• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
פתח גדול מלמטה

פתח גדול מלמטה

מאת אסתר פלד

הביקורת של שין שין

תמונה של שין שין
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
פתח גדול מלמטה

פתח גדול מלמטה

מאת אסתר פלד

הביקורת של שין שין

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של שין שין
הוצאה לאור:בבל ומשכל
שנת הוצאה:2017
סדרה:הספרייה של בבל
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
אורנה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 8 שנים

“בעיני זה ספר מעולה. הכתיבה שלו היא בסגנון זרם התודעה בשילוב הדברים הקטנים הקורים בחייה של הגיבורה ומ”

4/11
ביקורות על פתח גדול מלמטה
הבאה
יעלי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 7 שנים•2 דקות קריאה

הופתעתי. פשוט הופתעתי. הספר תפס אותי לא מוכנה. יש בו איזו קלילות, טוהר ורענוות לא מוכרת, המשתקפת יפה בעיצוב העטיפה הנקי והמונוכרומטי, עיצוב שמתכתב בצורה נכונה גם עם שם הספר. מעולם לא שמעתי על אסתר פלד והפרוזה שלה היא משב רוח מרענן. זרם תודעה פשוט, כמעט לקוני, פרקים קצרים, מעין סיפורים. הספר מכיל מעט מאוד תיאורים, אין כלל שמות לגיבורים, כולל לגיבורה הראשונית המשתקפת כבת דמותה של המחברת. גם העלילה מועטה, אך לא דלה, אישה נפרדת מבעלה זה שנים רבות, מכירה גבר אחר, נפרדת גם ממנו ומחליטה לחיות בגפה. אין כמעט דמויות משנה, הילדים מוזכרים בחטף, גם גילה לא ידוע, כנראה בין 50 ל-60 אולי מעט יותר. כל כך הרבה אין בספר הזה. אז מה יש בו?

יש בו צלילות, רענננות, קול כן לגמרי ופשוט אך לא פשטני של אישה לא צעירה, שחייתה חיים מלאים וגדושים והיא לא מתביישת לדבר עליהם. והיא מדברת,על גברים, על יחסים, על מיניות, על עצמה. כבר מזמן לא קראתי מיניות כל כך אמינה של אנשים בגיל המעבר פלוס. עבור הגיבורה של אסתר פלד העבודה לא חשובה ואיננו יודעים מהי, הילדים הם אפיזודה חולפת ולא משמעותית, יש שני בנים, הם גדלו ועזבו את הקן, להתראות ושיהיו בריאים. התהליך שהיא עברה הוא המרכז וגם זה לא מאוד חשוב וקריטי. טוב ונעים לקרוא את אסתר פלד, להכיר את בת דמותה שאוהבת לנעול מגפיים וללכת בבוץ בשביל בהר, שאינה טובה בגינון אך בכל זאת מטפחת את גינתה בעצמה, שלא חפצה בחברות עם אנשים או נשים כי היא משתעממת בקלות וזהו, זה מספיק, אין צורך להסביר יותר מדי, אלו החיים וכך היא חיה אותם וטוב לה עם זה. וכך אנו קוראות אותה וגם לנו טוב בזה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של זרש קרש
זרש קרש
תמונה של tuvia
tuvia
תמונה של rea
rea
תמונה של חנן
חנן
תמונה של עמיחי
עמיחי
תמונה של בנצי גורן
בנצי גורן
תמונה של אלזה
אלזה
תמונה של חני
חני
30קוראים|גיל ממוצע66|57%נשים

על המבקרת

תמונה של שין שין

שין שין

ותיקהעורך
חברה מזה 16 שנים
302 ביקורות•38 נבחרות•5,550 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של שין שין
שין שין
ותיקהעורך
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות302
ביקורות נבחרות38
לייקים שקיבלה5,550
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת128ספרות מקורית54מדע בדיוני ופנטזיה22

דיון על הביקורת

7 תגובות
חני
חני •לפני 7 שנים

סוג של מפוייסות והשלמה עם החיים כמו שהם.

כתבת נפלא אקרא אותו לבטח בהזדמנות הראשונה.
שין שין
שין שין•לפני 7 שנים

מחשבות, בהחלט ייתכן.

בת-יה
בת-יה•לפני 7 שנים

מזדהה עם הסופרת. תודה.

רץ
רץ•לפני 7 שנים

יופי של ביקורת, מקווה שחזרת.

כרמלה
כרמלה•לפני 7 שנים

אכן הספר הוא הפתעה מרעננת.

מורי
מורי•לפני 7 שנים

ממך נשמע שזרם התודעה בכל זאת לא נורא כל כך. אולי הפרס שקיבלה פלד הוא על הנגשת

זרם התודעה לזרם הקוראים?
פואנטה℗
פואנטה℗•לפני 7 שנים

יפה. מי שטוב לו ושמח...חג שמח

7 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של שין שין

אפולוגיה על ההיסטוריה

אפולוגיה על ההיסטוריה

מארק בלוך

הביקורת מוקדשת לזכרם של מארק וסימון בלוך, אשר גופותיהם הועברו ונטמנו בפנתיאון גדולי האומה בצרפת, לפני שבוע, ב 23 ביוני 2026.

היה היה סופר, חוקר והיסטוריון יהודי צרפתי בשם מארק בלוך. בלוך היה היסטוריון בן היסטוריון, אשר אהב את צרפת בכל ליבו. הוא שירת בגבורה ובכבוד כקצין במלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן קיבל משרת פרופסורה באוניברסיטת שטרסבורג. שם הכיר חוקר אחר בשם לוסיין פבר. שני המלומדים הפכו לידידים ושותפים לדרך, הם הקימו ביחד כתב על חדשני בשם Annales (ניתן לתרגם כרשומות) אשר רצה לקדם את חקר ההיסטוריה של האדם הפשוט, ולשלב בדיסציפלינה ההיסטורית שיטות והישגים מדיסציפלינות אחרות כגון סוציולוגיה, אנתרופולוגיה, ארכיאולוגיה, בלשנות ועוד. כתב העת היה להצלחה גדולה ושני החוקרים נחשבו למקימי אסכולת ה Annales בהיסטוריוגראפיה האירופאית החדשה.
לאור הישגיו ומחקריו החשובים, ביניהם ספרו החדשני אודות "מגע הקסם" המרפא של מלכי צרפת ואנגליה, ומאמרו פורץ הדרך על העברת השמועות בין החפירות במלחמת העולם הראשונה כאנאלוגיה לתרבות השמועות בימה"ב, קיבל בלוך משרה באוניברסיטת סורבון היוקרתית בפאריס.
אולם המציאות טפחה על פניו של בלוך ובני דורו. מלחמת העולם השנייה פרצה וצרפת מולדתו הייתה בסכנה. למרות גילו התעקש בלוך להתגייס לצבא ושירת כקפיטן המבוגר ביותר בצבא צרפת. לאחר התבוסה עזב את פאריס והסתתר בבית כפרי בצרפת של וישי. שם, הרחק מספרייתו העשירה, ישב וכתב את הירהוריו על עבודתו של ההיסטוריון. אולם בלוך בן ה-56, לא הסתפק בעבודתו האקדמית. המלומד הממושקף ונמוך הקומה החליט לעשות את הצעד הלא צפוי והלא מתבקש והצטרף ב 1943 לרזיסטנס, למחתרת הצרפתית. במשך למעלה משנה פעל עבור המחתרת, בעיקר כאיש קשר אשר העביר מידע והודעות בין סניפים ופעילים, כינויו המחתרתי היה "המורה".
במרץ 1944 נתפס ע"י הגסטאפו בעקבות הלשנת חבר מחתרת אחר שעונה. גם בלוך עונה אך לא הסגיר איש מחבריו. לאחר מכן הוצא להורג.
חברו לוסיין פבר מצא את כתב העת של ספרו, שלא הושלם, ערך אותו והוציאו לאור. הספר הוקדש ע"י בלוך לידידו, אך פבר הקדישו לבלוך עצמו ולרעייתו.
אהבתי את הספר, אך אהבתי יותר את סיפור חייו של האיש הצנוע הזה, שידע לחקור, ללמד ולכתוב, אך בעת הצורך ידע גם לפעול ולעשות את המעשה הנכון, גם אם הדבר עלה לו בחייו.

