היומן של האנה פרנק הוא סיפור על...
טוב, נו, כולכם וודאי כבר יודעים על מהו, כך שאיני רואה בכלל כל צורך לפרט עליו.
אבל, מה שאתם לא יודעים, זה, שיומנה של האנה פרנק הוא לא רק סיפור על..., אלא גם ציור על...
אחרי שקראתי את "האנה פרנק-היומן הגרפי" (שדרך אגב, חתומים עליו היוצרים של הסרט הנפלא 'ואלס עם באשיר'), לא הבנתי איך עד עכשיו הסתדרנו עם היומן ללא הציורים.
כי הציורים, אם כן, הם החוזקה של הספר. הם מעניקים גוון נוסף לסיפור, שמתחבר עם הגוון של המילים הכתובות, שביחד יוצרים חווית קריאה רב-חושית.
האנה פרנק מאוירת בצורה חמודה ומקסימה כל כך, שקשה שלא להתאהב ולהזדהות עם הנערה המסכנה, שמשתוקקת לחיים רגילים בתוך כאוס אחד גדול, כשהאופטימיות והפסימיות משחקות באותו המשחק. האיורים, וגם הדרך שבה האנה כותבת, מבטאים, לעיתים בצורה מטאפורית ולעיתים בצורה ישירה, רגשות שונים כגון, פחד וחשש, תקווה, שעשוע (כן, יש גם שעשוע - בכל זאת, צריך לחיות איכשהו את החיים), ושנאה וטינה.
כתיבה גרפית היא אומנות. וכאומנות, בעיניי היא מאוד מוסיפה ליומן של האנה פרנק - ולא רק בגלל האיורים היפים והמושקעים (אדבר על כך בהמשך) אלא גם אהבתי איך צמד הכותבים, לקחו את המלל הקיים מיומנה המקורי של האנה פרנק, והוסיפו, בעזרת הציורים כמובן, מלל משלהם שממחיש ו"משדרג" את חווית ההשתתפות בעולמה במיוחד של האנה פרנק, ובכך הם לקחו את זה קצת גם לכיוון שלהם - ומה זה, אם לא אומנות?
השקעה רבה נעשתה גם באיורים עצמם. רואים שצמד הכותבים הם מקצוענים בתחום - גם על פרטים שלא חשובים בשביל העברת המסר לטובת התמונה הכללית, כמו אנשים שנראים באופק ("ניצבים"), או תמונות של פרחים על הקיר שמאחורי הדמויות, וכ'ו, הייתה השקעה רבה. וזו, בעיניי, מקצוענות. להתייחס גם לפרטים הפחות חשובים כדי ליצור תמונה כמה שיותר אותנטית ומוחשית.
אחרית הדבר, בה מפרטים מה עלה בגורלם של כל הדמויות המאכלסות את היומן, הייתה מאוד מרגשת ועוצמתית. פתאום הקורא התחבר יותר לדמויות, כי הוא ממש ראה את הפנים שלהם, בעזרת הציורים שהקימו אותם לתחייה.
לסיכום, ממליץ מאוד לקרוא. היצירה עושה המון כבוד ליומן המקורי, והוכחה לכך היא דברי המחברים בסוף הספר, בה הם ממהרים להתנצל אם הם פגעו במישהו, בדרך שבה הם שינו דברים פה ושם ביומן, והדבר מראה על רגישות רבה וכבוד ליומן המקורי.
מקווה שאין גם צורך לתרגם את ההמלצה שלי לציור, על מנת שתשתכנעו ממנה.
