הספר נכתב ב-2004 ורואה אור בימים אלה אצלנו, לציון שנת היובל של המחזמר "צלילי המוזיקה".

אני מודה שלולא הספר, לא היית יודעת שהסיפור שמאחורי "צלילי המוזיקה" הוא אמיתי.

אגתה פון טראפ - הבת הבכורה של משפחת פון טראפ, מגוללת את סיפור משפחת פון טראפ המוזיקלית.

הימים ימי מלחמת העולם הראשונה, האב גוייס ושירת כמפקד צוללת של הצי האוסטרי. בנקודה הנוכחית אגתה מתארת את אביה בשונה מהסרט ראו ציטוט מעמוד 26 "ב"צלילי המוזיקה" מוצג הקפטן כנוקשה מרוחק ועיקש. במציאות היה הקפטן, אבינו עדין, טוב לב ורגיש. מאמא לא יכלה היתה למצוא לנו אב טוב יותר." (כשהסרט עלה לאקרנים, האספקט הנוכחי, הפך את הסרט ללא אהוב על בני משפחת פון טראפ).

ג'ארג' נשא לאישה את אגתה – נכדתו של ממציא הטורפדו האנגלי רוברט וייטהד. אגתה-האם בניגוד לאב, מתוארת כאישה אהובה ונערצת על צוות עובדי משק הבית. כך אגתה מתארת את האם, ציטוט עמוד 28: "מעולם לא דיברה במילים קשות, והביעה את דברייה בנימה רכה אך תקיפה. כשהייתה נכנסת לחדר נראה כאילו זרחה השמש. אני לא מופתעת שפאפא התאהב בה ממבט ראשון".

ישנם הבדלים לא מעטים בין המחזמר למציאות לדוגמא: המשפחה ברחה לאיטליה ולא לשוויץ, מספר הילדים, דמות האב ועוד.

אגתה מתארת לאורך כל הספר את חיי המשפחה, זיכרונות ומשחקי ילדות, הקשיים, הרעב, מלחמת העולם הראשונה, מות האם, הקשיים של האב בגידול שבעת הילדים, העוני, אובדן ההון המשפחתי, צירופה של האם החורגת ועוד שני ילדים משותפים, הבריחה מאוסטריה, מעמדם של הנאצים באוסטריה ועד להפיכת המשפחה ללהקה מצליחה לא רק בארצות הברית, אלא בעולם כולו.

יש גם קטעים מעוררי סלידה ונוגעים ללב, על התקופה שלאחר המלחמה אבל זה היה... ראו ציטוט עמוד 63: "בימים הראשונים שלאחר המלחמה אנשים אכלו כלבים, חתולים, ארנבים וסנאים. הם לכדו ברווזים ואווזים מברכות של אחרים, ואכלו כל דבר שהצליחו להניח עליו יד, רק כדי לשרוד. הלחם היה קרום כהה שבתוכו קמח תירס מעורב בנסורת, ובאריגי הבגדים שולב נייר. חוטי קשירה נשזרו מנייר שלופף בהידוק, כשנרטבו – התפרקו."

"צלילי המוסיקה" היה סרט ומחזמר שרובנו שמענו עליו ונהנינו ממנו. מאידך לקרוא על קורות המשפחה האמיתית, לדעתי האישית פחות מסקרן, במיוחד שהסיפור נכתב על ידי אישה קשישה, בצורה יבשושית. תוך כדי קריאה, לא פעם מצאתי שטחיות בנושאים מסויימים לצד פירוט יתר.

בפרק 18 מרחיבה אגתה ומספרת "היכן הילדים היום?" ומה קרה אחרי 1956 כשהמקהלה התפרקה. היא עצמה עזבה את האכסניה עם חברתה לו קיין, והקימו יחדיו גן ילדים. שתיהן פרשו ב-1993, והמשיכו לחלוק דירה משותפת בפרברי ולטימור שבמרילנד. לאורך השנים אגתה עסקה ברישומים וציורים בצבעי מים, ושמחה שזכתה בחיים מעושרי התרחשויות.

באחרית דבר, יאיר רווה מפנה את תשומת ליבו של הקורא על ההבדלים, והשיקולים שנלקחו בחשבון כשביימו את הסרט.

נכון משפחת פון טראפ לא אהבה את הסרט, ולדעתה בתהליך הטרנספורמציה הייתה החמצה. מאידך, בסופו של דבר אגתה הבינה שהקהל אוהב את הסרט, והגיעה למסקנה המבוקשת ציטוט עמוד 234: "אם כך, מי אני שאבקר את הסרט?"
כידוע הסרט ניצח.