לפני שבועיים•
★★★★★
•שין שין
אלילות

אלילות

רונית ידעיה

חמש נשים, לא אלות, גם לא אלילות, אולי מתייוונות ואולי סתם מחפשות. יפעת, ורדה, מיטל, שרון ודורית תרות אחרי מקום חלומי ואחר, באי יפה ביוון או באתונה מול הפרתנון. והחלום הוא החלום הישראלי הבורגני, פיסת נדל"ן משלך, נכס מניב, כפי שמכנה זאת גדי, המתווך הנחרץ והכריזמטי, עיר מקלט לישראלית השחוקה מן המעמד הבינוני, שבידה הון קטן ושאיפה לביטחון בארץ אחרת.
החמש, בהובלתו של גדי, יוצאות להרפתקה, אך הן אינן יודעות שבקרבן יש סוכנת סמויה, יפעת סופרת הצללים, המספרת, אשר בחמישה פרקים כותבת וחושפת אותן, בעירומן, תרתי משמע ובעין חדה ובלתי חומלת. יש לציין לזכותה של יפעת שהיא אינה מרחמת גם על עצמה ובפרק הראשון היא חושפת את עצמה בכיעורה לשיפוטה של הקוראת. פסיפס הקטעים הזה יוצר סאטירה ישראלית, נשית ובורגנית של כמיהות ותשוקות נדלניו"ת בגיל המעבר על רקע נסיעות מתישות בין עיירות מכוערות וקשרי ידידות בלתי כנים.
הפנטגון המבריק והסוחף הזה לוקח אותנו אל האיים ובחזרה, דרך כול הסטראוטיפים הישראלים, במבט משועשע וכן, ארסי וחומל. בתוך הבלגאן רב הפנים הזה שיש בו גם אלימות גרוטסקית, גם שאיפה כנה לאהבה וגם ניצחון, בולט האלמנט הטקסטואלי. מלבד קולה של המספרת מופיעים גם קטעי טקסט שונים, שירים, קטעי יומן, פיסות מידע ופוסטים מהמדיה החברתית וגם לבבות לא חסרים. הפסיפס הספרותי, במקביל לזה האנושי יוצר קצב מהיר ונמרץ שמתאים להווה בו לאף אחד אין כוח לקרוא ספרים ארוכים או ספרים בכלל. האלילות שלנו השבורות ומרוסקות כמו המציאות הישראלית כל כך כמהות ורוצות להאמין, שהכול יפה ונכון, שהנכס המרהיב יימצא, שהאהבה תתממש והצדק ייצא לאור. אך במציאות כמו במציאות הטובים לא בהכרח מנצחים וגאולה אינה מגיעה לראויים. אולי לא נגאלנו, אבל לפחות צחקנו על הגיבורות ועל עצמנו כפי שנחשפנו במראה המעוותת קלות של רונית ידעיה.

גילוי נאות: עותק הספר נמסר לי לסקירה על ידי המחברת.

לפני 3 שבועות•
★★★★★
•שין שין
מראה הנפש

מראה הנפש

שמעונה גינצבורג

אני אוהבת מאוד ספרי עיון/מדע פופולאריים, כאלו המיועדים לקוראת מן השורה. שמחתי מאוד לגלות את הספר "מראה הנפש - התודעה בראי האבולוציה" שהומלץ ונבחר למפגש עם אחת המחברות, פרופ' אמריטה חוה יבלונקה, במועדון הקוראות שלנו. (תודה, יפעת!)
הספר יפהפה, בכריכה קשה כמו פעם, והיה כיף מאוד לקבל אותו בדואר, כי ספר הוא לא רק תוכן, אלא הוא גם אובייקט, והאובייקט שלפנינו יפה להפליא. "מראה הנפש" הוא לא רק ספר עיון בתחום הביולוגיה והתודעה, הוא גם ספר אמנות יפהפה, היות שכול פרק מעוטר באיור רלוונטי פרי מכחולה של הציירת ענת (אנה) ז'לויגובסקי שהיא גם רופאת משפחה בגמלאות, שמגיבה באופן אסוציאטיבי - חזותי לתוכן של הפרק. כך שלפנינו שיתוף פעולה בין שלוש נשות מקצוע, כאשר הצלע השלישית היא הנוירוביולוגית שמעונה גינצבורג, והסינרגיה הנשית מדעית אמנותית זו יוצרת ספר יוצא דופן, מרתק שגם מושך את העין.
הספר בנוי מחמישה פרקים, המכונים תצפיות, כאשר המחברות מתחילות בניסיון להגדיר את מושגי היסוד של תודעה או נפש לאחר מכן לשאול מיהו המודע, לבדוק כיצד התפתחה התודעה, ולאחר מכן לדון באדם ובתודעה ואף מעבר לו, עד לסייבורגים ולרובוטים.
כול שער מחולק לפרקים קצרים וידידותיים לקוראת. כפי שכבר ציינתי, זהו אינו ספר מדע תיאורטי כבד ומקצועי, אלא ספר עיון שמציג מידע, סוקר התפתחויות, מציג דוגמאות ותיאוריות אבל בעיקר מסקרן ושואל שאלות. מטרתן של המחברות כמו גם המאיירת, אינה לשכנע בתזה מסוימת אלא להיפך, לעורר למחשבה ולפתוח דיון. באופן זה הקוראת הסקרנית גם נחשפת למידע רק אך גם נפתחת לאופציות נוספות, מרתקות לא פחות. זהו ספר הפותח חקירה, ומעודד למחקר וחשיבה נוספים וזה בעיקר מה שאהבתי בו, מעבר לסינרגיה הנשית המופלאה ולחיבור המפתיע בין ספר עיון לספר אמנות.
לסיכום, אני לא מופתעת ש"מראה הנפש - התודעה בראי האבולוציה" כבר תורגם למספר שפות, לדעתי יש לו פוטנציאל קוראים נרחב ביותר וכמו ספר עיון טוב באמת הוא מזמין לחזור אליו מדי פעם, להרהר, להתבונן ולהמשיך הלאה בחיפוש סקרני אחר השאלות הנצחיות של גוף, נפש, תודעה ומה שביניהם.

