ עומד להיהרס הוא עוזב. שניהם מסתובבים בספינה שהם לא רצויים בה, מתגלים, נזרקים לחלל, מוצלים על ידי ספינה שבה נשיא הגלקסיה ואישה מכדור הארץ, שכמובן שדנט מכיר, שבמקרה נפגשה עם הנשיא שלקח אותה לחלל. הסיכוי של דנט והחייזר פורד להינצל היה קלוש ברמה של לא אפשרי וכמובן שגם להסבר לסיכויים הוקדש פרק קצר. כמובן שהוקדש פרק גם לפרק המסביר את הפרק הקצר על הסיכויים ומסביר כיצד יתכנו סיכויים קלושים שכאלה להתממש (מכולל הסתברויות). החבורה על הספינה מוצאת גלקסיה נסתרת שנחשבה הרוסה, בעזרת הסיכויים הקלושים והמוכלל כמובן. שם הם פוגשים את מי שיצר את כדור הארץ ואת העכברים החייזרים - שבתור כאלה שבילו כמה מיליוני שנים במציאת התשובה לשאלת היקום ואחר כך לשאלת היקום עצמה - ויתרו הרבה הרבה יותר מדי מהר על מציאת השאלה שלהם. וכאן בעצם נגמר הסיפור של הספר הראשון פחות או יותר. אה רגע, הם הולכים לאכול - זה (לא) חשוב (בכלל).
האמת כשאני קוראת את מה שרשמתי זה נשמע כאילו יש עלילה אבל בעצם אין כי דמיינו שכל העלילה הזו מסופרת ב140 עמודים בלבד ובאדישות מוחלטת ושבכל פעם שישנה בעיה היא נפתרת במיידית ואתם פשוט ממשיכים לקרוא בתהייה מתי תגיע כבר בעיה כלשהי שתעניין.
לסיכום, הספר קיבל את הכוכבים שניתנו לו רק בגלל הרעיונות , אני מכבדת אנשים עם רעיונות משוגעים שכאלו, כי רעיונות משוגעים שכאלו הם (לדעתי כמובן) גאונות. אני עדיין מתלבטת אם להמשיך לשאר הספרים, מצד אחד הסיפור וגורל הדמויות ממש לא מעניין אותי אבל מהצד השני מעניין אותי לדעת אילו עוד רעיונות יש לסופר להציע.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