לסיכום: ספר זיכרונות משפחתי, בליווי תמונות, חביב שמיועד בעיקר לקהל המעריצים ולצאצאי משפחת פון טראפ, ובמקרה הנוכחי הסרט עולה על הספר האוטוביוגרפי.

לי יניני

ידעתם שלמשפחת פון טראפ היו בעצם עשרה ילדים ולא שבעה? ושהם ברחו מאוסטריה דרך איטליה ברכבת, ולא ברגל דרך ההרים (כי אז היו מגיעים לבסיס נאצי על גבול גרמניה-אוסטריה)? והבת הבכורה היא בכלל לא בת אלא בן, ושמו רופרט? את כל אלה ועוד מגלה אגתה פון טראפ בספר שלה על הסיפור האמיתי מאחורי הסרט צלילי המוזיקה. הספר מתחיל הרבה לפני הסיפור המוכר לרובנו, כשאגתה מספרת על הקפטן ועל אשתו הראשונה, על הילדות באוסטריה, על מותה של האם, על השנים שבהן גידל האב את הילדים בעצמו, על הכניסה של מריה לחייהם ועל הבריחה מאוסטריה לארצות הברית. בתוך כל זה ארוגה המוזיקה והאהבה אליה. הילדים, אגב, ידעו לנגן ולשיר הרבה לפני שפגשו את מריה, וגם הקפטן לא היה דומה כלל לדמות הנוקשה שגילם כריסטופר פלאמר בסרט. אין ספק שכל אוהבי צלילי המוזיקה יהנו מאוד לקרוא על הסיפור שמאחורי הקלעים.

אז מה קרה באמת למשפחת פון-טראפ שסיפורה הוא זה שהיווה את ההשראה לסרט "צלילי המוזיקה"?
הבת הגדולה (והשנייה אחרי הבן הבכור) לבית משפחת פון-טראפ, אגתה פון טראפ, כותבת את סיפור המשפחה כפי שהיא זוכרת ומכירה אותו, ומדגישה כבר בתחילת הספר כי אלו הם זיכרונותיה ויש סיכוי שאחיה ואחיותיה יזכרו חלק מהמקרים שונה ממנה.

היא מתאמצת ללכת אחורה כמה שיותר בסיפור כאשר אימה, אותה היא מכנה בספר מאמא (להבדיל מאימה השנייה, אותה היא מכנה אמא), ואביה, הקפטן, נפגשו לראשונה תוך שימוש בזכרונות של הסבתא ושל כתבים ישנים שהתגלגלו לידיה.

לאורך כל הספר ישנה ההרגשה שהיא מנסה לגונן על המשפחה מפני תדמית הסרט. היא מדגישה מידי פעם איפה הסרט לא עשה חסד עם המשפחה, היכן היו אי הדיוקים ומדגישה איך המצב היה באמת.
בין לבין ישנו סיפור אוטוביוגרפי כרונולוגי מרתק על משפחה אוסטרית אחת ממלחמת העולם הראשונה, דרך השנייה ועד המאה ה-21. בין יבשות ותרבויות שונות.
מהפנט לראות את השינויים בתחבורה, בחשמל ובאורח החיים של אנשים מאז תחילת המאה ה-20 ועד ימינו דרך הסיפור של אגתה.

לקראת סיום קריאת הספר התעורר בי החשק העז לצפות שוב בסרט, בו לא צפיתי כמה שנים טובות, ולבחון אותו בעיניים ביקורתיות לאור קריאת הספר.
הספר עוסק מעט בתקופה בה עוסק הסרט אבל הוא נותן רקע מפורט על קורות המשפחה המזמרת לפני, בזמן ואחרי תקופת הסרט.
אגתה מקדישה פרק שלם בו היא מפרטת היכן הסרט טעה, לא דייק ועשה עוול לילדי המשפחה, כיצד הגיעו זכויות הסרט להוליווד וכיצד היא קיבלה את המחזמר והסרט וחיה עם נוכחותם.

סיימתי את הספר עם הרגשה מעורבת לגביו, אני לא בטוחה אם אהבתי או לא, אבל בסופו של יום זה סיפור זכרונות של משפחה עם המון אהבה, מוזיקה ורצון לחיים, רואים שיש מאחוריו הרבה רגש ובזכות עריכה מעולה הוא גם נשאר קריא וזורם.