לפני 3 שבועות•
★★★★★
•שין שין
בין השניה לשלישית

בין השניה לשלישית

גיא עד

"בין השניה לשלישית"
שם חידתי לספר שיש בו הרבה חידות. ספר שהוא יפה להפליא (עטיפת השנה, לדעתי) מבפנים ומבחוץ ויופיו בייחודו ובעולם יוצא הדופן שהוא יוצר. העולם של גיא עד הוא כאן ואף לא כאן, כמו באל הביתי, הוא מוכר וגם לא, ידוע אבל מרוחק, כמו המציאות שלנו שנדמה שביצעה תזוזה של כמה מעלות מן האפשרי. את העולם האניגמטי והממשי לחלוטין הזה מאכלסות מעט דמויות. אלפא, אושר ובהמשך גם נתן, כשלכול אחת מוקדש פרק משלה. אלפא הגיבורה, פוגשת בסוף הפרק שלה את אושר, הגיבור וביחד הם יוצרים חיבור אוהב, זוגיות ומשפחה. שני הגיבורים שלנו, שהם אנטי גיבוריים למדי, ארציים לגמרי, למרות הפנטזיה, וחושניים לחלוטין, למרות האניגמה, מושכים את הקוראת לתוך עולמם. והעולם שלהם בודד למדי, זוהי בדידות מוכרת היטב, בין אם של אובדן אב במקרה של אלפא שגודלה בבדידות מזהירה ע"י אימה הדומיננטית ובעלת החלומות. או בין אם של חריגות פיזית, כמו במקרה של אושר, ילד חריג בתוך משפחה תוססת, חומרנית וקונבנציונלית. אך בדידות זו, של הקיום האנושי, מתוארת ומובנית בצורה בלתי מוכרת, שיחד עם זאת מעוררת הזדהות.
כפי שניתן להבין, כול הניגודים האלו לא היו עובדים, ועובדים היטב, אילולא הכישרון של גיא עד. עד היא סופרת ותיקה, שכמו גיבוריה תמיד נמצאת באיזושהי שוליות מסוימת. היא מעולם לא פרצה לקדמת הבמה של הספרות העברית למרות שכתבה לא מעט ספרים (תשעה רומנים, מתוכם שני ספרי נוער וביוגרפיה מדהימה לנוער על שולמית אלוני שגם עליה פרסמתי כאן סקירה) למרות שספרה הלפני האחרון "ויקי ויקטוריה" נכנס לרשימה הקצרה לפרס ספיר והרומן "הבארשבעים" נכנס לרשימה הארוכה. כול אחד מספריה שונה מקודמו, אין להם סגנון מובחן וברור או תמה חוזרת. הייחוד שלהם הוא באחרותם וברגישות הרבה בה נכתבו, רגישות לאחר, לסביבה ולשפה.
ברומן הנוכחי, מעבר לדמויות הגיבורים ולסוריאליזם העדין השורה על הכול גיא מרבה ללהטט ולמתוח את גבולות השפה העברית. היצירתיות האינסופית הזו בשימוש בשפה, היא אחד המאפיינים הבולטים בכתיבה שלה שפה היא לוקחת לקצה ומעבר לו. אני אהבתי את זה מאוד.
כפי שהבנתם, זהו סיפור של שפה ודמויות. סיפור מעשייה אפלה שיאיר את ימיכם, כפי שספרות טובה אמורה לעשות.

לפני 4 שבועות•שין שין
היועץ

היועץ

תמר עילם גינדין

אחרי ההפתעה הגדולה של "המלכה", ניגשתי אל "היועץ" עם לא מעט ציפיות – לשמחתי, הוא עומד בהן בכבוד.

שיתוף הפעולה בין ד"ר תמר עילם גינדין למעין אשכולי ממשיך להוכיח את עצמו כתמהיל מנצח. הידע העצום והדיוק המחקרי של גינדין משתלבים כאן באופן אורגני עם כתיבה סוחפת ורגישה, והתוצאה היא רומן מרתק וקריא מאוד, שמצליח להחיות את העבר הרחוק באופן שנדמה כמעט מוחשי. הסיפור המוכר מקבל כאן עיבוד שמצליח לחדש, לפרש, ובעיקר לסגור פערים באופן יצירתי ומשכנע.

מה שהרשים אותי במיוחד הוא הדגש על הזווית האישית והנשית של אסתר, אשתר, הדסה – המלכה הצעירה שמנסה למצוא את דרכה בתוך עולם מורכב, זר ורווי כוח, חצר המלך הפרסית. זהו לא רק סיפור היסטורי או מיתי, אלא גם סיפור של למידה, הסתגלות ובחירה בתוך מערכת אילוצים. לצד זה, דמויות המשנה מעוצבות היטב וזוכות לנוכחות חיה ומשמעותית, כמו הש-ריש חוורנה, שמוסיף עומק ועושר לעולם הנבנה.

אהבתי מאוד את הרעיון של אחוות נשים, ואת מערכת היחסים הנרקמת בין אסתר לבין קודמתה בתפקיד, ושתי, הוהישתי – הטובה מכולן. אחד המרחבים היפים והמסקרנים שבהם זה בא לידי ביטוי הוא החדר המיוחד לנשים בזמן המחזור – מקום שלכאורה מוגדר על ידי טומאה והדרה, אך בפועל מתגלה כמיקרוקוסמוס נשי נפרד, שבו כל הנשים שוות, היררכיות מיטשטשות, ונוצר מרחב של למידה, שיתוף וסולידריות יוצאת דופן.

כמו בספר הקודם, מצאתי את עצמי לומדת לא מעט על העולם העתיק: על השושלת הפרסית אחמנית, על הדת הזורואסטרית, על ערכיה ומנהגיה, ועל מקומן של נשים בתוך הסדר החברתי הזה. כול זה נעשה באופן אורגני, בלי להכביד, ובדיוק במידה שמעמיקה את הקריאה ולא מעכבת אותה.

לסיכום, המשך מוצלח מאוד, שלא נופל מקודמו ואף מעמיק אותו. בהחלט מעורר ציפייה לחלק השלישי בטרילוגיה.

