" יקום אלוהים,יפוצו אויביו,
וינוסו משנאיו מפניו,
כהדוף עשן תנדוף
כהמס דונג מפני אש
יאבדו רשעים
מפני אלוהים"
מזכיר משהו?..
אם חשבתם על פרק בספר תהילים, ס"ח ליתר דיוק, צדקתם. הספר הזה הוא עתיר בציטוטים ומזמורי מלחמה דתיים בעיקר מה"ברית הישנה" – דהיינו התנ"ך שלנו - כיאה לספר שמלחמות דת מהוות חלק נכבד ממנו.
עם זאת הוא ממחיש עד כמה הדת יכולה להיות אמצעי שמגויס באופן אבסורדי למטרות השגת שליטה, כוח וכסף.
היינריך מאן הוא אחיו הבכור של תומאס מאן. בדומה לאחיו הצעיר (והמפורסם ממנו), היה הומניסט וסוציאליסט נלהב. יחד עם אלברט איינשטיין ואנשי רוח ומדע גרמניים בולטים ניסה ליצור חזית למאבק במשטר הנאצי. בעקבות זאת נרדף ונאלץ לברוח מארצו – תחילה לפריז ולבסוף לארה"ב.
הנרי הרביעי מלך צרפת (הוא הוא הנרי השלישי מלך נווארה) היה הראשון לבית בורבון. עלייתו על כס המלכות שמה סוף לשושלת ולואה, ששלטה בצרפת במשך כ- 250 שנה. מקורו כאמור,בממלכת נווארה שבדרום צרפת השוכנת בצילם של הפירינאים, למרגלותם גדל ושעל פי מאן נשארו תמיד יקרים לליבו.
דרכו למלכות צרפת הייתה ארוכה, מפותלת, עקובה מדם ומלאת אינטריגות.
כמנהיג טבעי של סיעת ההוגנוטים בצרפת, רק עצם העובדה ששרד עד גיל 40, בכדי לזכות לשבת על הכס, שלא לדבר על עצם הפיכתו למלך הינה בגדר פלא של ממש.
אימו ז'אן, המנהיגה הלא מתפשרת של ההוגנוטים הלכה לעולמה באופן פתאומי וככל הנראה הורעלה זמן קצר לפני שבנה נשא את מארגו, נסיכה מבית ולואה שבנתה לעצמה שם של משכילה גדולה ומופקרת גדולה לא פחות בחצר המלוכה.
נישואים אלה אורגנו על ידי קאתרין דה מדיצ'י, אימה של הנסיכה השובבה וגם של אחיה המלך- קארל התשיעי. על ידי ברית זו ניסתה המלכה האם התככנית לאחד את הפרוטסטנטים והקתולים כנגד... קתולים אחרים מבית גיז ששמו לעצמם למטרה לתפוס את השלטון בצרפת.
הציניות והאכזריות שבאינטריגות החצר ומלחמות הדת ממש מעוררת חלחלה. לדוגמה, אחד השיאים של הספר הוא טבח ליל ברתולומאוס הקדוש. זה למעשה פוגרום שבוצע בהוגנוטים שהוזמנו (!) לפריז לחתונתו של הנרי שלנו עם הנסיכה מארגו. אדריכלי הרצח ההמוני שגבה את חייהם של אלפים רבים בצרפת כולה(ההערכה היא כי מדובר בכ-30,000 קורבנות) היו קאתרינה מדיצ'י האימתנית ויועציה האיטלקיים. המלך קארל החלש תומרן על ידי אמו לתת הסכמתו לכך.
לאחר ליל ברתולומאוס הקדוש שהה הנרי למעשה בשבי בלובר במשך שנים ועל מנת לשרוד נאלץ לעבור השפלות ולהתאים עצמו למדכאיו עד שעלה בידו להימלט.
מכאן מתחיל ההמשך של אפופאה המתארת את דרכו של הנרי, שלא התקשה לגייס תומכים משורות העם הפשוט, אל הפסגה. הוא היה טיפוס גמיש וחלקלק בעצמו שהמיר את דתו מפרוטסטנטיזם לקתוליות ובחזרה לא פחות מארבע פעמים!
אחד הקטעים המעניינים בספר הוא תיאור פגישתם ושיחתם של הנרי השבוי עם מישל דה מונטיין – אציל והוגה דעות ממוצא יהודי.
הספר כתוב בשפה די ארכאית ואין זה מפתיע כי מדובר על תרגום ישן של לאה גולדברג (הוצאת הקיבוץ הארצי, 1960). הדבר מקשה במידה מסוימת ולדעתי תרגום מודרני היה הופך את הקריאה לזורמת יותר. יש בו לא מעט חוכמה פילוסופית, אך הוא מלא בפרטים פעוטי חשיבות, שמות ,אירועים ודיאלוגים (פרי דמיונו של המחבר, כמובן) שגורמות לתחושה עמוסה ומזכירות אופרת סבון.
בחלק האחרון של הספר הייתי כבר די חסר סבלנות ועברתי על קטעים שלמים ברפרוף.
אף על פי שניכר כי מאן השקיע עבודה רבה בתחקיר ההיסטורי ובלמידת פרטים רבים מאוד על חייהם של הדמויות והאירועים (זמן רב לפני המצאת האינטרנט),הכתיבה שלו נעדרת ניצוץ שסוחף את הקורא, להבדיל מדיומא למשל. היא עשירה עם זאת בתיאור חייהם המיניים של הגיבורים ואני חייב להודות שגודל ההפקרות היה עצום אף יותר ממה שתיארתי לעצמי. בעניין זה לכנסייה לא הייתה כל השפעה ממשית ורבים מנציגיה הבכירים לקחו חלק באורגיה הכללית.
הספר מומלץ רק למי שיש את האומץ וההתמדה הדרושים, כי לי אישית היה קשה לסיימו, על אף סקרנותי לגבי תולדות התקופה ואני די פריק של היסטוריה.
למעשה זהו הכרך הראשון מתוך שני ספרים אודות הנרי הרביעי ונקרא "נעורי המלך" (אם כי הוא לא ממש נער בסופו).
יתרונות: עשיר במידע היסטורי, התחקיר איכותי ומעמיק, לא מעט קטעים מרתקים, הרבה פרטים עסיסיים.
חסרונות: משרה תחושת עומס כבד לעיתים, כתוב בצורה די מונוטונית, מלא דיאלוגים מיותרים, תרגום מיושן וקשה לקריאה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
