לא הייתי טורח לכתוב ביקורת על הספר הזה אילולא הספר, בכסות של סיפור על קשיי ההתאקלמות של צעיר פקיסטני מבריק בארה''ב, מציג את התעמולה הפקיסטנית במיטבה: נרטיב מקומם כלפי המערב ונרטיב הלוקה בצביעות כלפי הודו וכלפי "המדינה האחות" אפגניסטן.

לא הייתי טורח לכתוב את הביקורת על הספר הזה אילולא הסופר מאיץ בנו להבין את כאבם של התוקפים של מגדלי התאומים ולא רק של הקורבנות.

לא הייתי טורח לכתוב ביקורת על הספר הזה אילולא שמעתי במו אזני, במהלך עבודתי בניו-דלהי, את הדי הפיצוץ המבוקר של מטען החבלה בחזית הפרלמנט ההודי ב-13 בדצמבר 2001 לאחר התקפה של טרוריסטים על בניין הפרלמנט שאך בנס הסתיימה במותם של בודדים מבלי שהטרוריסטים הצליחו לחדור לפרלמנט עצמו ולטבוח את חברי הפרלמנט. הנהגת הטרוריסטים ישבה לבטח בשטח פקיסטן ונהנתה מהגנת סוכנות המודיעין האימתנית של מדינה זו. המחבר שכח להזכיר במונולוג המרתק שלו את הפלישה של גורמים פקיסטנים בגיבוי הצבא הפקיסטני לקרגיל שבקשמיר ב-1999 ואת מאמצי התיווך המוצלחים של אמריקה המושמצת והמשוקצת שבזכותם נמנעה מלחמה כוללת ועקובה מדם בין שתי מעצמות גרעיניות איזוריות.

לא הייתי טורח לכתוב ביקורת על הספר הזה אילולא פקיסטן היתה הבית להנהגה של תנועת הטליבאן ולארגוני טרור סונים הזורעים מוות והרס באפגניסטן הסמוכה ומשמשים, באופן מקיאווליסטי מובהק, כלי בידי הממשל הפקיסטני כדי להבטיח את האינטרסים שלו במדינה זו, בעוד שאחיהם לנשק ולאידיאולוגיה הסלאפית טובחים בשיעים בתוך פקיסטן ובבני כת האחמאדיה.

לא הייתי טורח לכתוב ביקורת על הספר הזה משום שהוא משמים. נהפוך הוא. הרעיון המכונן הוא מצוין. הגיבור מספר את סיפורו לדמות אמריקנית, אמנם סטריאוטיפית, אבל מאלה שהגיבור התחכך עם שכמותן במהלך שהותו בארה''ב. רק הפעם מדובר בהיפוך מרחבי: הגיבור הפקיסטני נמצא במגרש הביתי ואילו האמריקני הוא הזר שאינו מוצא את מקומו במרחב השליו.
הסיפור קולח מרתק. הואיל ולא קראתי את הכתוב על הכריכה סברתי לתומי שמדובר בסיפור אותנטי, מעין אוטוביוגרפיה. ניכר שהסופר מצוי היטב הוויי החיים של האליטה האמריקנית כמו גם זו של האליטה המשכילה אך המרוששת של ארצו.

הסיפור הוא קריאת תגר על השיטה האמריקנית כולה: מהכוחנות בתחום היחסים הבין לאומיים ועד השיטה הקפיטליסטית האגרסיבית. אם קריסת מגדלי התאומים היתה אירוע מכונן בהתבוננותו הביקורתית כלפי אמריקה הרי היה על הגיבור להדרים עד ואלפראיסו שבצ'ילי ולפגוש את חואן בטיסטה כדי להבין שאמריקה והקפיטליזם שלה הם בעצם ההתגלמות הגלובלית של הרוע.

השורה התחתונה: הסיפור טוב ובנוי מצוין. חבל שהמסרים הפוליטיים בוטים וגלויים לעין. הייתי מצפה מסופר אינטיליגנטי כזה להכניס אותם בצורה מתוחכמת יותר ובוטה פחות.

עלי להודות שהנסיבות בהן אדם לוקח ספר לידיים משפיעות במידה מסויימת על התחושה שנשארת מהספר בתום קריאתו. כשאני ניגשת לקרא ספר מאוד פופולרי שזכה לתשבוחות רבות, בצורה טבעית יש לי ציפיות רבות ממנו וכן הקריאה שלי ביקורתית מאוד. המצב עם "פונדמנטליסט בעל כורחו" היה הפוך: לא רק שלא שמעתי על הספר מימיי, גם נרתעתי מהאופי המוסלמי שלו והשם הערבי של הסופר. זו רתיעה שאיני מתגאה בה אך היא קיימת בי "בעל כורחי", ולמרות זאת החלטתי לתת לספר צ'אנס. דבר נוסף שהפך את הספר לילד הלא מקובל בכיתה זה שהוא שכב בתצוגת הספרים שמחוץ לספריה העירונית, ספרים המועמדים להזרק ככל הנראה ונמכרים בחמישה שקלים לכל מי שרק רוצה לקחת. ובכן, יתכן שבגלל כל אלו שיפוטי איננו אובייקטיבי, אם אובייקטיביות היא בכלל משהו שהגיוני לצפות מביקורת ספרים.