נב. עיצוב העטיפה יפהפה והולם מאוד את רוח הספר.
נב 2 מדריך השמות והמושגים בסוף הספר הוא תוספת נחוצה ומבורכת, במיוחד למי שרוצה להתמצא טוב יותר בעולם העשיר שנבנה כאן.
נב 3 אתם מוזמנים לקרוא את הסקירה הקודמת שלי על "המלכה".

לפני 3 חודשים•
★★★★★
•שין שין
קואלה רוצחת

קואלה רוצחת

קנת קוק

קנת' קוק, עיתונאי, סופר, במאי ואושייה אוסטרלית כבדת משקל, תרתי משמע, משתף אותנו בהרפתקאותיו ההזויות בשממה האוסטרלית של שנות ה 80'.
אוסטרליה ידועה במגוון רחב של בעלי חיים קטלניים ומוזרים ותושבים מוזרים לא פחות. נראה שקוק טרח לפגוש חלק גדול מהם, למרות היותו גבר חסר כושר, בעל עודף משקל וחובב אלכוהול, כפי שהוא טורח לציין מספר פעמים במהלך הספר. עובדה זו כנראה אינה תורמת לאריכות ימים בבוש האוסטרלי הבלתי סלחן, היות שהוא הלך לעולמו בגיל 58, שנה לאחר שקובץ סיפורים זה יצא לאור.
לזכותו של קוק ייאמר שהוא יודע לספר סיפור. הכתיבה שלו חדה, מצחיקה להפליא, עסיסית וגדושה בתיאורים יוצאי דופן ויוצאים מן הכלל שממש לא עושים חשק להיתקל בבעלי החיים שהוא נתקל בהם, שכולם עשו כמיטב יכולתם להביא לקיצו המהיר ו/או האיטי, כולל חתול רוצח וחסר מעצורים וכלב צייד שטרח להביא אליו חיות שונות ומשונות, חיות לגמרי, כולל נחשים קטלניים, ולהניח אותן בנאמנות ברגליו.
בקיצור, קשה להצחיק אותי והספר הזה עשה את העבודה בימים קשים אלו של מלחמת אירן השנייה/שאגת הלביא/עם כלביא/עם חתוליא 2. קריאה מומלצת לימים קשים ולילות לבנים.
נב אכן קןאלות אינן חייות חמודות.
נב2 שוב שאפו לעיצובי הכריכות ולבחירות המפתיעות של הוצאת "תשע נשמות".

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•שין שין
כפר ותיקין

כפר ותיקין

רבקה טננבוים-פרצל

אז זה לא כפר ויתקין, זה כפר ותיקין. עוד ספר בסדרה האיכותית והמוקפדת מאוד של ספרות מקור מבית הוצאת "תשע נשמות" המשובחת והאהובה עליי. הספר יפהפה, מעוצב ע"י חואנה קפולטו, שמכניסה שפה עיצובית ברורה וייחודית לספרי ההוצאה, כי ספר טוב יכול וצריך להיות גם מעוצב היטב.
זהו ספרה הראשון של רבקה טננבוים-פרצל, לפני הפרטים הביוגרפיים מדובר באישה שמאחוריה ניסיון חיים, וניסיון טיפולי ואקדמי עשיר, וניסיון זה מתבטא ברומן. לא קל לכתוב זיקנה, וגם לא קל לחיות אותה. אולם עם העלייה המשמעותית בתוחלת החיים, הזקנה נוכחת יותר בעולם, בחברה וגם בספרות. בשנים האחרונות נתקלתי במספר רב יותר מבעבר של ספרים על זקנה או שבמרכזם דמויות של זקנים וזקנות, טובים יותר ופחות. ספרים העוסקים בבדידות, ובאובדן הזיכרון, בפרידה אך גם בניצחונות, באהבות מאוחרות, בתובנות מחודשות. לצד גם תת הז'אנר, שאותו ככול הנראה המציאה אגתה כריסטי, ספרי מתח ובילוש שבמרכזם בלש/בלשית מבוגרים, היורשים הגאים של מיס מארפל בעלת המוח המושחז.
אז "כפר ותיקין" עוסק במיזם של ישוב המיועד לזקנים, לא דיור מוגן, ולא בית אבות, קהילה חיה ופועלת שבה כול אחד יוכל לחיות, לתרום ולהיות פעיל כמיטב יכולתו ויכולתה, כמו גם בית עוטף לקשישים סיעודיים לצד אירוח ופעילויות לקהל הרחב. את המיזם הוגה שרון, (אולי בן דמותה של המחברת?) אשר כתב את הדוקטורט שלו על זקנה לאחר ששהה בבית אבות מסורתי בניו יורק, וכעת הוא מנסה להוציא לפועל חלום. שרון שואף ליצור קהילה חדשה וייחודית לגיל המבוגר, שבה ישתכנו ארבעת הזוגות של דודיו, בני הדודים ממשפחת רוזן, אשר אימצו אותו לליבם וחיקם וגידלו אותו לאחר מותם הטראגי של הוריו.
הרומן עוסק בהווה בכפר ותיקין, בעבר הרחוק בסיפור המשפחתי המורכב של בני הדודים, ובעבר הקרוב ביומן העבודה של שרון שנכתב בזמן העבודה והשהייה שלו בבית האבות בניו יורק בגוף ראשון. שלושת העלילות משתלבות יפה, אינן מאולצות ומאירות בצורה מעניינת ומורכבת את דמויות הגיבורים. סודות משפחתיים מתגלים, אכזבות נרשמות, גם הצלחות ותקוות, שינאות וקנאות, תעלומות מהעבר ומההווה, כול מה שמרכיב את הערבוביה הזאת הנקראת אנושות. למרות המגוון הרב של הדמויות, הן עגולות, בנויות היטב, ואינן נופלות לכתיבה סטריאוטיפית. גם דמויות המשנה, שאינן פחות חשובות, כגון סילביה המטפלת, ועקנין אחראי התחזוקה ונועה הפסיכולוגית הן בעלות נפח ומשמעות, בפני עצמן ובתוך הסיפור. למרות התפאורה שאינה נתפסת כאטרקטיבית, כפר ותיקין, אינו סיפור של סוף, ישנם בו סופים אך גם התחלות חדשות, לא מעט שימחה ותקווה וניסיון נועז ומקורי לעצב חזון של סביבת חיים חדשה לגיל הבוגר. אהבתי גם את הציטוטים המגוונים בראש כול פרק, שהיו לדעתי חשובים ומשמעותיים לתוכן. אצטט כאן אחד שאהבתי: "סליחה היא שחרור מוחלט מהתקווה לעבר טוב יותר" (אלקסה יאנג).
לסיכום, עוד הצלחה מבית "תשע נשמות".

