בדרך כלל אני מתייחסת לספרים כאלו מנקודת מבט של חשדהו וחשדהו, בגלל חוסר האובייקטיביות של הכותבת - אשתו של מי שהואשם ברצח וטוענת לחפותו- אבל במקרה הספציפי הזה, כשכל כך הרבה נאמר ונכתב על ההוכחות שלא הוא הרוצח, וכשאמא של הנערה שנרצחה בעצמה לא מאמינה שזה הרוצח - אני חושבת שאם זה באמת נכון, מדובר באחד המחדלים הקשים של משטרת ישראל. במהלך הקריאה נזכרתי שוב ושוב בפרשת הרצח בברנוער שגם שם הואשם ונאסר אדם חף מפשע. הקלות שבה מפילים תיקים על אזרחים חפים מפשע במדינת ישראל של המאה ה21 פשוט מצמררת.
הספר עצמו כתוב היטב, בצורה קולחת ומרתקת, וכל כך עצוב שהוא מתרחש במציאות. הוא ספר די שונה מבחינת הסוגה שלו והוא לא מתאים לשום קריטריון:זה לא בדיוק ספר עיון, זה גם לא ביוגרפיה וזה גם לא רומן (המממ... תרתי משמע).


















