חיים שפירא זו אהבה גדולה. לראות את ההרצאות שלו זה תענוג גדול בעיניי - ההומור, הקצב המהיר, הזכרון המדהים, התובנות, המבטא המשעשע וליווי הפסנתר שמוסיף עוד קצת. לרוב הספרים שלו הם תענוג, אך הפעם התענוג היה... פחות מענג.
בספרים שלו יש לא מעט ציטוטים (גם בהרצאות), אך בדרך כלל יש איזון מסויים בין סיפור המסגרת, התובנות שלו והמסרים לבין הציטוטים של סארטר, א. מילן ואפלטון. הפעם האיזון לא הושג והרגשתי שהספר הוא בעיקר אוסף ציטוטים (חלקם טובים מאוד) וקטעי קריאה ומעט מאוד מחיים שפירא עצמו. אגב, ההרצאה שלו על האהבה מעולה ולמי שראה את ההרצאה הדיסוננס הזה יכול לגרום לחוסר נוחות.
אם אפשר היה לככב ב 3.5 כוכבים זה מה שהייתי נותנת לספר - 2 על התוכן, 1 נוסף כי זה חיים שפירא ועוד חצי כוכב על כך שחשף אותי לפרוסט ול"בעקבות הזמן העבוד שלו". אין הרבה סיכוי שאקרא את שבעת הכרכים של הסאגה, אך אני מודה לחיים שפירא על החשיפה.
"אדם הבודד בחברת עצמו נמצא בחברה לא טובה" - סארטר
"כאשר אנחנו רוצים לשכוח מישהו הזכרון שלנו
מחליט לעשות על שביכולתנו כדי להפריע לרצון זה.
לרצות לא לחשוב על מישהו פירושו להמשיך לחשוב עליו" - פרוסט
"השבח הגדול ביותר לאלוהים הוא הכחשתו על ידי האתאיסט
החושב שהבריאה כל כך מושלמת עד שאינה זקוקה לבורא" - פרוסט
"גן עדן אמיתי הוא תמיד גן עדן אבוד" - פרוסט
"מפליא הדבר עד כמה חסרי אונים הם שכלנו ולבנו
בעת שצריך לעשות איזשהו שינוי בחיים, להתיר איזה
קשר, שהחיים עצמם מתירים בקלות בלתי נסבלת" - פרוסט


