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•שין שין
מכתבי שחרור

מכתבי שחרור

שחר פלד

מכתבי שחרור.
שחרור הוא מושג חיובי, שחרור מהצבא, מבית הסוהר, שחרור מבית חולים. כול מי שאי פעם אושפז או אישפז מכיר את הרגע הזה בו עוזבים את המסגרת המלאכותית הזו, את העולם בתוך עולם שהוא בית החולים, מקבלים את מכתב השחרור הנכסף וחוזרים למציאות. מכתב השחרור כולל לרוב את פירטי החולה, האבחנה, מהלך המחלה, מסקנות והמשך טיפול. במהלך מקורי ומבריק שחר פלד, הסופר שהוא גם רופא, לוקח את המסגרת הזו והופך אותה לספר. זה לא טריק ולא גימיק, אלא מבנה נכון והגיוני לספר הזה. כול פרק דן בחולה המאושפז במחלקה בה גיבורנו, הרופא הצעיר, מתמחה, ותוך כדי הסיפור הייחודי של כול מטופל ומטופלת אנו חווים גם את סיפור המסע של הרופא, התפתחותו המקצועית, התמודדותו עם אובדן חברו הטוב, קשרי אהבה וחברות ועוד.
אהבתי מאוד את כתיבתו הרגישה של פלד, את ההתחבטויות שלו לגבי הדרך המקצועית הנכונה בשבילו ואת הראייה האנושית והייחודית שלו לגבי כול מאושפז ועולמו. זהו אמנם ספר ראשון, אבל הוא בשל ומיוחד בדרכו האוניברסלית אך גם הישראלית כל כך. פחות אהבתי את הסוף אך עדיין זהו ספר מומלץ וראוי ביותר.
פגשתי את הסופר במועדון הקוראות שלנו והוא אדם לא פחות מקסים ומיוחד מהגיבור שלו. ללא ספק אשמח לקרוא עוד ספרים שלו.

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•שין שין
בקצה הלילה

בקצה הלילה

פְרידוֹ לָמְפֶּה

עד קצה הלילה, רומן עלום מאת סופר שכוח שנגאל מאלמוניותו על ידי הוצאת אפרסמון האיכותית. מסוג הספרים שאני אוהבת מאוד לקרוא ולדעתי בשבילם הספרות כרגע קיימת. ספרים ללא עלילה, ללא דמות ראשית ועם סיום פתוח. אז למה לקרוא דבר כזה בכלל? בשביל הכתיבה, הו, הכתיבה היפהפייה, המגע העדין של המילים שלוקחות אותנו איתן בשעות הערב והלילה על פני הבתים והרחובות של עיר הנמל הגרמנית הפרובינציאלית, ומדלגות במיומנות ובכישרון אינסופי בין האנשים, המוסיקה והמראות.
אז אין עלילה אחת, אבל יש אינספור עלילות קטנות, אין גיבור או גיבורה אחת שמתפתחים אבל יש הצצה רגישה וגאונית לתודעות של מספר רב של אנשים, ותיאורי הלילה, והיופי שבכיעור ובהמוניות, ונגינת הכינור והברבורים וגם העכברושים, שפתיים יישקו. תודה להוצאת "אפרסמון" שבחרה לתרגם את הפנינה הקטנה הזאת מאת הסופר פרידו למפה. תרגמה את זה יפה מגרמנית שירי שפירא (אני אוהבת הוצאות שנותנות קרדיט ומקום למתרגמת על גבי העטיפה). למי שרוצה לקרוא משהו שונה ולגעת ביופי ובכיעור ובטירוף שהאמנות מאפשרת לנו.

לפני 5 חודשים•
★★★★★
•שין שין

ביקורות נוספות על "פתח גדול מלמטה"

פתח גדול מלמטה

פתח גדול מלמטה

אסתר פלד

ספרה של אסתר פלד "פתח גדול מלמטה" הוא ספר טוב, אמיץ ומאד יוצא דופן בנוף הספרותי שלנו.
מבחינתי, אין מחמאה גדולה יותר לספר מאשר ההחלטה לרכוש עותק ממנו, אחרי שקראתי עותק ספריה. רצוני שהוא ישכון על מדפי ספרייתי, לא כקישוט, אלא כטקסט שארצה לקרוא בו שוב, וחלקים ממנו - שוב ושוב.

אנחנו רגילים לסיפורי חניכה שמתחילים בגיל צעיר. כאן לפנינו סיפור חניכה של אישה שמתחיל בגיל מבוגר ובשל. תמצית החניכה כולה מובאת בפרולוג הנפלא.

שלב ההתבוננות – "אני מתבוננת החוצה. אני רואה: השחר עלה. מיד אחר כך אני מתקנת: האור – הוא יורד מן ההר אל העמק. השחר יורד על הארץ. הבהירות מתחילה מלמעלה".
האשה מגלה איזושהיא אמת חדשה. "השחר עלה" הוא טעות או אשליה, וכך גם הזוגיות שלה. כי "השחר יורד על הארץ, הבהירות מתחילה מלמעלה" - בניגוד ל"פתח גדול מלמטה" שהוא גם מה שאתם חושבים, וכל המיניות והתשוקה הכרוכים בו, אבל קודם כל החצאית, שנולדה מתוך התייחסות גברית לאישה.

שלב ההבנה: "אני מבינה: הסיפור הזה בא אל קיצו...תמיד משהו לא מסתדר ומישהו נהיה מאד עצוב, ואז זה נגמר. וגם אלה שנשארים יחד, גם אצלם לפי השמועה מאד עצוב..." במהלך הזמן הפכתי אני למושא תשוקתו, חד משמעית הוא אומר...אני לעומת זאת לא מוצאת את מקומי, אין לי מנוח, אני מושא תשוקה מרצד, נעלם וחוזר, קשה לאחיזה. באופן כללי אני מתקשה להיות מושא.. .של משהו של מישהו...אני מבקשת לזחול החוצה מהשוחה המשותפת שחפרנו..."

השלב האחרון: אני רואה: ...במהלך היום הוא מנסה אלי דבר אבל אני אינני. כיוון שאני מושא תשוקתו הוא רואה חזיונות. אני לא. כן, כל העניין הזה של התשוקה, אני מכבדת את זה, אחרי הכל זה מקור ההתהוות, מקור החיים, אישה, גבר, הציוד הזה שיש להם בין הרגליים. משם מתחיל הכל. ..אין דרך אחרת, האמנם אין דרך אחרת לבנות דבר לכיד ונושא משמעות....". הגבר עדיין רואה חזיונות – אשליות. האישה כבר הפנימה את הבנתה והיא במקום לגמרי אחר - בדרך להיות לבד.

זהו גם סיפור של כפירה. כפירה בתפיסה הרומנטית של זוגיות, שמוטמעת בחינוך הנשי מגיל צעיר. כפירה בהיות אישה וגם גופה מוגדרים דרך התייחסות גברית. כפירה בזוגיות שבה האישה היא מושא ועדיין נשלטת. כפירה ביחסי הגומלין בין הגבר לאישה, בהם עליה תמיד לשלם בגופה (וגם לתת לו "בית חם").