הרובד החיצוני של הספר הוא ביקורת על החברה האמריקאית. ביקורת על בעלי ההון שלא לוקחים אחריות מוסרית על הכוח שיש להם, ביקורת על ארה"ב שיוצאת למחמות עקובות מדם עם אמתלות מפוקפקות ולא מונעת שפיכת דמים היכן שיש בכוחה למנוע. נשמעת גם ביקורת כלפי ההתנהלות של האדם הלבן בעולם, התפישה המתנשאת של הצעירים הלבנים והעמידים. כל אלו היו ביקורות חשובות שהוגשו בצורה טובה, אך הן לא היו מוגמרות. למה אני מתכוונת? הגיבור לא ירד לעומקן של הסוגיות אלא הסתפק בתחושת הדיסוננס שנוצרה אצלו בתור מביט מן הצד. שפתו היתה שפת הסמלים: סמלי אמריקה של פעם, הסמליות של הרומן שלו עם אריקה כמו הרומן שלו עם אמריקה, העושר של העולם החדש וכו'.

רובד נוסף שיש לספר הוא הרובד האישי שאליו יותר התחברתי. החויה של גיבור הספר היא חויה של זרות ובדידות. בגיל 18 הוא צריך לתפקד כבין שווים בחברה הגבוהה והמצליחנית של תלמידי אחד הקולג'ים הנחשבים. בעוד שרוב חבריו מרגישים בטחון במקום שבו הם נמצאים, הגיבור נאלץ כל הזמן לזייף תחושת בטחון תוך שהוא לומד את הקודים של החברה החדשה ומפרנס את עצמו. הרצון העז שלו להשתלב מוביל אותו למצב שבו הוא חצוי בזהותו: עדיין לא כמו הצעירים העשירים בניו יורק וכבר לא פקיסטני כמו משפחתו שהשאיר מאחור. כמו כן, מאורעות ספטמבר 11 והתגובות שבאו לאחריו השאירו אותו גם חצוי בנאמנותו: מצד אחד למקום החדש שנתן לו חיים של שפע ונוחות ומצד שני לשורשים, למשפחה.

הסיפור עצמו מוגש בצורה קלילה בפורמט של דיבור מגוף ראשון - המספר פונה לתייר אמריקאי דמיוני ומגולל בפניו את הסיפור. עקב כך הכתיבה נשמעת כנה ולא מתאמצת. מהר מאוד נשאבתי לספר והתחברתי לדמויות, אבל לפי הביקורות שאני רואה זו - ההתלהבות שלי מהספר היא די חריגה.

צ'אנגז, המספר, מתאר לפני אמריקאי המבקר בלאהור, העיר השניה בגודלה בפקיסטן, את המתרחש אצלו במשך שנה, קצת לפני וקצת אחרי נפילת מגדלי התאומים. הספר כולו הוא מונולוג אחד ארוך, כשסיפור מגדלי התאומים הוא אך רקע לכל המתרחש בחייו של צ'אנגז בן ה-22.
בתחילת הספר פונה הפקיסטני אל האמריקאי, מנסה להכירו ומתחיל לתאר לפניו את המתרחש, כשהיה בארה"ב אך לא לפני זמן רב. הסיפור מתאר את סיום לימודיו בפרינסטון, היכרות עם אריקה היפהפיה ותחילת העבודה ב"אנדרווד סמסון", חברה העוסקת באומדן חברות העומדות לפני רכישה והשתלטות. צ'אנגז הוא בחור מבריק, מצטיין בלימודיו ואף בתחילת עבודתו. אבל אז מתערערת בריאותה הנפשית של אריקה וגם על נפילת מגדלי התאומים חש הצעיר שמחה מאחר והאחות של מכורתו פקיסטן, אפגניסטן, הצליחה להכות באמריקה עשירה, השבעה, הנוחה והתערבת יתר על המידה בחיי אומות רבות בעולם.
עבודתו משתבשת, יחסיו עם אהובתו אינם מגיעים לשום מקום ואת השאר צריך לקרוא לבד ובקלות משום שהספר שומר על מתח אחיד לכל אורכו הלא רב, ספר הנותן מבט אחר על העולם המערבי, מבט שהוא אוהד וביקורתי בעת ובעונה אחת, מבט משל אדם שהתחנך באוניברסיטה יוקרתית, קיבל משכורת גבוהה ועבד בחברה בכירה.

מה קורה לצעיר פאקיסטני חניך האסכולה המערבית שחי ועובד את החלום האמריקני שהגשים, לאחר קריסת מגדלי התאומים. הספר נכתב כמונולוג הכרתי של אותו צעיר שהתהליך מוביל אותו בחזרה למקורותיו התרבותיים, לארצו ולאיסלאם הקיצוני. נסיון לחדור למוחם של מאות אלפים של מוסלמים שחיים עתה בעולם המערבי בדיסוננס-קוגנטיבי (קונפליקט בין תפישה מחשבתית ומציאות שאינה תואמת אותה) הולך ומחריף. כנראה שזו באמת המציאות. מענין.

ספר טוב מאד שמספר בצורה של ראיון עיתונאי איך חייו של פקיסטני שהיה לו הכל ולמעשה הגשים כבר את חלומו האמרקאי , תואר בארה"ב בפרינסטון, רומן והכל - איבד את הכל לאחר הפלת התאומים ומה קורה עכשיו - יש לספר סוף מעניין מאד

ספר בסדר+, לא מהספרים השואבים ביותר שיצא לי לקרוא.
ספר חביב, המביא השקפה די קיצונית בסופו של דבר מנק' מבט המביאה מקרה בודד של פיצול של פקיסטני בין האמריקניזציה שבה הוא התחנך כסטודנט ובה הוא עובד אל מול איסלמיזציה שהיא חינוכו מבית אך כדת לא כמשהו קיצוני עד לאירועי 11/9.
הפיצול שהתקיים אני מעריכה אצל כמעט כל מי שהוא מוסלמי שחי ומתקיים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות באותה תקופה. עובר דרך דמות של צעיר מצליח ומבטיח לאור האירועים.