נשארתי עם תהייה אחת גדולה לגבי אגתה עצמה וחיה לאחר שעזבה את בית המשפחה בארה"ב לחיים משל עצמה, אבל על מנת שלא להרוס למי שלא קרא, אשאיר אותה לעצמי (ואשמח לדון על כך עם מי שקרא ורוצה בהודעה פרטית).

ספר מענין המספר את הסטורית משפחת פון טראפ הרבה מעבר למה שמוצג בסרט.
הוא מענין משתי סיבות:
1. ההיסטוריה מתחילת המאה הקודמת מסופרת דרך סיפור המשפחה.
2. הפער בין המציאות לתסריט. כיצד בוחר התסריטאי את מה שיהיה טוב לסרט ובכך משנה את העובדות. דבר הנכון לא רק לגבי סרט זה.

הספר מסופר בנימה אישית ומתקבל הרושם של משפחה חמה ושמחה. משהו מהנעימות שבסרט עובר גם בספר.

ישנם ספרים שהם גדולים מהחיים. כך גם סרטים. הספר הנ"ל מבקש להעמיד את הדברים על דיוקם ולספר את הסיפור האמיתי של משפחת פון-טרופ. אבל הוא לא יכול.
מי שראה את הסרט. לא יכול להימנע מלשמוע את המוזיקה הנהדרת שלו(באופן דמיוני- בראש) בזמן שהוא קורא את הספר ומנסה לעשות סדר בדברים.

לא הצלחתי. התמונה נשארה וכנראה תישאר לעולם- כפי שהסרט יצר את הדמויות האדירות. הם יותר חזקים מהמציאות.

לכן האם אכן היה כך במציאות או לא?, אינה חשובה פה - אין מה לקרוא בזבוז זמן.

כל הר וגבע/אגתה פון טראפ
כותרת משנית: הסיפור מאחורי "צלילי המוזיקה".
Memories Before and After: The Sound of Music/Agathe Von Trapp
מאנגלית: נעה שביט.
הוצאה: סנדיק ספרים, 2015.
236 עמ' (כולל תודות, אחרית דבר, ועל המחברת).


על "צלילי המוזיקה", שמעתם? אבל, הסרט לא מבוסס על סיפור אמיתי!!!
למעשה יש הרבה סתירות והרבה דברים שונו.

אגתה פון טראפ, הבת השנייה לקפטן, מספרת את סיפורה, ומדי פעם מפרק לפרק, מוזכר האמת וזה לא היה כמו בסרט.
"ב'צלילי המוזיקה' מוצג הקפטן כנוקשה, מרוחק ועיקש. במציאות היה הקפטן, אבינו, עדין, טוב לב ורגיש..." (עמ' 26).

גאורג פון טראפ נישא לאגתה. הבן הבכור,רופרט שמו, נולד ב-1911, ואגתה נולדה ב-1913. שנה אחרי שמלחמת הראשונה פרצה וגאורג גויס. ב-1915 בן לילה הפך לגיבור הצי האוסטרי. אגתה אך כתבה עליו בגאווה ואף הקדישה לו את ספר זכרונותיה.

אמא אגתה, נפטרה ב-2 בספטמבר 1922, והפעמון מצלצל רק כדי להכריז על מותו של מישהו, ולאגתה היה הרגשה שזו הייתה אימא שלה.

אחרי מות האם גידל האב שבעה ילדים. הם נחשפו למוזיקה מגיל צעיר לפני בואה של גוסטל. "גוסטל, מריה אוגוסטה קוצ'רה היה שמה המלא..." (עמ' 103).
תפקידה היה ללמד את אחותה, מריה. אגתה לאט לאט הייתה מקשיבה לסיפורה וכן גם שאר אחיה ואחיותיה. ב-1927 נישאה גוסטל לגאורג, ומשם זה היסטוריה.

הספר כתוב טוב, הכריכה מתאימה בול לתוכן הספר, בין דפי הספר ישנן תמונות מקוריות של המשפחה, נותן לנו להרגיש ולחיות איתם תוך כדי הקריאה.

זהו אכן ספר זכרונות; זהו סיפורה של משפחה אחת אשר שרדה בכל אמצעי אפשרי לקיומה, גם כאשר ברחה מציפורני הנאצים עדיין שרה והייתה מלוכדת.

ממליצה בחום!