ומתוך כל הכפירות שהזכרתי, עולה בפרק האחרון הכפירה ב"העיקר שלא תהיי לבד". "למה שלא אהיה לבד? איזה מן עיקר זה?" (עמ' 123). ב"לבד" היא מוצאת את מקומה, מוצאת מנוחה לעצמה. היא נהנית ממנו, וגם נהנית להפגין את חוזקה. מצליחה לסדר מיני עניינים שאם הייתה בזוגיות הגבר היה מטפל בהם, ועליה היה לשלם בגופה מחיר בחזרה. לאחר ביקור במוסך היא אומרת "כי אני מהנאבקות. וכידוע, נשים אין להן הרבה כוח; הן נועדו להשקות גינות בעודן מפזמות במלבושים בהירים, ואחר כך לדבר בטלפון עם חברות. נשים הן יצורים ענוגים, כובע קש לראשן, שלא נועדו לקרבות, לא למוסכים. אבל זה לא תלוי בי. זה מה שקרה....." (עמ, 158)

הסופרת חופרת בנבכי היחסים והתשוקה המינית שבין הגבר לאישה. חפירתה חכמה, אמינה ומלאת תובנות. הרוח הנושבת מהספר היא רוח פמיניסטית נושאת מסר. הכתיבה מתובלת בהומור, ציניות, אירוניה, ואפילו בטיפה מרירות. יש בספר מן הפסיכולוגיה, מן הפילוסופיה ומן הבודהיזם (שמחוסר היכרות בוודאי לא ירדתי לעומקו). זרם התודעה זורם בקלילות והשפה מערבת מִשלבים גבוהים ונמוכים.

בחלקו האחרון של הספר האישה בוחרת לחדול מן החיפוש אחרי בן זוג, "הדבר הזה לא מוביל לשום מקום".
הבחירה לזנוח כל סוג של זוגיות ולחיות לבד, כביטוי לשחרור, היא לגיטימית ואמיצה. אכן, אין טעם בחיפוש אובססיבי אחר זוגיות. כל אישה בימינו אמורה להיות מסוגלת להיות עצמאית ולא תלויה בגבר. עם זאת ה"לבד" אינו בהכרח הפתרון היחיד או הקבוע לשחרורה של האישה. העמקת ההיכרות עם מהותה הנפשית והגופנית שלא ביחס לגבר, דווקא היא יכולה בסופו של דבר להצמיח זוגיות חדשה מסוג אחר. ואם לצאת לרגע מן התאוריה – אני רואה בסביבתי מקרי זוגיות מאוחרת שנבנו מתוך צמיחה מחודשת והם ממלאים שמחה ותקווה. זאת הסיבה העיקרית שלא הענקתי לספר את הכוכב החמישי. את 4.5 הכוכבים שלהם הוא ראוי עיגלתי לארבעה.

לסיכום: ספר שמזמין לצלול לתוך עצמךְ, ומשאיר שובל ארוך של הרהורים. אין ספק שילווה אותי עוד זמן רב.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•כרמלה
פתח גדול מלמטה

פתח גדול מלמטה

אסתר פלד

'פתח גדול מלמטה', הלם בי עוד לפני שיצאנו לדרך. ואולי "הלם בי", נשמע קצת מליצי ביחס לספר שמנסה להיות ארצי כל כך. במסווה ציני, מתנשא אולי, אבל עדיין ארצי במהותו.
השתמשתי בו כבמנקה חיך. יצירה קלילה/לא מחייבת, שתעזור לי להשתחרר מחוויות מכוננות שסיפק ספר עמוק ולהתכונן, תוך כדי, לחוויות שכבר מחכות לי בספר הבא.
אלא שכאן, במקום תחושת ניקיון, התמלאתי טעם בוסרי, מלווה עודפי מלל קשים וניחוח פמיניסטיות קלה עד בינונית (לא מהטעמים המועדפים עלי).

למה ככה?
הספר הזה, על שמו הנוטה לוולגריות ללא סיבה ממשית, בנוי פרקים, פרקים. כמו תמונות דרמטיות מסיפור חיים. היו ביניהן שגרמו לי לטפס על הקירות והיו שהוסיפו לי תובנות נימנומיות משהו, על הדרך.

מדובר בנובלה קלת משקל ודפים (142 עמודים בתצורה דיגיטלית). אלא שלעומת מיעוט הדפים, המלל, אוי ריבוי המלל, מתאר את נבכי נפשה ההזויים של דמות נשית המדברת אל עצמה, אלי, אל בן זוגה לשעבר, אל העכשיוי והעתידי ואל כל יציר המין האנושי שעובר בדרכה. היא עוסקת ברצונותיה של אישה, בדרישותיה מעצמה ומהסביבה, בסגנון דווקאי מתנשא, שמחייב אותה (לדעתה), להסביר לכולנו למה היא אוהבת מין, אבל פחות מסמפטת את הגברים הנלווים לחוויה. בעיקר, היא צועקת את ה'כי ככה אני' שלה, רחוק וחזק משצריך (כי לאף אחד לא באמת איכפת, אם אספת אל חיקך גברבר תורן וסילקת אותו מדרכך בבוקר שאחרי).

אחרי כל זה, הצורך למחות, שמתגבר על הדמות הראשית מסיבה לא ברורה, יביא אותי בקלות למסקנה ההפוכה.
בקיצור חמודה, You Are Protesting too Much.
מופע המאורות הלהגני הזה, לוקה בסגנון פולני מנדנד ובהנחת היסוד שגברים אבודי עמוד שידרה, נולדו לשעשע את זמנן של שורפות החזייה שבינינו.

וצריך להודות שיש בו, בלהג הזה, משהו מן המציאות הנשית של כולנו. כי מי לא עסקה חדשות ועיסוקים, בשאלות מהותיות סטייל 'מה אם היה קורה אחרת?', 'מה אם לא היינו נפרדים?', 'האם הדברים שהפריעו לי באמת מפריעים?', 'זו אני?', 'זה הוא?' ובתפקיד 'גולת הכותרת הטרחנית', הלו היא השאלה 'איך לעזאזל הוא הצליח לארגן לעצמו כל כך מהר, חיים אחרים?'.
אלא שרגעי שפל של נשיות במשבר, כשפרידה מעוררת שדים, פוצעת ומרחיבה סדקים, לא חייבים לצאת אל אור הזרקורים.
זה לא שאני נמנעת מעיסוק בפרטים אפורים, זה פשוט שלא כל שיחה פנימית, היא סיפור מפעים.

