את סיפורה של אסתי רציתי לקרוא מזה זמן מה אך התלבטתי, משהו לא היה נראה לי בצורה שבה עשו לספר, יחסי ציבור. קריאות ה: הו-הא מציבור הקוראות המזועזעות אודות המעשים הנוראיים שחשפה הכותבת, אשר התבצעו בחדרי החדרים של חסידות גור כאילו שבמרחב החילוני מסתובבות נשמות טהורות ואין טינופת שיש לכסותה מתחת לשטיחים ואריגים.
אך התאבדותה נגעה ללבי בפרט משום שאני יודעת כי מייחסים למעשה פתרון סופי לאחר שכלו כל הקיצים ואין מוצא אחר לבעיות שהינן גדולות מהחיים.
הציבור החילוני לא יודע כמעט דבר על חסידות גור, חצר הקרויה על שם העיירה גורה קלוואריה הקרובה לוורשה אשר בפולין.
קבוצת חסידים מצומצמת עלתה לארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי והתיישבה בערים השונות. לאחר השואה נחלשה החסידות ונדרשה הייתה מנהיגות איתנה לחוזקה, רבי ישראל לקח על עצמו את המשימה, קירב שוב את לבבותיה המתרחקים ואף תיקן לחסידיו תקנות מחמירות בתחום יחסי האישות והפרדה כמעט מוחלטת בין בני הזוג.
פרישות לזמן מוגבל מחיי המין והתאפקות הינם חלק מקדושת הייחוד למטרת "פרו ורבו"
המיניות בעולם החילוני פירושה פריצות אליבא דרבני גור.
החלטתי שאני ניגשת לקריאה בבחינת "טאבולה ראסה" שכן המידע באינטרנט לא סיפק את סקרנותי הרבה.
רציתי לדעת מהן הסיבות שהובילו את האישה הצעירה ליטול את חייה ולהפנות עורף לבעלה וילדיה.
אכזבתי מהספר הייתה גדולה ומרה. לא אתחיל ללהג על התחביר וסימני הקריאה הרבים, ה-"אוחחחח, שיואו והבאסה" שצצו בכל פסקה. הרי ידעתי שמדובר במישהי שאינה סופרת או לפחות אישה שלא הייתה חשופה לכתביהם של אנשי עט ידועים או משוררים שהותירו רושם בפיוטיהם היפים.
הדרך שבה כתבה, הצורה שבה בחרה להתבטא בתארה את בעלה וסובביה היו דוחות בעיני. עוד מקטנותה, כך היא כותבת, העולם עשה לה עוול.
כולם היו נגדה. היא לא קיבלה מספיק תשומת לב ואהבה.
אחיותיה הצליחו יותר ממנה, חברותיה קיבלו ציונים גבוהים יותר ממנה, ארון השמלות שלה חף היה מבגדים יפים והיא חשבה שנמשיה בפנים מכוערים.
בגיל 17 שידכה אותה משפחתה לבחור ביישן שלא אהבה ולא פסקה מללעוג לו.
ועל אף שניסה לספק אותה בכל הדרכים העקלקלות שעמדו לרשותו: מימון קורס לספרות, מקצוע בו רצתה לעבוד, ניתוח להגדלת השדיים על מנת שתרגיש יפה ורצויה ושיא השיאים: מציאת גבר חילוני שיביא אותה לסיפוק כי ידע שאינה נמשכת אליו – על אף כל אלו, גדלה דחייתה אל איש חיקה והיא בזה לו בכל פרק, בכל קטע ובכל שורה.
שום דבר לא היה מספיק טוב בעיניה והיא הצליחה לעורר בי אנטגוניזם מוחלט ולהגיע למסקנה כי כותרת סיפורה מוטעית; אין בעלה עושה כרצונו אלא היא, עושה כרצונה.
היא הוציאה החלטות לפועל באמצעות בעלה, הוא היה הראש והיא הצוואר.
סובבה את הגולגולת כרצונה ימינה או שמאלה ולא התביישה מלהשליך את הרפש שלא נראה לה על האחרים.
הבנתי יפה את ההלכות והאיסורים, הפנמתי את הרצון שלה במגע ואהבה אך לא היה זה עניין חדש עבורה, היא נולדה לעולם הזה וידעה היטב את מוסכמותיו.
מקטנותה הלכה נגד הזרם והביעה התנגדות וסלידה.
בעיותיה הפסיכולוגיות התחילו הרבה לפני שפגשה את בעלה.
נרקיסיזם, הפרעת אישיות גבולית, התנהגות פאסיבית אגרסיבית ושאר ירקות שבקלות אפשר לחשוף רק מקריאת הטקסט שעליו עברתי ברפרוף.
התאבדותה לדעתי הייתה בלתי נמנעת. מובן שהיותה סגורה בקהילה מחמירה לא תרמה למצבה הנפשי אך את דבריה לקחתי בעירבון מוגבל, מה שעוד שמדובר רק בצד אחד של המטבע.
חבל על דאבדין ולא משתכחין ועוד יותר, חבל על הזמן שתשקיעו בקריאה
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
![העלמה אלזה [מהדורת 2022]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers100/1007434.jpg)
