הספר הזה התחיל כמו נסיעה במכונית סובראו ישנה ומקרטעת והפך לנסיעה במהירות הולכת ומתגברת באופנוע Yamaha YZF R1 במרדף בין מדינות וערים.פריז,ברלין,אפגניסטן ומערות טורה בורה עד למדינה אפריקאית שכוחת אל בשם מאוריטיניה. שם כביכול נחתם המרדף חוצה המדינות. האומנם?
הספר הזה בהחלט מצליח להפתיע. הוא מתחיל כמו רומן לבני הנעורים על איזה אידיליה תמימה שנוצרת במפגש בין לאומים שונים במחנה קיץ במערב ארצות הברית. שלשיית חברים נולדת במעין סיפור הצלחה אמריקני וסנסציוני כמעט בלתי אמין. שלשיית הנערים שספק אם דרכם הייתה מצטלבת לפני נפגשים במחנה הקיץ. עלי הנער המלומד והאינטליגנט מהעיר נבלוס. סער גאון פיננסי ישראלי צעיר ומבטיח וג'יני הצעירה האמריקאית הבלונדינית היפה שהיא "באופן מפתיע" ביתו של בכיר בשירותי הביטחון האמריקאים וכמו בסרט אמריקאי טוב השלישייה מצליחה באורח פלאי לפענח יחד פתרון לחידת היעלמותה של ילדה שאבדה ביער שנים רבות ועקבותיה נעלמו. יחד הם יוצרים תמונה שמצטלמת היטב במהדורות החדשות. של דו-קיום ותקווה כנגד כל הסיכויים.
עד כאן רוב הסיפור נשמע קצת קיטשי, תמים,ילדותי וקלישאתי. לאחר מכן חל המפנה המצופה אך המעניין שהוא לצערנו ההתפכחות מהחלומות והאידיליה של מזרח תיכון חדש, חוצה גבולות לאומים וגדרות. כל דמות בסיפור צריכה לבחור את הצד שלה והנרטיב שלה. עלי התמים והגיבור שכמעט הצליח לחלץ את עצמו מגורל משמים ומדכא בנבלוס הכבושה ולהפוך לצעיר משכיל ומבטיח באוקפסורד הופך את עורו בעקבות טרגדיה משפחתית שכמובן האחראים לה הם הישראליים המפלצתיים. המהפך האישיותי שעובר על הוא מהיר והרסני וקצת תמוה בעיני. עם כל הצער שבטרגדיה המשפחתית שלו לא ברור לי איך צעיר משכיל ומתון לכאורה עם עתיד מבטיח לפניו נהפך באחד לארכי-טרוריסט רצחני וחסר רגש. המעבר קצת דרמטי מידי אבל משרת היטב את המתח וקצב העלילה שבסיפור. סער הופך לבכיר במודיעין שהמשימה שלו היא לאתר ולסכל את פעולותיו של ה"דוכס" אתם כבר יכולים לשער בעצמכם מיהו הדוכס? הדרכים של השניים מצטלבים שוב ושוב. האם החברות תשרוד את הפערים העצומים שנפערו בניהם? אני לא אפגום במתח שבסיפור אם אחשוף שלא! היא לא שורדת את החיים האמתיים במזרח התיכון ששקוע עד צוואר בדם.
הסיפור מתגלגל כמו סדרת מתח טובה וקצבית. כתוב בסלנג ובהומור. בשפה פשוטה ועכשווית. יכולתי לדמיין את ליאור רז מגלם את סער. את דמויות המשנה המשעשעות שמוסיפות נופך לסיפור. יורי גאון מחשבים רוסי שמגלם היטב את הסטראוטיפ של חנון רוסי מוזנח בטרינינג נצחי. פלפלת הלוחמת שהיא כדור אנרגיה לוחמני ומפתה. יובל ראש הצוות בעל האגו האובר מנופח שלא מפסיק לנצל כל סיטואציה להשפיל ולעלוב בסער המוצלח שלנו. בכלל שנער לא מתבייש להשתמש בהמון קלישאות וסטראוטיפים בדמויות שלו. אבל בצורה כלשהיא הקלישאות עובדות בחינניות והסטראוטיפיים יוצאים אמינים ומצחיקים.
מה שלא הבנתי זה מדוע הספר היה צריך לעבור כביכול את אישור הצנזורה? האם זו תוספת בדיונית בכריכה על מנת למשוך עוד קוראים? אם הסיפור כולו בדיוני מדוע יש צורך לעבור צנזורה כלשהיא? מעניין אם יש בחלק מהסיפור דמיון למציאות כלשהיא שהמחבר חווה בשירות שלו באמ"ן? או שמדובר בתרגיל מכירות זול?
(מבחינתי הספר הזה הגיע בדיוק בזמן לרענן את מעט הערבית שלמדתי בקורס שסיימתי לפני חודשיים. הוא השתמש לא מעט בביטוים ומילים שהכרתי והיה כיף להיתקל בהם במהלך הסיפור. בקרוב אני מתחילה קורס המשך ומקווה להעשיר יותר את אוצר המילים. ניכר מהשפה בה השתמש שנער שהוא אכן ערך מחקר ראוי לספר או שבאמת יש לו רקע והבנה בעולם המושגים של החברה הפלסטינית. ממליצה לכל מי שמתעניין קצת במזרח התיכון להתחיל ללמוד קצת את השפה. היא מאוד דומה וקרובה לעברית ולא קשה לקלוט אותה אפילו בגילי המופלג.)
ולא אמרנו מילה על פוליטיקה! יש לי הרבה מה לומר על הנרטיבים שהועלו בסיפור. לרגעים נדמה לי ששנער ממש מצדד בנרטיב הפלסטיני. הוא הציג אותו בצורה כל כך משכנעת ואמינה. אנחנו צבא הכיבוש האלים והמדכא שנהנה להכות ילדים חפים מפשע ולהתעלל בחולים ובאזרחים. הפלשתינים מדוכאים ומתוך האפלה והבזיון שבחייהם שאנחנו יצרנו נולדת ונרקמת באופן בלתי נמנע מפלצת השנאה והשטנה. לא יודעת אם שנער באמת מאמין לנרטיב הזה או שבחר להציג את האמת של הדמות שלו. אני מבינה ומסכימה שחייהם של הפלשתינים לא קלים. יכולה להבין למה מחסומים ומעצרים שרירותיים כמו שמתוארים בספר יכולים להוליד בהם שנאה. לא הייתי רוצה לעמוד במקומם. אבל שנער אולי בכוונה בחר להתעלם מכל הטעויות שעשו המנהיגים והעם הפלשתיני בדרך תוך כדי בחירות מוטעות. הוא בחר אולי בכוונה לא להציג גם ביקורת עצמית שצריכה להיות להם וגם להדגיש שמקרים מסוימים שמוצגים בספר אינם דוגמא מייצגת אמיתית להתנהגות של הצבא שלנו בזמן המלחמה. אבל מעבר למה שציינתי כאן לא אכנס יותר לעומק על השקפתי. האמת מורכבת וכמו שאמר הדוכס בספר: "הרי הכול בעיני המתבונן" מי הגיבור? מיהו לוחם החופש ? ומיהו הטרוריסט? הכול בעיני המתבונן.
לסיכום: מומלץ לאוהבי ספרי מתח,אקשן,ריגול וכו'!


