"אחרי שזה נגמר אנחנו בדרך כלל מפויסים, אווירה נינוחה, שני אנשים מתבוננים זה בזה ותמהים. תמהים, כן. שכיבה יחד היא משהו מתמיה, כשחושפים את זה לאורה של הנפש החושבת. בכלל, כל הגוף הזה, קל וחומר האיחוד בין גופים שונים, קל וחומר שהיו לאחד, כל זה זר לנפש החושבת...
אין ספק שיש גורמים אובייקטיביים שהופכים את זה ליותר מרגש. אבל נראה לי שככה זה תמיד, אצל כולם, שיש גרומים אובייקטיביים שהופכים את זה ליותר מרגש, יותר משמח מהרגיל."

איש לא מתעניין
"וכבר למדנו. אין בדידותה של אישה שאין לה גבר שאוהב אותה נורא שקולה לבדידותה של אישה שגבר אחד מיוחד בכושרו חושק בה עד מאוד."

הגיבורה של פלד, עסוקה בצורך לצעוק עצמה ולהוכיח שנשים לא חייבות גבר על מנת להישאר בחיים.
היא מתעקשת להיות דמות קשקשנית, מין פלקט נשי/סיטגמתי, שמלהג את נפשו ומטריד את סביבתו ברצונות/לא רצונות ובמלחמות רק אלוהים ידע על מה.
כאן כמובן מתבקשות השאלות 'מי שאל?', 'את מי זה באמת מעניין?' 'ועל מה את מוכיחה אותנו, מסבירה ומתרצת את רצון דמות המופת, לחיות את חיה ללא גבר כאובייקט אופנתי מתבקש'.
בקיצור, חיי את חייך ואת חיי גיבורייך, כפי שנכון לך ו... See If I Care.

"ואז הוא דיבר, הוא דיבר הרבה ולא יכולתי להקשיב לכל מה שאמר. הוא אמר את הדברים שאדם אומר לעצמו בסיומו של קשר, ואני מצאתי את עצמי מקשיבה לאיזה טקסט פנימי, טקס פנימי, טקס שריפת גופות פנימי, לא חשוב מה זה היה אבל זה היה בלתי ניתן, בלתי ניתן." בבחינת 'הפוסל, במומו פוסל.

להגיד שאהבתי ספר שהגיש לי דמות טרחנית במסווה פמיניסטי, זו תהיה טעות.
להגיד שנהנתי, לצערי, זו תהיה הגזמה.
להגיד שצלחתי מעבר למחציתו, טוב, זה יהיה פשוט לא מדויק.
לסקירות נוספות https://misskipod.blogspot.com/

לפני 5 שנים•
★★★★★
•Misskipod
פתח גדול מלמטה

פתח גדול מלמטה

אסתר פלד

ניגשתי לספרה של אסתר פלד "פתח גדול מלמטה" בלי הרבה ברירות. האשה שמסרה לי אותו הניחה והתרחקה, לא מאפשרת לי ממש להתנצל על חוסר זמן, עניין או פניות. נשארנו יחד, אישה אחת כתובה השניה עומדת נבוכה וקצת מבולבלת והמילים של אסתר הודיעו לי רשמית שאנו הולכות לנהל שיחה אינטימית מאוד על כל שלא מדובר בשום ספסל ציבורי אחר. נשארתי. התמגנטתי ליחפות הבוטה של פלד, הבזה ללק בציפורניים אך עדיין מתאמת תור ברגע שהיא חשה צורך במרדף מחודש אחרי זכר כלבבה. משחקת את המשחק המגדרי, אך גם שומרת לעצמה נתיב מילוט ממנו אל הלבדיות שבביתה שלה, הריק מילדיה שגדלו והפך מעין מקדש לכל היקר לה. מקדש שאין אליו כניסה ממשית לזר מבחוץ, שלא ליחסי מין וקשר תחום היטב בזמן.

התווכחתי לא פעם עם אסתר פלד, אנחנו כבר רגילות לכך שהטונים בינינו עולים עוד מהספר "להרבות אהבה בעולם" שהוא אמנם ספר עיון על הקשר בין פסיכאנליזה ובודהיזם, אבל אסתר עצמה נוכחת בו לא מעט. אני אוהבת להתווכח איתה כי היא מניחה את עמדותיה בלי טיפת התנצלות והנקיות הברורה שבה היא עושה זאת, מאפשרת לי לבחור אם למדוד או לתהות, להתקרב, לטעום או לנסות או פעמים אחרות לתקוף חזיתית או להסביר בנחת מדוע בעיני לא, או ממש לא, או לא הפעם על כל פנים. בתוך אי הסובלנות הפוסט מודרני בו כולם חברים של כולם, אסתר היא לא ממש חברה של אף אחד אבל חברה הכי טובה של עצמה. זו בחירה שיש בה נועזות לא קטנה בעיני, לצד מקומות שבהם היא גם מעוררת בי שאלות על המשמעות הרחבה שהיא פותחת ועל היאוש העמוק מקשר עם המין האנושי, שגם אם הוא עושה לא מעט רעש בחוץ, אני רוחשת לו חיבה סלחנית ואהבה גדולה.

ספר אולטרה מומלץ לקריאה, הפעם בעיני עם כוכבית מיוחדת למין הנשי.
גברים? לא סגורה על זה שכאן תמצאו את אושרכם,
אבל תפדל אם כן...

לפני 5 שנים•
★★★★★
•זרש קרש
פתח גדול מלמטה

פתח גדול מלמטה

אסתר פלד

איך עובדים עלי כל פעם מחדש, איך?!?
אני מרגישה כי נעשיתי קרבן על לא עוול בכפי וכי אולי היה עלי ללמוד באוניברסיטה גניקולוגיה במקום ספרות.
זאת הפעם השניה בה אני נתקלת בתופעת הפות הרגיז, מכירים?
יש גם מעי רגיז אך אפילו האיבר הזה לא מנכס לעצמו צומי מוחלט כל כך ועוד מהסוג שזוכה בפרס ספיר.
בראשית יצא הספר ״ערות״, רב מכר ארצישראלי אודות נשים המדברות על מין.
כולם מיהרו לרכשו כולל אמתכם הצנועה שחשבה שתקבל כמה טיפים עוצמתיים שישפרו את חיי המין שלה, גישות חדשניות שירעננו את דעותיה המסורתיות בתחום הסקס .
אך למרות שאפשר להוסיף לסלט קרוטונים, ביצים, זרעי צ׳יה ורוטב שקוף חמצמץ, תאכלס הוא נשאר סלט גם אם משודרג קמעה.
הדעות השונות בלבלו אותי, הנשים הזועמות עצבנו אותי והמיית הקיטורים שלהן הרסה כל סיכוי לפתרון הולם. הן האשימו את הגברים בחוסר רגישות, באטימות, באונס, בתרבות המעוותת שלנו, בסרטים הכחולים.
ריח הפמיניזם עלה באפי ולי לא הייתה שום כוונה לשרוף את חזיות הסאטן שרכשתי מבוטיק פריזאי ונועדו, מלבד תפקידם כסומכי נופלים לשעשעני בצבעיהם המבהיקים ולעצב את מה שנותר משתי הנקות לא ממש ארוכות.
ועל כן בלעתי עלבוני והמשכתי הלאה.

לפני שהחלטתי לקרוא את גב׳ פלד, קראתי אודות זכייתה והתפלאתי שמעולם לא שמעתי על ספרה.
ראיתי את סרטון קצרצר באינסטגרם כיצד היא עולה לבמה לקבל את פרס ספיר.
היא הייתה המומה, בשוק, רעדה ממש.
לשניה היא לא האמינה שתזכה ולכן גם לא הכינה נאום ואלתרה כמה משפטים שדווקא בזכותם התחבבה עלי והשתכנעתי שיש בה משהו שובה לב.
גם קריאת התקציר (הפעם אף אחד לא יסדר אותי, בי נשבעתי!) עשתה עלי רושם: פרוזה מקור - אוהבת סופרים ישראלים! הגות ופילוסופיה - פשששש אצא חכמה, פסיכואנליטיקה ומערכות יחסיים.
עבודה בעיניים פשוט או במילים מדעיות: תסמונת הפות הרגיז.
האיבר העצבני הזה שלא מקבל את כל הגירויים המתאימים שאמנם ביצירה הספציפית הזאת הוא טיפה יותר מוצנע אך עדיין מרים את ראשו כל אימת שלא קיבל מספיק תשומת לב.
הגבר הוא ילד שאינו יודע מה הוא רוצה והאישה היא הבוגרת, המודעת.
נכון, היא קצת קנאית ובמידה רבה שתלטנית אבל מי אשם בזה אם לא?…
המסקנה המתקבלת משני הספרים היא: שנשים ממרס וגברים ממאדים.
יכולתי לקרוא את הקלסיקה ההיא ולחסוך לעצמי זמן יקר אבל מכיוון שאני חתולה (דיי מסטולה) ברור שאפול בפח ואפילו אחד כזה ללא זנבי דגים או משהו טעים לנשנש ככה בשביל האורגזמה שאחרי.

לפני 8 שנים•shila1973
פתח גדול מלמטה

פתח גדול מלמטה

אסתר פלד

הספר נהדר, וזכה בצדק, בפרס ספיר.
הספר מכיל 34 הסיפורים, הנחלקים לשלושה שערים, ונקראים, למעשה, כמסלול בחייה של אישה: נישואין, פרידה, גירושים, אהבה חדשה ובחירה בחיים ללא זוגיות.
הוא כתוב בסגנון זרם התודעה, והוא מאגד בתוכו מונולוגים קצרים, מחשבות, הרהורים,
ספקות ולבטים, שהיא מנת חלקן של נשים רבות.
ישנן גם שפע שאלות של אישה בוגרת, המתבוננת ביחסיה הזוגיים; אישה שלא ניתן לה שם, והיא בה בעת גם אני, או את, או ההיא.
הספר הוא בראש ובראשונה ספר לנשים, במובן של היות אשה בעולם, כי נשמע בו קול נשי, אוטנטי מהימן, עז, חריף ובועט.
בספר מצאתי דקויות של רגש משולב בהומור, מחשבה צלולה, אומץ, ועומק נדיר, הנתמך בידע נרחב בפילוסופיה מזרחית ובידע פסיכואנליטי תיאורטי ומעשי.
נקודות המשען הללו מעניקות לכתיבה חשיבה ביקורתית ועומק.
מומלץ מאוד, ספרות במיטבה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•נילי
פתח גדול מלמטה

פתח גדול מלמטה

אסתר פלד

זהו ספר מצוין, פילוסופי, כיף לקריאה ועם זאת מעמיק. אני מודה: בהתחלה היה לי מעט קשה, מעט אולי... פילוסופי מדי, אך בהמשך הכל קלח והיה מעניין ומהודק. כן. מהודק זו המילה. ניכר שהספר כולו - על שלל סיפוריו - נכתב בגוף ראשון על חייה של אסתר פלד, ואם כך אכן הדבר, רק דבר אחד אמליץ: ששכניה לא יקראו אותו... (והמבין יבין).

לפני 7 שנים•
★★★★★
•פסיכולוגית
פתח גדול מלמטה

פתח גדול מלמטה

אסתר פלד

בעיני זה ספר מעולה. הכתיבה שלו היא בסגנון זרם התודעה בשילוב הדברים הקטנים הקורים בחייה של הגיבורה ומסקנותיה מהם.
הספר חשוב מאוד, מהבחינה שהוא מצליח להביא קול שממעט להישמע בספרות - אישה מבוגרת החשה תשוקה, בושה, ספקות, רצונות תהיות, וחיה במלוא מובן המילה, אל מול המבט החיצוני של החברה. זו דרך שונה מהדרך הרגילה שאנו רגילים לקרוא על נשים - שלרוב אם הן מבולבלות הם צעירות, ואם הן מבוגרות הן דמות אם/דודה/אומנת.
האווירה בספר מזכירה את זו של אלנה פרנטה ב"ימי הנטישה", את מגדה סבו ב"הדלת" ואת דוריס לסינג ב"מחברת הזהב".
מתאים למי שההתחבט/ה וחשבה על מקומה או מקומו השברירי ביחסים בין המינים, ואוהב/ת פסיכולוגיה ופילוסופיה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•אורנה
פתח גדול מלמטה

פתח גדול מלמטה

אסתר פלד

זו היתה הפעם הראשונה שקראתי ספר ולא יכולתי להפרד מהמילים. האזנתי לו באייקאסט וכל רגע עשיתי אחורה רק כדי להיות עם זה עוד טיפה, תמללתי לי קטעים נרחבים, אוי, פתאום אני קולטת שלא מספרת דבר אודות הספר, קטעים, אולי ככה מוטב לגשת אליו, בלי לדעת דבר.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•ליאן
פתח גדול מלמטה

פתח גדול מלמטה

אסתר פלד

ספר מעניין מהבחינה שהוא נותן הצצה להתפלספויות של מישהי עם עצמה.
הרבה פעמי אני שקועה בהתפלספויות שלי עם עצמי, ונחמד לקבל הצצה דווקא לראש של אחרים.
לפעמים ההתפלספויות הרגישו לי קצת יותר מידי מנסות בכוח להיות עמוקות ואומנותיות, אבל יכול להיות שזה פשוט כי לא הבנתי אותן, כי כשהבנתי את ההתפלסויות הן היו ממש יפות.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•יעלי
דירוג
4.0
לפני 6 שנים

“ספר מעניין מהבחינה שהוא נותן הצצה להתפלספויות של מישהי עם עצמה. הרבה פעמי אני שקועה בהתפלספויות של”